באשכול פיס רמת גן הושקה התערוכה "חוויות והרהורים מתקופות מלחמה" (אוצרת: ד"ר אביבית אגם דאלי), שתוצג במשך כחודשיים ומטרתה היא להתייחס למלחמה כאל מקור השראה, תקווה ולפעמים אף אסקפיזם
בשבוע שעבר הושקה באשכול פיס רמת גן, רחוב רוקח 118, רמת גן התערוכה "חוויות והרהורים מתקופות מלחמה", שאותה אוצרת ד"ר אביבית אגם דאלי, כל היצירות בתערוכה, המוצגת בחלל היפיפה של אשכול פיס רמת גן, בחודשים יוני ויולי 2025, ניתנות לרכישה. התערוכה תינעל ב-3.8.25. בתערוכה משתתפים האמנים והאמניות אביבה חגאג, אושרית מינץ, איתי קלשון, אסי יהלום אביטל, גל רוזנברג, גל רותם, דב שגב, דיאנה אהרון, יהורם גלילי, יצחק שנהב, מיכל גדות, מלנית גל, מירב שלם, מרים שטרמן, סיון מדליון, עדי גולדהירש, רונית רינשטיין, שוש רוניס, שרון ברזילי ותמר הירשל.
ד"ר אביבית אגם דאלי: "בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל' נוצרו יצירות רבות, שביטאו את המורכבות של התקופה ומאידך גם שקפו את החוסן ואת היצירתיות של החברה הישראלית. המלחמה הנוכחית, כמו מלחמות קודמות שפקדו את ישראל, השפיעה עמוקות על התרבות הישראלית, ובעקבותיה נוצרו יצירות ששיקפו את הכאב, האובדן, הגבורה ואף את התקווה שאפיינו את התקופה. היצירות שנוצרו בתקופת המלחמה הן בבחינת עדות אישית וסובייקטיבית, אך בה בעת הן גם שיקוף של האירועים עצמם. האמנות, כמו תמיד, היוותה כלי לעיבוד הטראומה ויצרה לעיתים דיון ציבורי. כל זה תרם ותורם לחיזוק הרוח בישראל. בעקבות המלחמה גם עלו שאלות נוקבות לגבי זהות, זיכרון ומשמעות, ואלו הובילו לדיונים ציבוריים מעמיקים, שהיה להם ביטוי גם באמנות החזותית".
לדבריה, בעקבות מלחמת 'חרבות ברזל' נוצרו יצירות רבות, שביטאו את המורכבות של התקופה ומאידך גם שיקפו את החוסן ואת היצירתיות של החברה הישראלית. "המלחמה הנוכחית, כמו מלחמות קודמות שפקדו את ישראל, השפיעה עמוקות על התרבות הישראלית, ובעקבותיה נוצרו יצירות ששיקפו את הכאב, האובדן, הגבורה ואף את התקווה שאפיינו את התקופה. היצירות שנוצרו בתקופת המלחמה הן בבחינת עדות אישית וסובייקטיבית, אך בה בעת הן גם שיקוף של האירועים עצמם. האמנות, כמו תמיד, היוותה כלי לעיבוד הטראומה ויצרה לעיתים דיון ציבורי. כל זה תרם ותורם לחיזוק הרוח בישראל. בעקבות המלחמה גם עלו שאלות נוקבות לגבי זהות, זיכרון ומשמעות, ואלו הובילו לדיונים ציבוריים מעמיקים, שהיה להם ביטוי גם באמנות החזותית".
לטענת ד"ר אביבית אגם דאלי, מטרת התערוכה היא להתייחס למלחמה כאל מקור השראה. "לעיתים מתייחסים האמנים באופן ישיר לאירועים, לחוויות קשות וטראומטיות ואף לאנשים ספציפיים (כמו למשל בני משפחת ביבס היקרים), אך פעמים רבות הם מבטאים דווקא מבט אופטימי אל מול המציאות ומציגים תקווה ולפעמים אפילו אסקפיזם, כמו היו במקום אחר והאמנות מהווה עבורם גשר אל מקום אחר, רחוק מכאן ועכשיו", היא מסבירה.
