ד"ר אביבית אגם דאלי מגלה כיצד היצירות, המוצגות בתערוכה "חוויות והרהורים מתקופות מלחמה" באשכול פיס רמת גן עד 26.10, מבטאות מבט אופטימי מול המציאות ומציגות תקווה ולפעמים אף אסקפיזם מהמציאות

"לעיתים מתייחסים האמנים באופן ישיר לאירועים, לחוויות קשות וטראומטיות ואף לאנשים ספציפיים, אך פעמים רבות הם מבטאים דווקא מבט אופטימי אל מול המציאות ומציגים תקווה ולפעמים אפילו אסקפיזם, כמו היו במקום אחר והאמנות מהווה עבורם גשר אל מקום אחר, רחוק מכאן ועכשיו. האמנות תמיד היוותה כלי לעיבוד הטראומה ויצרה לעיתים דיון ציבורי. בעקבות המלחמה גם עלו שאלות נוקבות לגבי זהות, זיכרון ומשמעות, ואלו הובילו לדיונים ציבוריים מעמיקים, שהיה להם ביטוי גם באמנות החזותית".

כך אומרת ד"ר אביבית אגם דאלי, שבימים אלו מוצגת באשכול פיס רמת גן, רחוב רוקח 118, רמת גן התערוכה "חוויות והרהורים מתקופות מלחמה" שהיא אוצרת. כל היצירות בתערוכה, המוצגת בחלל היפיפה של אשכול פיס רמת גן, ניתנות לרכישה. התערוכה תינעל ב-26.10.25. בתערוכה משתתפים האמנים והאמניות אביבה חגאג, אושרית מינץ, גל רוזנברג, גל רותם, יהורם גלילי, יצחק שנהב, מיכל גדות, מלנית גל, מירב שלם, מרים שטרמן, עדי גולדהירש, רונית רינשטיין, שרון ברזילי ותמר הירשל.

האמנית מרים שטרמן מציגה שלוש יצירות ובהן "Echo", שנוצרה בהשראת ציוריו האקספרסיביים של אדוורד מונק, אך נובעת מתוך חוויות עכשוויות של חרדה, כאב וחיפוש זהות בתקופה של מלחמה; "Happy Dream" – גוף אישה שוכב קפוא, אפוף ענן של פנים מהדהדות – כאילו מציפים את המרחב הפנימי שלה.

מלנית גל, אמנית ישראלית רב-תחומית, המשלבת צילום, פוטומונטאז' ועיבוד דיגיטלי, משתתפת עם היצירות "מקורבנות לניצחון", שדרך דימויים מרובדים, טקסטורות ומבטים מקוטעים מנסה ללכוד את הרגע שבו האור כבה ואת הדרך הארוכה למציאתו מחדש.

האמן, הסופר והמשורר יהורם גלילי, שהוציא לאור את ספרו השני "גלי חלומותי' (הוצאת כתב), מציג שני צילומים אמנותיים עם מכנה משותף. בצילום אחד הוא תיעד בשירות מילואים מאתגר בדרום הר חברון דגל ישראל, שהתנוסס מעל עמדת שמירה שעליה רשת הסוואה צבאית והיה מרוט ופרום בקצהו. בצילום השני מופיעות יונים שלכאורה אוכלות פירות אדומים קטנים, שמזכירים את זוועות השבעה באוקטובר.

האמן גל רותם מציג את היצירה my Oct 7^th"", שבה ניסה להיכנס לנעליהם של הילדים שנחטפו מבתיהם בשביעי באוקטובר. דרך היד המונפת כסימן להגנה, והאחיזה ההדוקה בבובה – חפץ פשוט שהופך למגן רגשי ברגעי אימה.

האמנית אביבה חגאג מציגה שלוש יצירות שנוצרו מתוך חיבור בין העבר הרחוק להווה: "החיבוק" – תהליך עם תחושותיה בזמן שחרור החטופים בשלב הראשון, "הגנה" – מעגל של הגנה בידיים ובגוף,  השלכה ישירה מחוויות האזעקות החוזרות ונשנות, ו"הרהורים" – אישה זקנה חופנת את פניה במחושבות ובהרהורים, בין דאגה וחוסר ודאות למצב הקיים.

האמן יצחק שנהב מציג שני צילומים אמנותיים: "פסל האדם הנושם" ו"החופש בהתגלמותו".

האמנית מיכל גדות ציירה את כל עבודותיה בתקופת המלחמה ובהשפעתה ובהן ציור שמן של קבוצת מטיילים על כביש הרוס. התמונה בציור זה משדרת מצוקה וייאוש עם מסר אפוקליפטי. על רקע זה נוצר ניגוד חריף עם המטיילים, שנראים כאילו בהכחשה מוחלטת לנעשה סביבם.

האמנית מירב שלם מציגה ציור בשם ״כיסוי״. היא ציירה במקור ציור להפגנה להחזרת החטופים ובו דמותה של אישה אנוסה המדממת משמלתה. במשך הזמן היא כיסתה חלק מהאישה לציור קקטוסים קוצניים ומחוספסים, אך השאירה חלק ממנה כדי לזכור את המעשים המפלצתיים שנעשו על ידי המחבלים בשבעה באוקטובר וממנו ואילך.

האמנית רונית רינשטיין בחרה לצייר מרחב פתוח, מלא פריחה ופרפרים, דווקא בתקופה של סגירות וחוסר ודאות. הצבעים הבהירים והטבע המשתקם מבטאים את התקווה שצומחת מתוך הכאב. מתוך המלחמה היא מזמינה את הצופה להציץ אל רגע של ריפוי ושקט פנימי.

האמנית עדי גולדהירש מציגה צילום אמנותי מחנוכה 2023, חודשיים אחרי ה-7.10, אל תוך הימים הנוראיים של המלחמה.

האמנית שרון ברזילי מציגה דיוקנאות עצמיים, שהיא מכנה "דיוקן עצמי בזמן סדוק".

האמנית תמר הירשל מציגה בתערוכה ציור, המצויר על נייר בצבעי עיפרון ובשילוב צבעי אקריליק כמו שני רבדים, שני מישורים המתקיימים זו לצד זו, הרוח והחומר, תקווה והאמונה. היא בחרה בציפור עוצמתית ומרהיבה יחידה במינה, אלבטרוס, כדימוי להתמודדות חיילי צה"ל במלחמה. האלבטרוס הוא עוף ימי הגדול ביותר מבין העופות בחצי הכדור הצפוני. הוא ידוע ביפי מעופו ובהדר מוטות כנפיו העצומות, שמגיעות ליותר משלושה וחצי מטרים, וביכולתו לעוף למרחקים עצומים ללא עצירה או אכילה. האלבטרוס מתמחה בתעופה דינמית, המאפשרת לעוף אלפי קילומטרים ללא נפנוף כנפיים תוך ניצול זרמי האוויר. "כפי שהאלבטרוס יכול להישאר באוויר ימים ואף שבועות ברציפות, כך חיילינו ממשיכים ומתמידים – לא משנה עד כמה הדרך קשה – ללא כניעה לתנאים הקשיים או למאמץ שיידרש מתוך אמונה בדרך ותקווה", מציינת הירשל.