בגלריה ג'ינא לאמנות נאיבית בינלאומית בתל אביב מוצגת התערוכה "השראה לובשת צורה II" (אוצרת: מעין ישראלי), פרי שיתוף פעולה עם המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל
"בשנת 2019 נכנס לי 'ג'וק' לראש, בעזרתה האדיבה של חברתי רחלי רוטמן גרג'י, לכונן שיתופי פעולה בין מוסדות שונים ללימוד אומנות ועיצוב לבין הגלריה. בניסיון להציג את הז'אנר הנאיבי למוסדות אומנותיים, שבדרך כלל אינם מאזכרים או מלמדים אותו, ולראות מה יכול להניב המפגש בין הגישה המאוד א-אקדמית של הז'אנר הנאיבי למוסדות להשכלה גבוהה באומנות. כבוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל, זו הייתה מבחינתי הפנייה המתבקשת. כשפניתי לראש המחלקה דאז בבצלאל, ערן ארליך, התגובה שלו הייתה חיובית ומה שנותר היה רק לבחון את דרכי המימוש של שיתוף הפעולה בינינו. בתערוכה מוצגים מבחר ציורים של אןמני הגלריה, שהסטודנטים בחרו ליצור להם מחווה, ומולם מוצבות מערכות כלים שהם יצרו בהשראת אותו אומן".
כך אומרת מעין ישראלי, המשמשת בחמש השנים האחרונות כמנהלת האומנותית והאוצרת של גלריה ג'ינא לאומנות נאיבית בינלאומית בתל אביב, על התערוכה "השראה לובשת צורה II" המוצגת בימים אלו בגלריה עד 24.6. התערוכה היא שיתוף הפעולה השני של הגלריה עם המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיה לאומנות ועיצוב בצלאל.
לדברי ישראלי, התערוכה הקודמת "השראה לובשת צורה" נפתחה כשבוע לפני הסגר הראשון במרץ 2020, אך למרבה הצער לא קיבלה את החשיפה שהסטודנטים והאמנים היו כל כך ראויים לה. השנה, כחלק מקורס מערכות כלים בהנחיית ג'קרנדה קורי, התבקשו הסטודנטים להגיע לגלריה ג'ינא ולבחור אומן שדיבר לליבם וליצור לו תגובה קרמית.
מעין ישראלי, בוגרת המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, היא בעלת תואר שני מסר ג'ון קאס באוניברסיטת לונדון מטרופוליטן. למרות שמגיל 17 היא עוסקת בקרמיקה ומגדירה עצמה כקרמיקאית, היא איננה קרמיקאית פעילה מאז סיום לימודי התואר השני. לאחר סיום התואר היא נשארה לחיות בלונדון כשש שנים נוספות, ומאז חזרה לארץ בסוף 2011 היא עוסקת בניהול גלריות ובאוצרות.
לדן טשיל, היה מסלול חיים שרק במפתיע הוביל לתוארו הנוכחי כבעלים של גלריה ג'ינא לאומנות נאיבית בינלאומית. הוא עלה לישראל מארצות הברית בשנת 1975, ובמשך השנים נסע ברחבי העולם כמייצג של חברות ישראליות מתוקף תפקידו כעו"ד לסחר בינלאומי. לפני כ-35 שנה הוא הגיע להונדורס, ולאחר שסיים פגישות עסקיות וכבר המתין במלון למונית לשדה התעופה, ראה ציור שתפס את עינו בגלריה מעברו השני של הרחוב. הוא הזדרז לרוכשו מבלי לדעת את שמו של הצייר. בכך בעצם החל אוסף אומנות נאיבית נרחב ועשיר, שהחל למלא את קירות ביתו. ככל שגדל האוסף האומנותי, כך אהבתו לז'אנר הנאיבי הלכה והתחזקה ובעקבות זאת החליט לעזוב את עולם המשפט ולהקים בשנת 2003 את גלריה ג'ינא בתל אביב.
כשפתח את גלריה ג'ינא, הוא חזר לאומנים הנאיביים שאת יצירותיהם רכש לאוסף הפרטי. בהגיעו להונדורס כדי לגייס אומנים, אסף אותו נהג/ מתורגמן שהסיע אותו בין האומנים שביקש לצרף לאוסף הגלריה המתגבש. ביומו האחרון בהונדורס שאל אותו הנהג אם ירצה לראות גם את עבודותיו. דן הסכים ברצון וכשהגיע לסטודיו של אותו נהג/ אומן, גילה לתדהמתו שזהו האומן שאת ציורו רכש לפני 20 שנה ובעצם הוא שהתחיל את כל שיגעון האומנות הנאיבית האישי שלו.
