איציק חברוני, עיתונאי טלוויזיה שעבד בערוצים 10 וכאן 11, מתאר את רגעי האימה כאשר בת זוגו מריה קורופוב בישרה לו ששלושה טילים פגעו פגיעה ישירה בחדר המעבדה בו היא עובדת באשקלון
איציק חברוני, עיתונאי טלוויזיה שעבד בערוצי טלוויזיה כמו: ערוץ 10 וכאן 11, עבר לאחרונה מתל אביב לאשקלון יחד עם בת זוגו מריה קורופוב, אגרונומית ודוגמנית. שניהם מציינים בימים אלו חצי שנה לזוגיות שלהם, ובעקבות ההפגזות הבלתי פוסקות של ארגוני הטרור בעזה הם החליטו 'לנקות את הראש' בצימר ביישוב הדרוזי דליית אל כרמל.
חברוני: "אשקלון מופגזת, טילים שורקים מעל הראש, הרגליים לא מספיקות לרוץ למקלט שבמורד הרחוב. לפתע האוזניים מתחרשות מעוצמת הבום של טיל, שהצליח לחמוק מטילי היירוט של כיפת ברזל. בדירה שלנו אין חדר ממ"ד ובבניין אין מקלט. פשוט אין. למה? גם אני שאלתי. התשובה הייתה: "ככה". יש בוטקה במרחק של 40 מטר מהבית שבקומה שנייה, אבל אין סיכוי להגיע אליה.
במהדורות החדשות מספרים שיש 30 שניות לברוח למקלט. זה לגמרי לא מדויק. לפי הסטטיסטיקה שלי שמסתמכת על מאות טילים שמפגיזים את אשקלון, יש אולי 10 שניות. 10 שניות זהו הזמן בו אתה קופץ מהמיטה עם החברה שלך לחדר השירותים הקטן, שניכם מצטופפים יחד ומנסים להגן האחד על השנייה, ואז שומעים את הבומים העזים שמזעזעים את הבית, החלונות כמעט נשברים מעוצמת ההדף. את מילות הווידוי והתפילה אתה לוחש בליבך גם בתוך חדר השירותים (זה מותר מבחינה הלכתית, בדקתי עם רב).
בית מולך מתפרק לרסיסים מטיל שהצליח לחדור את מערך הגנת כיפת ברזל, וחלק מרסיס חודר אליך הביתה. זה כבר לא צחוק, במיוחד עבור תושב תל אביבי שעבר לאשקלון רק בימים האחרונים. איזו קבלת פנים 'חמה' אתה מקבל. אזעקות עולות ויורדות נשמעות במשך כל הלילה. ממש חיים בסיוט. אולי נצליח לשרוד סבב לחימה, אתה חושב לעצמך – עד שבת הזוג שלך מתקשרת בהיסטריה ומספרת ששלושה טילים פגעו פגיעה ישירה בחדר המעבדה בו היא עובדת. בנס היא הייתה במקלט וכך חייה ניצלו".
אז מה עשיתם בעקבות המצב?
"העלינו לפייסבוק פוסט בו ביקשנו את עזרת הציבור למצוא מקום מסתור הכי רחוק שאפשר – בצפון. פנו אלינו לא מעט בעלי צימרים יהודים, שכל כך היו חפצים לעזור בתמורה ל-900 או 1,000 שקלים ללילה אחד. ראבק, אנחנו במלחמה, הבית בוער והעיר מופגזת. אי אפשר לבקש פחות? אנחנו נשמח לשלם רק אם תתנו לנו מחיר סביר לאור המצב בו אנו נמצאים. אני רותח מזעם, אלוהים, איזו אטימות. עד שבת הזוג הנפלאה שלי מקבלת הודעה בפייסבוק מאדם בשם פאדי ליהאני מיישוב בצפון דלית אל כרמל, שמזמין אותנו להתארח אצלו בצימר המושלם שלו, "צימר המקום בכרמל", עם נוף עוצר נשימה בחינם. כן, ארבעה ימים בחינם. ביקשתי לשלם מחיר סמלי, אבל פאדי מסרב בתוקף. לא רק מאיתנו, אלא ממשפחות נוספות מאשקלון שבאו כמונו לצימר שלו.
ככל שעובר הזמן, הכרנו אדם מדהים שמגיע מהעדה הדרוזית, שחוותה על בשרה לפני שנתיים את חוק הלאום הגזעני, שכתוצאה ממנו הם מרגישים אזרחים סוג ב', שנתנו למדינה הזאת מה שרבים מאיתנו לא הקריבו ונתנו למענה. אחיי הדרוזים: בשבילי אתם סוג א'! דליית אל כרמל נתנה לנו הזדמנות להכיר אנשים יקרים, ישרים וטובי לב. ולך פאדי להיאני היקר, אנחנו רוצים להודות לך ולאשתך על אירוח מושלם ברמה גבוהה. רוחב הלב שהפגנתם למען תושבי הדרום יעמוד לזכותכם. בשורות טובות, אמן".
קישור לדף הפייסבוק של "צימר המקום בכרמל":
https://www.facebook.com/zimmerhamkombkarmel
