הסופר איל זך מגלה כיצד ספרו החדש "המערכה למען החירות והחופש" מספר את סיפור התמודדותם של האנשים שבתקופת הקורונה סבלו מהתו הירוק המפלה 

"יום אחד אחרי שהייתי בהוצאת ספרי ניב בהרצליה וקיבלתי את העותק הראשון והחגיגי של ספרי הראשון 'בלפור – סיפורה של מ.ה.פ.כ.ה' היה חשוב לי לכתוב ולהוציא לאור את הספר 'המערכה למען החירות והחופש'. זאת על מנת לספר את הסיפור של המופלים והמודרים של ימי 'התו השחור' ולתת להם פיתחון פה מלא כדי שכל העולם יידע על הפשע שהתחולל כאן – הפשע נגד האנושיות. זהו הסיפור של האנשים שסבלו מהתו הירוק המפלה והנוראי והסיפור של המערך שסבב ועטף אותנו: אנשי השטח, הלוחמים ואנשי האמת ברשתות, אנשי החינוך הביתי האלטרנטיבי, עורכי הדין שטיפלו בנפגעים, הרופאים והמטפלים, התנועות החברתיות והפוליטיות. באותו יום ראיתי את הפוסט של ענת צחור. אחת מנשות האור הכי אמיתיות ועוצמתיות שנתקלתי בהן: 'רוע בדרגות שלא דימיינו הופנה אל הלא-מוזרקים בשנתיים וחצי האחרונות, רוע ששינה את מהלך החיים. לרובנו כבר לא משנה איזה פנים יש לרוע לכן אין מה להילחץ מי הרשע שישלוט'. פוסט זה נתן לי תזכורת חשובה למה אני כותב את הספר הזה – למען מחאה אותנטית, לא ממסדית ולא ממומנת".

כך אומר הסופר איל זך, שבימים אלו יצא לאור ספרו החדש "המערכה למען החירות והחופש" (גלילי הוצאה לאור, עריכה לשונית: יפעת זינגר, עיצוב ועימוד גרפי: דיאנה שמעון, הדפסה: פרינטיב בירושלים) שבקרדיט שלו מופיעים גם החברים למען החירות. ספריו הקודמים של זך הם 'בלפור – סיפורה של מ.ה.פ.כ.ה' ו"בלפור – תמונות של מ.ה.פ.כ.ה" (ספרי ניב) שבהם הוא מספר את סיפורם של האנשים הנפלאים שהיו שותפים למהפכה ואת חוויותיהם האישיות. "בלפור – סיפורה של מ.ה.פ.כ.ה" כולל ראיונות אחד־על־אחד, מאמרים ופוסטים שנכתבו על ידי המפגינים בשנת המהפכה וגם את זיכרונותיו משנה זו, ו"בלפור – תמונות של מ.ה.פ.כ.ה" כולל תמונות היסטוריות איכותיות שצולמו בתקופת המחאה נגד נתניהו וממשלתו על ידי צלמים וצלמות רבות.

הראיונות בספר נערכו עם יוספה ברק, יעל קוסקס, זואי לסרי, אנה פרנקו ותום אביב, רוני גאמר, משפחת רוזנברג, אור רוזן, אלונה אלמן, עו"ד אורלי דרי ירון, עו"ד תמיר טורגל, אסתי רוזן ודני בטיטו, שיר אדלר, ד"ר דניאל מישורי, נורית בן דוד, יריב המר ורוני כ"ץ. המאמרים נכתבו על ידי רוני גאמר, דויד רונת, ד"ר דניאל מישורי ודנה אבי-יצחק, קרן בק פוגל ומריה ורטנוב. הפוסטים המופיעים בספר נכתבו על ידי ענת צחור, מריה ורטנוב, אפרת קל, איל זך וסימונה מאירי.