לדברי מעין, האומנות הנאיבית אינה אתגר, אלא הניסיון להגדירה הוא אתגר. "אין מניפסט נאיבי מוצהר, והאומנים אינם עוקבים אחרי חוקיות כזו או אחרת של עולם האומנות הממוסד. כך למשל, האומנות הנאיבית נוצרת בתחביר א-היסטורי שאינו קשור לרצף ההתפתחות של תולדות האומנות. אומנות זו נוצרת לרוב על ידי אנשים היוצרים מחוץ לעולם האומנות הממסדי, ורובם לא למדו בבתי ספר לאומנות ואינם מודעים לכללים אקדמיים. מכך נובע שבמקרים רבים ישנו 'חוסר איזון' בציור: פרטים שבעיניי האומן הם מרכזיים, יצוירו בהגדלה או בתשומת לב מוגזמת לעומת פרטים אחרים שיוזנחו. מצד שני, יכולה להופיע שימת לב מוגזמת לפרטים שאולי בעיניי המתבונן יראו 'חסרי חשיבות' להבנת הציור או להשלמת הקומפוזיציה. המוזרות, ולפעמים אפילו התחושה הפואטית שיש בציורים הנאיביים, נובעת כתוצאה מהפער שבין הכוונה של האומן הנאיבי ליכולתו להוציאה לפועל על הבד".
מאפיין נוסף הוא מדד פרופורציות אישי: האומנים הנאיביים מציירים יותר מתוך ידיעה פנימית ופחות מתוך התבוננות. כיוון שרובם אוטו-דידקטיים והם יוצרים ממקור שהוא בעיקרו אינטואיטיבי, הקומפוזיציות אינן אקדמיות – לפעמים הסצנה מצוירת מנקודות מבט שונות בו-זמנית, ולעתים הציורים נטולים מרכז מובהק. יש התעלמות מוחלטת מ"תורת הצבע" – האומנים הנאיביים משתמשים בצבעים עזים שאינם בהכרח "מתאימים" זה לזה, ושימוש בפרספקטיבה מדעית כמעט ואינו קיים. קנה המידה שלפיו הם יוצרים הוא אישי לחלוטין.
מעין: "אחד מהמאפיינים, שמגדירים ביותר את האומנות הנאיבית, הוא שהיא נוטה לייצג את הטוב. בעזרת הסתכלות תמימה על העולם, ישירות, כנות ושימוש בסצנות מובנות וסיפוריות, האומן רוצה לשתף אותנו בסיפורו ולדבר לליבנו. בדרך כלל, יש אידיאליזציה של חיי היום יום. ההסתכלות הנאיבית והחיובית על החיים אינה בחירה מובנת מאליה לאומנים שלנו, שחלקם חיים במקומות קשים, מוכי עוני ומלחמות, ובתנאי מחיה לא פשוטים, וחלקם בעולם המודרני המנוכר והממהר הלאה. כנגד כל אלו, הם בוחרים לשמור על תמימותם ואהבתם לעולם הסובב אותם, ואולי בדרך זו להעיר תמימות זאת גם במתבוננים בעבודתם".
כיצד מגיבה קרמיקה לאומנות נאיבית?
"האתגר שהסטודנטים התמודדו מולו בקורס שלנו היה כפול ומכופל: בתור התחלה יצירה של מערכת כלים, שכל חלק בה אמור לעמוד בפני עצמו אך גם להרכיב שלם קוהרנטי. זו אחת המשימות המורכבות בעשייה הקרמית. בנוסף לכך, הם היו אמורים לבחור אומן על מנת ליצור לו הומאז' (מחווה), ואז לנתח מה המאפיינים של אותו אומן, לזקק את יצירתו לכמה נקודות היוצרות את 'כתב היד' המזוהה איתו, ואז לנסות לא ללכת לאיבוד ביצירה של אותו אומן ולוודא שהמחווה משלבת בין מאפייניו של אותו אומן למאפיינים של יצירתו האישית. בשלב, שבו אתה סטודנט ועוד לא כל כך בטוח ב'כתב היד' שלך, זו משימה שיכולה לעזור לך להתגבש ולהכיר את עצמך, או לגרום לך ללכת לאיבוד. אתגר נוסף, היה כמובן לתרגם עבודה דו-ממדית לעבודה קרמית תלת-ממדית ולבחור מה ואיך אותה עבודה דו-ממדית תיוצג על גבי הכלים הקרמיים. האתגר האחרון שמולו הסטודנטים עמדו היה ההתמודדות עם שימוש בצבע, החופש שהוא מעניק לנו והחיים שהוא מכניס לעבודה הקרמית. מהניסיון שלנו בשיתוף הפעולה הראשון, אתגרים אלו מוציאים מהסטודנטים דברים נפלאים, מחדדים להם את הדרך האישית ונותנים להם הרבה חופש ותעוזה לדעת מתי לדבוק בכללים ומתי כדאי לשחרר".
התערוכה "השראה לובשת צורה II" מוצגת בגלריה ג'ינא לאומנות נאיבית בינלאומית,
רחוב דיזינגוף 255, תל אביב, עד 24.6.
אתר האינטרנט של גלריה ג'ינא:
http://www.ginagallery.com/
