הסופר יוסף רגב, חוקר היסטוריה ואחד מהחלוצים בתחום המחשבים בישראל, מתאר בספרו החדש "לא היו שם בוגדים", שנכתב בגישת 'הקריאה הביקורתית'", כיצד הצליח יחיא סינוואר בעזרת תכנון גאוני לתעתע בצה"ל ולהפוך אותו לענק עיוור

"ראיתי שאנשים רבים, כולל עיתונאים, וגם במערכת הפוליטית, אינם מבינים מה קרה לנו בשבת הארורה הזאת, איך כשלו אמ"ן והשב"כ בזיהוי הפריצה של חמאס את גדר המכשול? איפה היה צה"ל במשך 30 שעות, שבהן היו התושבים כלואים בממ"דים, או נתונים לרצח ולהתעללות? הכישלון הוא בלתי מתקבל על הדעת, ורבים משוכנעים בכך שהייתה שם בגידה. לכן ראיתי צורך לתת תמונה של מה שקרה שם בספרי 'לא היו שם בוגדים'. ובהזדמנות זו צירפתי לספר תיאורים של כמה פרשיות עם נקודת מבט שונה מהמקובל".

כך אומר הסופר יוסף רגב (יוסי בפי חבריו), גמלאי של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, חוקר היסטוריה ואחד מהחלוצים בתחום המחשבים בישראל, שבימים אלו הוציא לאור את ספרו החדש "לא היו שם בוגדים, שבו הוא מתאר כיצד הצליח יחיא סינוואר בעזרת תכנון גאוני לתעתע בצה"ל ולהפוך אותו לענק עיוור. הספר נכתב בגישת 'הקריאה הביקורתית'".

יוסף רגב, שהביא לישראל את הדואר האלקטרוני בשנת 1980, שימש מורה ומחנך במשך 42 שנים במסגרות רבות. בשנת 1976 הקים פרויקט בשם FLUID, שבה למדו מאות תלמידים בבאר שבע, חוקר רצח ארלוזורוב, חוקר מלחמת יום הכיפורים, מאמרים והרצאות בנושאי היסטוריה, יהדות ומחשבים – בעיתונים, במסגרות שונות, באינטרנט (כמה מהן הועלו ליוטיוב) הוראת המחשבים במערכת החינוך ופעיל בנושא "מסורבות הגט".

בנערותו עסק רבות בהיסטוריה. "קראתי עשרות ספרי הסטוריה וזכרתי כל מה שקראתי בהם. החיים הביאו אותי להיכנס לתחום המחשבים, כשבכל הארץ היו רק עשרה אנשים שידעו מה זה מחשב והצלחתי להגיע להישגים בתחום. כשיצאתי לפנסיה חזרתי להיסטוריה. נושא היהדות מילא תמיד חלק חשוב בחיי חיה ובחיי, והשקענו אלפי שעות בלימודי מה שנקרא 'ארון הספרים היהודי'", הוא אומר.

לדבריו, גם במלחמה וגם באהבה יש התלהבות, אבל באהבה ההתלהבות היא רק לטוב, לעשות טוב אחד לשנייה ולהיפך, ובמלחמה ההתלהבות היא רק להרוס את מי שנחשבים לרעים".

ספרך החדש עוסק גם בפרשות ביטחוניות אחרות מתולדות המדינה. האם לא למדנו דבר מהעבר?
"כשאני קורא מה שאנשים שונים כותבים ואומרים על פרשיות אלו אני רואה שאנשים רבים הסיקו מסקנות לא נכונות ממה שקרה אז, ופועלים בהתאם".

במשך שנים רבות הוא לימד בחוגים של נוער שוחר מדע, שבהם למדו לא מעט ילדים שברבות השנים הפכו לאנשי מחשב נודעים. הוא גם לימד בתיכון כשנתבקש. "יש לי 13 הרצאות, שכמה מהן כמו ההרצאה על רצח ארלוזורוב וההרצאה על השמיטה כגורם לגלות הועברו פעמים רבות. במשך 14 שנים ניהלתי בלוג, שבו כתבתי 2,000 פוסטים – בלוג שהיו לו מאות עוקבים, שקראו כמעט כל מאמר שכתבתי בבלוג".

במשך 60 שנה הוא חי באהבה מטורפת עם אהובתו חיה. "כשהיינו באים יחד לטיול או לכנס בנושא יהדות היו שואלים אותנו: 'איך אתם מצליחים להיות 'חתן וכלה' אחרי עשרות שנים של נישואין?', 'איך אתם מצליחים לשמר את ההתלהבות הראשונית? אחרי מותה הפתאומי התיישבתי להקים לה מקדש, טאג'מהאל – במילים. הספר הראשון 'אהבה בת שישים, הדרך', ובו כל דברי האהבה שכתבתי להם, והדרך שבה הצלחנו לחיות בהתלהבות מתמדת בלי להתעייף. הספר עומד לצאת לאור בקרוב".

מהן תוכניותיך לעתיד?
"להמשיך לכתוב על אהובתי המתה ולפרסם גם את הסיפורים שכתבה וגם את הסיפורים שלי עליה. כמו כן יש לי חומר כתוב, שממנו אפשר לערוך כמה וכמה ספרים: קובץ של מאמרים שכתבתי בבלוג שלי, ספר על השינויים החברתיים בשל התקדמות המחשבים – ועל הצורך הקריטי להתמודד איתם, על הסיפור הרע של 'מסורבות הגט', על השמיטה והנזק שהיא גרמה ליישוב היהודי בארץ ישראל, על ילדי האצ"ל שהוריהם היו חברי הארגון בתקופת 'המרד' נגד הבריטים, שאני הייתי אחד מהם, ספר אנקדוטות על דוד בן גוריון, 'הגדה של פסח' עם פירושים וסיפורים, סיפורים מעניינים מההיסטוריה של המחשבים בישראל ועוד".