צילה גזנג, ביולוגית וביוכימאית שעבדה כ-30 שנה במכון ויצמן למדע, הוציאה לאור בימים אלו את "המים שאתה" (סלונט בית הוצאה לאור) – אוסף קטן של שירי אהבה מעודנים שנכתבו בעקבות חוויות ואירועים בחייה

"המדען הוא כאחד האדם וייחסו לשירה הוא כשל כל אדם: יש והוא אוהב או אינו אוהב אותה. אך לדעתי יחסו מושפע מדרך חשיבתו המתאפיינת בחקירה ובסימני שאלה יותר מאשר בסימני קריאה. כלומר הוא מרבה לחקור ולעסוק בדברים הלא מובנים והלא מוחלטים (סימני שאלה) יותר מאשר בדברים המובנים והמוחלטים (סימני קריאה). ביטוי מפורש וגלוי ניתן לראות בשיר שלי 'הלא מוחלט הוא המוחלט'. בהחלט אפשר לשלב בין מדע לעידן חדש. 'עידן חדש' מתאפיין בגישות רוחניות שונות לאורח חיים (אלטרנטיבי) כשהדגש הוא על חיבור גוף-נפש. ואילו המדע עוסק בחקר והבנת הפן הפיזי של הגוף במטרה לשפרו ולרפאו. וכאשר הגוף בריא גם הנפש בריאה. חיבור בין מדע ועידן חדש עשויים ליצור שילוב נפלא של: 'נפש בריאה בגוף בריא' (כמאמר חז"ל)".

כך אומרת צילה גזנג, ביולוגית וביוכימאית שעבדה כ-30 שנה במכון ויצמן למדע, שבימים אלו יצא לאור ספרה החדש "המים שאתה" (סלונט בית הוצאה לאור) – אוסף קטן של שירי אהבה מעודנים שנכתבו בעקבות חוויות ואירועים בחייה. מדובר בשירים על אהבת אדם באשר הוא אדם ועל אהבת הטבע העוצמתי ומרחבי המדבר.

צילה הייתה חברה בקבוצת מחקר שחקרה את האינטרפרון – חלבון המופרש בגוף כתגובה לחדירת וירוסים וגם כאשר תא נורמלי הופך לתא סרטני, עבודה שהובילה לפיתוח תרופה אנטי-ויראלית המטפלת גם בכמה סוגי סרטן.

היא אוהבת מוזיקה קלאסית, ארכיאולוגיה, פעילות אתגרית וטיולים בארץ ובעולם. כגמלאית היא מתנדבת לסייע לחולי סרטן לשנות דרך חשיבה והתנהלות ולהבין שאפשר להחלים לא רק בעזרת טיפולים ותרופות, אלא בראש ובראשונה בעזרת גיוס כוח המחשבה לטובת הביולוגיה.

ברבים משיריה בספרה החדש "המים שאתה" יש רמזים לתובנות, שסייעו לה לצאת ממצבים קשים שקרו בחייה, לצמוח ולהתפתח מהם. כך למשל, אחד מהמסרים בספר הוא שגם אם נוחתים עליך פגיעה או אסון, תן להם מקום כי כל אירוע כזה מהווה רמזור, רמז אור המאותת לך על שינוי שעליך לעשות בעיקר בדרך חשיבתך ובהתייחסותך ושיוביל אותך לצמיחה ולהתפתחות, לדרך האור.

צילה, כיצד בא לידי ביטוי מסר זה בספרך ובאילו שירים?
"השיר 'ארבעים ותשעה אתמולים' מזכיר אסון אישי שנחת עלי בעקבות מלחמת יום כיפור. אז גם התחלתי לכתוב שירים, כפי שכתבתי בשיר 'בשפת הלב': את צימאוני, געגועי / אני מרווה בשירים. השיר 'גידול-אור' מבטא בגלוי ובמפורש את המסר של צמיחה, החלמה והתרחבות מתוך מחלה קשה:
"היה זה הרגע המכונן מכולם
עת התקרבו החומות זו לזו כמו בנשיקה
ואני ביניהן,
לא סגרו עלי החומות
נישקוני ברוך והתרחקו בשנית.
בעומדי בקצה מרחוק
יכולתי לראות את האור
גדל, מתעגל ממני והלאה
כמו מפנה לי מקום.
גידול-אור קורא לי אליו
לשוב ולצמוח".