איל זך כותב בכריכה האחורית של "המערכה למען החירות והחופש": "כיכר המנורה מלאה בשלטים ובמסרים של חירות; אור ואהבת האדם באשר הוא אדם. שיירת החירות ומאהל המחאה 'מעלה חירות' היו שיא בפעילות אקטיביסטית כנגד התו הירוק המפלה והמדיר. זמן לא רב לאחר פינוי המאהל בוטל התו הירוק והמדינה החלה לחזור בהדרגה לשגרה, לאחר שנתיים של דיקטטורה רפואית קשה וחונקת. אתגרים רבים ניצבים בפנינו ועדיין לא מעט מאבקים לפנינו. הממסד טרם אמר את מילתו האחרונה בניסיונו לשעבד את האזרחים, אבל כיום לאחר שעברנו את משבר הקורונה אנו מוכנים ונחושים יותר. ברגע שיש מודעות הרבה יותר קל להיאבק. המערכה למען החירות והחופש תהיה קשה וארוכה אבל אנחנו ננצח כי אין לנו ברירה אחרת. אני אופטימי ומאמין ביכולותינו להאיר ולהעיר את העולם".

איל זך, תושב בת-ים, נשוי לסופי, אהבת חייו, ואב לשני ילדים, התחיל אחרי שירותו הצבאי תואר ראשון במדעי המדינה אך עדיין לא סיים אותו. הוא עובד באותה עבודה ובאותו תפקיד כבר 34 שנה ומודה כי עבורו יציבות היא מילת המפתח. הוא לעולם לא ישכח את ילדותו נטולת מסכים, מלבד שידורי הערוץ הראשון. הרבה שידורי רדיו, ספורט ומוזיקה, קריאה רבה של עיתונים וספרים ולהיות בחוץ במשך שעות. כדורגל וכדורסל עם החברים במגרש כמעט כל יום וגם ספורט אישי: הרבה שחייה, רכיבה על אופניים, גלישת גלים וטניס, אפילו שייט מפרשיות במסגרת של צופי ים. מחנות עבודה בקיבוצים וגרעין נח"ל שהתפרק. הרבה מאוד פעילות חוץ מהלימודים.

עם זאת הוא עבר חוויות חברתיות לא נעימות שהותירו בו צלקות, שהשפיעו גם על התנהלותו בתקופת המחאות. "כשהייתי בגיל 13 הכיתה שלי התפצלה לשתי חבורות – המקובלים יותר והמקובלים פחות. אני נפלתי על הצד הלא נכון של הפיצול ו-40 שנה מאוחר יותר עברתי חוויה דומה במחאת התו הירוק", הוא אומר.

בספרו החדש ויוצא הדופן הנחשב עבורו לפרויקט חיים מביא זך ראיונות מרתקים עם פעילים מרכזיים במחאת החירות, מאמרים מעניינים ומרחיבי דעת, פוסטים מרגשים שנכתבו בזמן אמת ותמונות יפות שצולמו בשנת המחאה על ידי מיטב הצלמים.

המתכונת שבה בנוי הספר ייחודית וכוללת ראיונות ספונטניים באמצעות הווטסאפ שאותם ביצע בשיטה שעשה בספרו 'בלפור – סיפורה של מהפכה'. "זה ראיון ספונטני של שאלות ותשובות שמתחיל ומסתיים תוך שעה, בלי הכנה מראש. לדעתי זה הראיון הכי אותנטי ודרכו מקבלים את התשובות הכי אמיתיות. בחרתי ברשימת מרואיינים מגוונת – ממפגיני השטח דרך משפיעני הרשת ועד אנשים שליוו ותמכו במוחים בעיקר עורכי דין. לגבי המאמרים רציתי קודם כל להתרכז בקורונה ולאחר מכן לעשות זום אאוט לאג'נדה 2030 שהקורונה היא חלק קטן מכל הפסיפס הזה והיה חשוב להראות את ההקשר. היומן של קרן בק פוגל מעניין והומוריסטי וגם שם זרקור על תקופת הסגרים הראשונה, שפחות הוזכרה על ידי רוב המרואיינים".

