טוביה רז מגלה כיצד ספרו "לקראת עידן הבהירות" מבקש לקחת את הקוראים הצעירים למסע אל תוך נבכי נפשם, כהכנה מעשית לעתידם
"כשהבת שלי, יסמין, סיימה את בית הספר ושאלה אותי: 'אז מה עכשיו?', נדהמתי לגלות עד כמה גדול הפער בין מה שלומדים בבית הספר ובין מה שיסמין תפגוש ביציאתה ממנו, עד כמה חסר כלים הוא הדור שמתחנך במערכת, שאינה מכינה אותו לחיים עצמם. הספר ׳לקראת עידן הבהירות׳ נולד מתוך הצורך הדחוף לגשר על הפער הזה ולהציע לבני הנוער כלים שיסייעו להם ליצור לעצמם חיים בעלי משמעות. הספר מבקש לקחת את הקוראים הצעירים למסע אל תוך נבכי נפשם, כהכנה מעשית לעתידם. אלה נושאים שמערכת החינוך כמעט אינה עוסקת בהם, כגון פחד, הצלחה, עצלות, זוגיות, שינוי הרגלים ועוד. הספר פונה בראש ובראשונה לבני נוער, אך גם להורים, למחנכים ולכל אדם השואל את עצמו שאלות על הדרכים שבהן אנו מבנים את חיינו. הספר אינו מסביר איך לחיות, אלא שואל 'מהם חיים ראויים?' ומזמין את הקוראים לחפש בעצמם את התשובה".
כך כותב טוביה רז, שבימים אלו יצא לאור ספרו החדש "לקראת עידן הבהירות" (הוצאה עצמית, עורכת: יפעת שחם, הגהה: בר פסח, עיצוב גרפי ועימוד: ורד נבון), המציע לקוראים כלים שונים להתבונן בעולם, להבין את נפשם ולאזן אותה.
במסגרת שירות חברתי כבן קיבוץ יצא טוביה הדרכה בתנועת נוער. כל חייו הוא לומד, מצייר וכותב. על מנת ללמוד באקדמיה לאמנות בצלאל הוא עזב את הקיבוץ. הוא עסק רבות בהדרכה ובאימון (קאוצ’ינג) עבור אנשים ונשים, שרצו לשפר את איכות חייהם.
הספר נולד משאלה אחת של בתך: "אז מה עכשיו?" מה הייתה התשובה שהבנת שאין למערכת החינוך?
"לדעתי מערכות החינוך ברוב מדינות ה-OECD איבדו כיוון. הסיבות רבות ומגוונות, אך הסיבה העיקרית נעוצה בתפיסת עולם מערכתית, המאמינה שכדי להגיע לתוצאות חברתיות מסוימות נדרש לתכנת, לכפות בכוח ולאלץ את התלמידים להיכנס לנתיב הרצוי. ביסודה זו תפיסת עולם שלא מאמינה באדם. כנגד זה אני טוען שכוח הרצון גדול עשרת מונים מכוח הכפייה ולא תיתכן כפייה ברוחניות. לכן אם אנו מחברים את התלמידים לסקרנות בתחומים האהובים עליהם, הם יעשו ברצון, את מה שהמחנכים המתחכמים ניסו לכפות עליהם בכוח".
אתה טוען שבית הספר מכין צעירים להיות אזרחים מועילים, אבל לא בני אדם עצמאיים.
"הכשל הגדול ביותר של מערכת החינוך הוא שהסמכות הפוליטית כופה את עצמה על הסמכות הפדגוגית. גישה זו מובילה לבלבול מוחלט של מושגים. רק לשם דוגמה, החוק האוסר על ילדים לעבוד הוא בעצם תחליף עלוב לחוק האוסר על המעסיקים לנצל את עובדיהם. האם הילדים לא יזדקקו לעבודה כשהם ייצאו מבית הספר? איזה ניסיון עבודה יהיה להם וכיצד יזהו את נטיות ליבם בלי ניסיון זה? הכשל הגדול ביותר במערכות החינוך הוא אובדן מוחלט של הקשר בין המעשה החינוכי לבין המציאות שאותה יפגשו התלמידים, כשיצאו מבית הספר".
עברת דרך ארוכה – מהקיבוץ, דרך בצלאל והמסעות בעולם ועד החזרה בתשובה והיציאה ממנה. כיצד כל התחנות האלה התגבשו לכדי תפיסת העולם שמופיעה בספר?
"אני סבור שהסקרנות היא לב העניין. השאלה, שעסקתי בה כל חיי וטרם הגעתי לכל עומקה, היא מה מניע את בני האדם לפעולה? דומני שכל קורות חיי הם מסע שמגמתו להפוך לידוע את הבלתי ידוע, מהנקודה שבה אני מצוי ועד לנקודה שעלולה לסכן את חיי, שמעבר לה יש גבול ברור ומוחלט שאין לעבור אותו. כל קורות חיי הם מסע מהמקום שבו אני פוחד מכל דבר, אפילו מעצמי, ועד המקום שבו אני מצוי היום, שאינני פוחד מכלום, למעט מסכנות ברורות ומידיות המופיעות על פני השטח. הספר הוא תולדה של לימוד, כתיבה ודרישה מעצמי לא להיות תלוי בשום כוח, שיכתיב לי מה לעשות ואיך לחשוב".
בספר אתה מבקר גם את הדת, הפוליטיקה, הלאומיות והרגלי החשיבה שלנו. האם לא חששת לעורר התנגדות מכל הכיוונים?
"החשש הגדול ביותר שלי היה לא לדייק בפרטים. אני מודע לנטייה האנושית כמעט של כל בני האדם להצדיק את עצמם. בדרך כלל אנו מתבוננים במראה, רואים מה גלוי ולעתים נדירות שואלים מה יש מעבר למראה? בכתיבתי אני פונה בעצם לכולם, גם לאלה שיודעים שהם משקרים לעצמם ולסביבתם וממשיכים לעשות זאת בדעה צלולה, גם לאלה שאינם מודעים כלל שהם משקרים לעצמם וגם לאלה שמשתדלים לפתח מודעות עצמית – כדי להימנע מהונאה עצמית. מתוך לימודיי בתחומים השונים אני יודע שלשלוש הגישות השונות יש מחיר, נפשי, רוחני וגופני ושבבוא היום כל אחד ואחת ישלמו את המחיר, משום שהגוף שלנו יודע גם דברים שלעולם לא נדע אותם בשכלנו המוגבל".