תעתועים/ צילה גזנג
לא רק צונאמי או סערה
גם גל קטן ביכולתו
להפוך את הסירה על-פיה,
ואני נעה בין היש אל האין
מרקדת על סף הקיום
וממשיכה לשורר".

השיר "הזמן אינו ישנו" מדגיש תקווה על סף החיים, ויש לנוע קדימה, כמו הגלים הנעים במחזוריות לחוף מבטחים, "כי להיות קיים זה להיות כים, להיות עולם ומלואו, להכיל הכל במחזוריות אינסופית".

מסר חשוב נוסף בספרה של צילה גזנג הוא: "הייה באהבה ובנתינה נקייה מכל אינטרס אישי, ואל תפעל מתוך ציפייה לקבל, כי אהבה ונתינה שזורות זו בזו כשני סלילי ד.נ.א. חלוק תובנות שהרימו אותך משפל וקידמו אותך, כדי לקדם אחרים ולהוציאם משפל'. כך בבית האחרון בשיר "רציתי לספר" היא כותבת:
לאהבה אין דרך.
היא הנתינה האמיתית…
רציתי לבקש ממך
לעולם אל תתרחק מעצמך
כדי להתקרב למישהו אחר.
באהבה ואור יהיו מעיינות חייך,
ובנדיבות ליבך תשקה מהם שדות
במקום שתלך בו".

השיר "הודייה" מקפל בתוכו תובנה בסיסית לדרך חיים מאוזנת, מרוממת ומקדמת:
הודייה על ההזדמנות לתת ולקבל, כי "אהבה ונתינה שזורות זו בזו כשני סלילי ד.נ.א., כפי שנאמר בשיר "תן ואהוב".

תובנה מרוממת נוספת מקבלת ביטוי בשיר "סוד":
כמה פשוט
לשכוח במקום לזכור
לצחוק במקום לנטור
לאהוב במקום לדבר.

השיר "החטא הראשון" מציין ש: "הסליחה הראשונה תהיה בין אדם לעצמו", ותמיד יש לשמור על תקווה ואופטימיות כמו בשיר "מחר, את שומעת".

אחד המסרים האהובים על צילה בספרה החדש הוא: אל תִשתקף במראות של אחרים. הייה אתה המראה המשקפת. כלומר אל תאבד את עצמך בקשר זוגי או חברי. "זה בא לידי ביטוי בכמה שירים ברמזים דקים וסמויים, כשהרעיון הוא: הייה נאמן לערכיך. למשל בשיר 'הודייה' או השיר 'תן ואהוב', אך השיר 'מראה משקפת' מוקדש כולו למסר זה ובגלוי. השיר הוא המסר, והמסר הוא השיר".

אילו משוררים השפיעו עלייך?
"הושפעתי ממשוררים רבים, אך נתן יונתן כמו הפך חלק ממני. כבר בנעוריי התחברתי לאדם ולמשורר שבו, בעיקר בגלל אהבתו הרבה לארץ ישראל, לנופיה ולטבע שלה. נתן יונתן הפליא לתאר ו'לצייר' במילים את הארץ ואת המדבר".

כיצד ערך הנתינה יכול להתבטא בספרות שיש בה גם לצידו גם הרבה אגו?
"אגו הוא צורך קיומי-הישרדותי, ולו שתי פנים: אני – רק לעצמי, אנוכיות, והדרך בה אני רואה ומעריך את עצמי. כשהדגש הוא על אנוכיות, הנתינה היא רק לעצמי, ואז ההישרדות והחיים מצטמצמים וקשים. כשהדגש הוא על ראיית האני מתוך הערכה עצמית, האדם רואה גם את החיובי וגם את הפחות חיובי שבו, ונוטה לשפר ולתקן את הפחות חיובי. אחת הדרכים לתיקון כזה היא לתת מהטוב שבו לסובבים אותו. ביטוי חזק לכך יש בשיר 'תן ואהוב' וגם ב'רציתי לספר' וב"הודייה'".