האמנית תמר הירשל מציגה ציור, המצויר על נייר בצבעי עיפרון ובשילוב צבעי אקריליק כמו שני רבדים, שני מישורים המתקיימים זו לצד זו, הרוח והחומר, תקווה והאמונה. "חיילינו עומדים להילחם ללא לאות בחוזק ובחוסן בתנאים קיצוניים וכמעט בלתי אפשריים. בחרתי בציפור עוצמתית ומרהיבה יחידה במינה, אלבטרוס, כדימוי להתמודדות חיילינו במלחמה. האלבטרוס הוא עוף ימי הגדול ביותר מבין העופות בחצי הכדור הצפוני. כפי שהאלבטרוס יכול להישאר באוויר ימים ואף שבועות ברציפות, כך חיילינו ממשיכים ומתמידים – לא משנה עד כמה הדרך קשה, ללא כניעה לתנאים הקשיים או המאמץ שיידרש מתוך אמונה בדרך ותקווה", אומרת הירשל.[
האמנית שרון ברזילי מציגה דיוקנאות עצמיים, שהיא מכנה "דיוקן עצמי בזמן סדוק". ברזילי: "ציירתי את עצמי מתוך תצלומים שנאספו לאורך השנים מאז שחזרתי לארץ בשנת 2008. כל דיוקן מבוסס על רגע אחר – לפעמים זניח ולפעמים טעון – שצולם בלי כוונה שייצרב. דרך הציור חזרתי לרגעים אלה, לא כדי לשחזר אותם אלא כדי לפגוש מחדש את עצמי שבתוכם. המלחמה הנוכחית לא נראית בציורים, אבל היא נוכחת ברקע – כמו שכבת קול דקה שמתווספת לכל מה שכבר היה".
האמנית עדי גולדהירש מציגה צילום אמנותי מחנוכה 2023, חודשיים אחרי ה-7.10, אל תוך הימים הנוראיים של המלחמה. "זו הייתה אולי הפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה שאפשר היה להתרחק קצת מהמרחבים המוגנים. ילדי כיתה ג', בהם בני, יצאו לטיול עששיות. כמה סמלית יציאה זו החוצה, עם המאורים האלה. השמיים נצבעו בתכול וורוד, ומטוסי חיל האוויר מעל הזכירו שאנחנו במלחמה, אבל המלחמה נשארה מחוץ לפריים", היא מספרת.
האמנית מירב שלם מציגה ציור בשם ״כיסוי״. היא ציירה במקור ציור להפגנה להחזרת החטופים ובו דמותה של אישה אנוסה המדממת משמלתה. "במשך הזמן כיסיתי חלק מהאישה לציור קקטוסים קוצניים ומחוספסים, אך השארתי חלק מהאישה האהובה כזכר לשלט מעורר האימה שהיה שם – לאסתטיקה של הציור ובעיקר כדי לזכור את המעשים המפלצתיים שנעשו על ידי המחבלים בשבעה באוקטובר וממנו ואילך", היא מציינת.
האמנית רונית רינשטיין בחרה לצייר מרחב פתוח, מלא פריחה ופרפרים, דווקא בתקופה של סגירות וחוסר ודאות. רינשטיין: "הצבעים הבהירים והטבע המשתקם מבטאים את התקווה שצומחת מתוך הכאב. מתוך המלחמה אני מזמינה את הצופה להציץ אל רגע של ריפוי ושקט פנימי".
האמנית מיכל גדות ציירה את כל עבודותיה בתקופת המלחמה ובהשפעתה ובהן ציור שמן של קבוצת מטיילים על כביש הרוס. התמונה בציור זה משדרת מצוקה וייאוש עם מסר אפוקליפטי. על רקע זה נוצר ניגוד חריף עם המטיילים, שנראים כאילו בהכחשה מוחלטת לנעשה סביבם: שרועים בפוזות המשדרות אדישות או נינוחות על הכביש או עומדים ומסתכלים לעבר האופק הירוק המתעתע. גדות: "תמונה זו היא אלגוריה למצבנו ערב ההתקפה הרצחנית והבלתי צפויה, למרות שהכתובת כבר הייתה על הקיר. יש הרואים באופק האידיאלי של הרים ירוקים ושמיים כחולים עם עננות קלה סוג של הבטחה לעתיד טוב יותר של החלמה, ויש הרואים בכך ביטוי אירוני לשלווה המדומה שהמטיילים מתרכזים בה במקום להסתכל מסביב. הכוונה שלי הייתה להבליט את הפירוש הפסימי יותר, אבל תגובות שקיבלתי מראות שיש גם פירוש אופטימי אפשרי".
האמן יצחק שנהב מציג שני צילומים אמנותיים: "פסל האדם הנושם" ו"החופש בהתגלמותו". שנהב: "בתקופת המלחמה קשה היה לנו לנשום עם כל הודעת 'הותר לפרסום' או לשמוע מה קורה עם החטופים. כל אלו נתקעים בגרון וקשה לנשום. ואז נזכרתי בתמונה השנייה, 'החופש בהתגלמותו' שבה רואים כדורים פורחים וציפור".
