פרופ' גד קינר־קיסינגר הוציא לאור את ספר השירה "80 שירים לאהובה" (הוצאת עמדה) המוקדש כולו לאשתו אהובה ונמצא בימים אלו נמצא בתקופה עמוסה במיוחד
"העובדה שאינני מצליח למצוא מילה שתגדיר את אהבתי לבת זוגי, למרות עיסוקי הקבוע בשפה, לחלוטין איננה פרדוקסלית. אהבה, ולא כל שכן אהבה לאחר או אחרת מסוימים, איננה רגש שניתן להכילו במילה. משוררים בני כל הזמנים הכבירו דימויים רבים כדי לנסח אותו דבר שאינו ניתן לניסוח, וגם אני בעוונותי, כמשורר צעיר, חטאתי בכך. מחבר 'שיר השירים' מדבר על משהו שמים רבים לא יוכלו לכבותה, ונהרות לא ישטפוה. אבל מהו אותו משהו? בסונטה 18 של שייקספיר הוא מנסה להגדיר את ייחודו של מושא אהבתו 'הַאִם אַשְׁוֶה אוֹתְךָ לְיוֹם שֶׁל קַיִּץ? /אַתָּה יָפֶה יוֹתֵר, עָנֹג וָרַךְ' (תרגום אברהם עוז), ומוסיף דימוי על דימוי, עד שהוא נאלץ להודות בכישלונו, ונתן זך אומר זאת בכותרת של שירו הנודע 'יופיה אינו ידוע'. כשלעצמי אני חסיד של המשפט היסודי המפורסם של ויטגנשטיין: 'מה שעליו לא ניתן לדבר, עליו יש לשתוק'. השיר הקצר שלי 'שתיקה' (מתוך 'בסיכון גבוה', 2020) מבטא אולי גם את הכשל להגדיר אהבה, וגם את הניכור בין אוהבים: 'עמדה בינינו שתיקה./ עמדה./ סרבה לשבת./לשתות משהו./עמדה./ עד שישבנו./זה מול זו./ לא הבטנו. / לא אחזנו ידים..// ישבנו'.
כך אומר פרופ' גד קינר־קיסינגר, שבימים אלו הוציא לאור ספר שירה חדש המוקדש כולו לאשתו: "80 שירים לאהובה" (הוצאת עמדה). המשורר, השחקן והפרופסור לתיאטרון ליקט לספר שירים מכל הספרים שכתב בעבר, לצד שירים חדשים, ובמרכזו שירי אהבה לאהובה, זוגתו, במלאת לה 80. בספר, כשמו, 80 שירים.
"אהובה יבלונקה נכנסה לחיי ולשיריי בשנת 1971 כאחות דינה בהפקת 'הרופא וגרושתו' על פי ש"י עגנון. מאז אותה שנה, שבה התגרשנו על הבמה והתחתנו בחיים, לא נפרדנו", כך מספר פרופ' גד קינר-קיסינגר. יחד עם אהובתו, אהובה, עבר מסע מפרך ומדהים של 55 שנים, שבמהלכן הביאו לעולם שלושה ילדים ושמונה נכדים מופלאים. לדבריו, "אני לא מסוגל לתאר לעצמי את חיי ללא האישה הזאת, שאין שם עצם בעברית שבכוחו להביע את יופייה הפנימי והחיצוני, את אנושיותה, חוכמתה, שכלה הישר, אימהותה, חברתיותה וכישרונותיה. אהובה במלעיל ובמלרע, אשתי וחברתי. אהובתי. הספר הזה הוא שלך. לשנים שהיו ושיהיו. באהבה", הוא אומר.
לדבריו, כיום קל הרבה יותר לכתוב שיר אהבה לאישה שאיתה בילה את מרבית שנות חייו, "והסיבה כמעט מובנת מאליה: כשבת זוגך ואתה בני 20 פלוס הקשר מבוסס במובנים רבים על תשוקה, על משיכה הדדית ועל רומנטיקה של גיל הנעורים. ככל שהשנים חולפות אתה לומד להכיר את בת זוגך, והיא אותך, על המעלות והחסרונות, והאהבה מתבטאת בהפנמה של האחר עד כדי הטמעה של אישיותה באישיותך ולהפך. המשיכה עדיין קיימת, אבל החיצוניות פחות חשובה. אם קיימת עדיין תשוקה היא מעוגנת בקשר בוגר, מעמיק, של סימביוזה בין תהליכי גוף ונפש אצלך ואצלה. יש לי שיר בספר החדש המדבר על כך שכל יישותי, כל הישגי בחיים, מתגמדים לממדי ידי הנתונה בידה לפני שאנחנו נרדמים. זה הכל. בין היתר, האהבה, ושירי האהבה, שלנו באים לידי ביטוי בטלפתיה של מחשבות ורגשות. היא כמעט כותבת את השיר עליה, שהוא גם עליי, ביחד איתי בלי שנחליף על כך מילה", הוא מספר.
גד קינר־קיסינגר נמצא בתקופה עמוסה במיוחד. בימים אלו הוא נוסע עם אחיו דורון קינר-קיסינגר לסיבוב הופעות בגרמניה, ארץ מוצאם של הוריהם, עם "מען לא ידוע" – רומן המכתבים הנבואי משנת 1938, שיוצג בחמש ערים, כולל בהמבורג. חוץ מזה, הוא משחק בהצגה חדשה בשם "אויב זמני" עם הפלסטיני אדיב ג'אהאעשן. חוקר שב"כ לשעבר ונחקר שלו לשעבר, שניהם בגמלאות, נפגשים בתקופה עתידית שבה הוקמה מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל ולכאורה שורר שלום. אולם משיחתם הידידותית לכאורה מסתבר שקשה להתגבר על החשדנות כלפי היריב וכי צילו של העבר מעיב ויעיב תמיד על היחסים בעתיד. חוץ משניהם משתתפת גם שרון מימון לוי ובשירה מירה עווד. המחזה של אריה קרישק, בימוי: שמעון לוי.
הוא מודה כי "מען לא ידוע", המחזה בו אחיו והוא משחקים במסעם בגרמניה היום עוסק בפריכות של קשרי הידידות בין אנשים, במהירות שבה רגשות כמו ליברליות, דמוקרטיה, חופש הדיבור, אמונה בשוויון בין בני אדם עלולים להתהפך בן לילה ולהפוך להסתגלות לדיקטטורה, לאלימות, לגזענות, לשנאת האחר וכן הלאה, "מאפיינים שלדאבוננו מציינים כיום את החברה הישראלית הרבה יותר מאשר את החברה הגרמנית למרות המגמות הימניות הקיצוניות שכבר אינן רק שוליות. נראה לי שהחשיבות העליונה של הופעתנו בגרמנית, בגרמניה, במחזה הזה, שחזה את השואה עוד בטרם התממשה, היא להתריע מפני השבירות המובנית במערכת ההומניסטית", הוא אומר.
לסיום הוא מודה כי גם אם הוא עוסק בתחומי אמנות ומחקר שונים, "אני לא קונגלומרט המנהל פוליטיקה של זהויות שונות. נהפוך הוא – בזהותי האחת תחומי העיסוק מתכתבים זה עם זה ומעשירים זה את זה. תפקיד בימתי מועשר על ידי יכולתי הפיוטית והמחקרית ולהפך. אני לא דוגל במגמה המודרנית להתמחות בתחום מאוד ספציפי של שדה רחב, ובה בעת להתעלם מתחומים אחרים, במקום לדבוק באידיאל ההוליסטי של איש הרנסאנס".