הפוסטים נבחרו לפי חשיבות ועניין, כך למשל אלו של מריה ורטנוב שמתארים בפירוט רב את מאבק אנשי המחאה ברעננה וחיפה מנקודת מבט של מפגינה מהשורה הראשונה. את הצילומים הוא בחר בחלוקה לתקופות של המחאה והמאפיינים המיוחדים של כל תקופה, כשהתמונות מספרות בצורה הכי נאמנה את הסיפור הזה: הצעדות ההמוניות בהבימה, המאבק ברעננה מול המשטרה, שיירת ומאהל החירות, ההפגנות בחיפה מול ביתה של שרון אלרועי פרייס וההתגבשות של המפגינים והמפגינות לקבוצה מבלה מעבר להפגנות. "בחרתי לפי איכות התמונות והסיפור שהן מספרות, ואני בטוח שהן מעבירות את תחושות המאבק בדרך הכי טובה ובהירה בתוספת לקטעי הקישור שמסכמים כל תקופה", אומר זך.

לדבריו, בשנות הקורונה היו היו שתי תקופות שונות בתכלית זו מזו. "התקופה הראשונה עד שהגיעו הזריקות ובה כולנו סבלנו מהדיקטטורה הרפואית: היינו בסגרים, פוטרנו והעסקים שלנו נהרסו, אבל כולנו נפגענו, מי יותר ומי פחות, והצעדים כוונו לעבר כולנו כשהיינו במעצר בית במשך חודשים ארוכים. בתקופה השנייה, תקופת החיסונים, הורשו רוב  הגברים והנשים לחיות את חייהם כסדרם. בימי נתניהו נפתח המשק בהדרגה  והיה פתוח לחלוטין בימי ממשלת השינוי – אבל רק למחוסנים בלבד. מאות אלפים שסירבו להשתתף בניסוי סבלו קשות מאפליה ומחרמות, חיי המשפחה של רבים נהרסו, חברים טובים התרחקו מהם ורוב השערים והדלתות ננעלו בפניהם. הופנה כלפיהם רוע שמזכיר תקופות אפלות בהיסטוריה האנושית והיהודית. הם הושפלו ברמות שקשה לדמיין והכול לחינם ושלא לצורך. כי מי שהתנגד לקבל את הזריקה הזאת צדק לאורך כל הדרך. גם אם השנה הראשונה של הסגרים הקולקטיביים הייתה יותר קשה מה שנצרב בזכרון הוא השנה השנייה. האפליה, השיסוי וההדרה של אלו שהורדו מהאוטובוס באמצע הלילה כי נהג מטומטם לא כיבד את הפטור ממסכה, אלו שנמנעה כניסתם לחנויות, לקמפוסים ולמקומות הבילוי. הרבה יותר קשה ומעליב לחיות במציאות, שבה כל המשק פתוח אבל לא בשבילך ואתה מופלה לרעה".

בספר אתה נותן קרדיט לא רק לך אלא גם לחברים למחאת החירות.
"קרדיט לעצמי? מה פתאום! הייתי חלק מחבורה לאורך כל הדרך וזה נראה לי הכי נכון ומובן מאליו להוציא לאור ספר שיתופי, למרות כל הקשיים הכרוכים בכך. רציתי לתת פיתחון פה ולהראות בתמונות כמה שיותר חברים, ולדעתי בהחלט הצלחתי בכך למרות שקיבלתי לא מעט תלונות מאלו שנשארו בחוץ מחוסר מקום. הספר מקבל תגובות טובות מהשותפים למאבק. עד כה לצערי לא הצלחתי לצאת ממעגל השותפים אל עבר קהלים רחבים יותר, כאלה שלא היו שותפים למאבק. אני מקווה שבעתיד הקרוב זה יקרה".

ניתן לרכוש עותק מהספר "המערכה למען החירות והחופש" מאת איל זך
בדאנא כנדיבות הלב באמצעות פנייה לדף הפייסבוק של איל זך:
https://www.facebook.com/eyal.zach.79