האמן גל רותם מציג את היצירה my Oct 7th"", שבה ניסה להיכנס לנעליהם של הילדים שנחטפו מבתיהם בשביעי באוקטובר. דרך היד המונפת כסימן להגנה, והאחיזה ההדוקה בבובה – חפץ פשוט שהופך למגן רגשי ברגעי אימה – ניסיתי לשקף את הפחד, הבלבול והכמיהה לביטחון של ילד חסר ישע מול מציאות בלתי נתפסת. הציור נולד מתוך כאב עמוק והזדהות עם החפים מפשע שמצאו את עצמם בלב התופת". האמנית אביבה חגאג מציגה בתערוכה שלוש יצירות שנוצרו מתוך חיבור בין העבר הרחוק להווה. 'החיבוק' – זהו תהליך עם תחושותיי בזמן שחרור החטופים בשלב הראשון. הציפייה שלי, כמו כולם אני מניחה, הייתה לראות גם את הראשים הקטנים של הג'ינג'ים, והאכזבה הייתה גדולה". היצירה 'הגנה' היא מעגל של הגנה בידיים ובגוף, השלכה ישירה מחוויות האזעקות החוזרות ונשנות, ו"הרהורים" – אישה זקנה חופנת את פניה במחושבות ובהרהורים, בין דאגה וחוסר ודאות למצב הקיים, לבין זיכרונות חוויותיה מהמלחמות בעבר הרחוק.
האמן, הסופר והמשורר יהורם גלילי, שבימים אלו הוציא לאור את ספרו השני "גלי חלומותי' (הוצאת כתב), מציג שני צילומים אמנותיים, שלמרות שצולמו בהפרש של שנים רבות ובמקומות שונים יש להם מכנה משותף. גלילי: "בצילום אחד תיעדתי בשירות מילואים מאתגר בדרום הר חברון דגל ישראל, שהתנוסס מעל עמדת שמירה שעליה רשת הסוואה צבאית והיה מרוט ופרום בקצהו. צילום זה הופך לאלגוריה למצבה של מדינתנו האהובה. בצילום השני מופיעים יונים שלכאורה אוכלות פירות אדומים קטנים, שמזכירים את זוועות השבעה באוקטובר".
מלנית גל, אמנית ישראלית רב-תחומית המשלבת צילום, פוטומונטאז' ועיבוד דיגיטלי כדי לחקור נושאים של טראומה, זיכרון והיסטוריה קולקטיבית ומציגה בתערוכות בינלאומיות, משתתפת עם היצירות "מקורבנות לניצחון", שדרך דימויים מרובדים, טקסטורות ומבטים מקוטעים מנסה ללכוד את הרגע שבו האור כבה ואת הדרך הארוכה למציאתו מחדש. גל: "הפורטרטים בתערוכה חושפים רגעים של מצוקה, זעזוע ופגיעות, אך גם של עוצמה, גבורה ותקומה. ביצירתי אני שואפת לא רק לתעד, אלא גם לחבר את הכאב הישראלי עם סיפור אישי וקולקטיבי של הישרדות ותקווה. אני מאמינה שגם בתוך הצללים אפשר למצוא אור, ואפילו מתוך השברים ניתן לבנות מחדש ביחד".
האמנית מרים שטרמן מציגה שלוש יצירות ובהן "Echo", שנוצרה בהשראת ציוריו האקספרסיביים של אדוורד מונק, אך נובעת מתוך חוויות עכשוויות של חרדה, כאב וחיפוש זהות בתקופה של מלחמה. הגוף המפוצל, הפנים החצויות והדמויות ברקע מבטאים קריסה רגשית אך גם עיבוד אישי של טראומה קולקטיבית; "Happy Dream" – גוף אישה שוכב קפוא, אפוף ענן של פנים מהדהדות – כאילו מציפים את המרחב הפנימי שלה. זו אינה מנוחה, אלא התמודדות עם רעש פנימי חונק. היצירה ללא כותרת נולדה מתוך התחושות הקשות שהציפה בה המלחמה.
האמנית סיון מדליון מציגה את היצירה "השתקפות" – יצירה מופשטת המציגה קו אופקי לבן החוצה את המשטח לשני חלקים: עליון ותחתון, ויוצרת ביניהם איזון שמזמין התבוננות. הקווים בשני החלקים אינם זהים, אך מתקיימת ביניהם תנועה הרמונית – הדהוד שקט בין שני מישורים: אישי וקולקטיבי, פנימי וחיצוני. מדליון: "היצירה נוצרה במהלך המלחמה, בהשראת עקרון ההתאמה המציע שהמתרחש מעל עשוי להשפיע על מה שמתחולל מתחת – ולהפך. בתוך מציאות מורכבת, רגע של עצירה והתבוננות עשוי לפשט את התמונה, לפתוח פתח ללמידה, לאיזון מחודש – ואולי גם לתנועה קטנה במישור הפנימי, מתוך ההבנה שזו יכולה להדהד הלאה, אל המישור החיצוני". היצירה השנייה שלה, "מתוך הכאוס", בנית מתוך תנועה אינטואיטיבית, ללא תכנון מוקדם, כמו יד המגששת בחשיכה. שכבה אחר שכבה, הצבעים והקווים מתארגנים – עד שהצורה מתחילה אט אט להתבהר. "השכבות יוצרות נוף אורבני, צפוף וכאוטי, ומבפנים הוא נחווה כרעש מתמשך, חסר סדר. אבל כשעוצרים לרגע, משנים פרספקטיבה ולוקחים צעד לאחור – משהו משתנה, היא מציינת.
