תערוכה רטרוספקטיבית, שתיפתח ביום שישי 2.5.25 בבית ציוני אמריקה, תציג את עולמה האמנותי של רומי רנן – מהשנים בבולגריה הקומוניסטית ועד יצירות סוריאליסטיות עכשוויות וצבעוניות שנולדו "במדבר הישראלי"
תערוכה רטרוספקטיבית, שתיפתח ביום שישי 2.5.25 בבית ציוני אמריקה, תציג את עולמה האמנותי של רומי רנן – מהשנים בבולגריה הקומוניסטית ועד יצירות סוריאליסטיות עכשוויות וצבעוניות שנולדו "במדבר הישראלי".
התערוכה "Essence & Expression", שתוצג החל מה-29.4 בבית ציוני אמריקה וכאמור תיפתח רשמית ב-2.5 (הנעילה ב-3.5.25), היא תערוכה רטרוספקטיבית על יצירתה של האמנית רומי רנן, המסכמת יותר מ־40 שנות יצירה.
רומי רנן נולדה בשנת 1958 בעיר גברובו שבבולגריה. משנת 1981 היא חברה באגודת האומנים של עיר מגוריה, ובשנת 1983 סיימה את לימודיה בפקולטה לאומנויות של אוניברסיטת וליקו טרנובו. בשנת 1994 הצטרפה לאיגוד אמני בולגריה לאמנות גרפית. היא התמחתה בגרפיקה, תולדות האמנות ואסתטיקה וכן בלימודי פילוסופיה ופדגוגיה.
"במשך 15 שנה הייתי מורה לאמנות וגם התחלתי להשתתף בתערוכות שונות. בשנת 1995 כבר הייתי חברה באיגוד האמנים הבולגרי", היא מספרת. באותן שנים היא זכתה בפרס השני בתערוכה הלאומית לאמנות גרפית של המורים העל־יסודיים, מטעם איחוד אמני בולגריה ובחסות משרד החינוך של הרפובליקה הבולגרית. רנן השתתפה בלמעלה ממאה תערוכות ברחבי העולם, ביניהן הביאנלה להדפסים בעיר ורנה וכן תערוכות קבוצתיות בפולין, הולנד וארצות הברית.
בשנת 2001 היא עלתה לישראל. באותה תקופה התגרשה מבעלה הראשון, צייר שלמד איתה באוניברסיטה, ולזוג נולדו שני ילדים. בישראל היא החלה ליצור יצירות בצבע. "בזמן הקומוניזם האמנות הייתה מסובסדת על ידי המדינה, הושקע בה כסף רב. בכל הערים המרכזיות ארגנו תערוכות, הייתה השקעה גם במוזיקה ובאומנויות אחרות. אבל לאחר נפילת המשטר הכול השתנה", היא אומרת.
בשנת 2006 נישאה בשנית, עברה עם בעלה החדש לדרום הארץ, ושם חזרה לצייר – תחילה לעצמה ובהמשך גם להזמנות של לקוחות. במקביל נתנה שיעורים פרטיים באמנות. משנת 2010 היא חברה באיגוד האומנים הפלסטיים הישראלים.
היא מגלה כי בשנת 2010 האוצרת מריאנה שלייפר הציעה לה לערוך תערוכה עם העבודות שכבר הצטברו אצלה. באותו זמן חזרתי לצבע וכל מה שהיה אצור בי במשך שנים – פרץ החוצה".
רנן המשיכה לעבוד גם בטכניקות מעורבות – תחריטים, תצריבים, ועבודה עם חומצות – התחום שבו התמחתה בבולגריה. באותה שנה עלתה לראשונה תערוכת יחיד שלה בישראל, ומאז היא הוזמנה להציג בתערוכות נוספות, כולל בקיבוצים ובגלריה אפרת בתל אביב.
ב־2011 הכירה צייר יהודי־קרואטי, שיזם הקמת ארגון בינלאומי לאמנים בשם: World Art Games. היא נסעה לקרואטיה בשיא החורף, והחוויה עוררה בה זיכרונות מהחורפים האירופיים של ילדותה. "שם התחיל הכול. הקמתי את הסניף הישראלי של הארגון. הקבוצה הראשונה הוקמה והשתתפה בפסטיבלים וירידי אמנות בעולם." בהמשך התפרקה הקבוצה, ורנן נאלצה להקים אותה מחדש. כיום חברים בסניף הישראלי של הארגון כ־25 אמני, הסניף השני בגודלו בעולם אחרי מקסיקו.
רנן: "השתתפנו בירידים בפריז לפני שנתיים, בשנה שעברה ברומא, ועכשיו מתוכנן הפסטיבל הבא בעיר טאונטון שבאנגליה. זה אירוע שנתי בהשתתפות אמנים מ־80 מדינות."
התערוכה הקרובה, שתוצג בבית ציוני אמריקה, תציג סדרות עבודות בסגנונות שונים ובטכניקות מגוונות: ציור באקריליק ושמן, טכניקה מעורבת על קנבס ונייר, רישומים בטוש, בצבע ובשחור־לבן, תחריטים ותצריבים. כמו כן יוצגו עבודות בטכניקת מצוטינט – שיטה עתיקה ליצירת הדפסים המבוססת על טונאליות של צבעי ההדפסה.
רנן: "בהדפסים שלי אני מחפשת איזון בין אור וצל שחור-לבן עם נגיעות קטנות של צבע. התערוכה תוכננה לשנת 2023, לכבוד יום הולדתי ה-65, אך נדחתה בגלל המלחמה. גם ב-2024 זה לא הסתדר. אמרתי לעצמי: יום הולדת 66 זה אפילו יותר עגול ויפה – אבל גם אז לא קרה. עכשיו דחיתי למאי ואמרתי לעצמי: 'זהו, סופי. אני מקווה שהפעם הכול יהיה יותר טוב'".
היא מספרת גם על סדרת ציורים אקריליים שתוצג בתערוכה: "אני לא יכולה לברוח מהרגלי העבודה שלי – דיוק, אלמנטים דינמיים, אבל אני משתדלת להשתחרר ולעבוד עם הצבע. אני משתמשת בשפכטל עם קצות אצבעות הידיים, ובפריטים קטנים שאני אוהבת לשלב. אלה דברים שמזכירים היפר־ריאליזם, אבל יש בהם אלמנט שמרחיק מהצילום – יוצר תחושת סוריאליזם. אני לא רוצה לחקות צילום. בעבודות שלי בצבע אני עובדת בסגנון אקספרסיבי, ותמיד מחפשת אלמנט יוצא דופן במיקום בצבע ובגודל".
