האומנית סמדר כץ, המציירת למעלה מ-30 שנה נופים כפריים וערום בשיטה הריאליסטית קלאסית, מציגה תערוכה חדשה במרכז סמדר לציור ברמת גן, ומותחת ביקורת על הממסד האומנותי שדוחק החוצה ציירים שלא מיישרים קו עם הסגנון הפוסט מודרני

"הממסד האומנותי דיקטטורי ודוחק החוצה ציירים שלא מיישרים קו עם הסגנון הפוסט מודרני. זאת אומנות שלא מרגשת, כשהאוצרים הפכו למתווכים המנסים בכוח להסביר את האומנות המודרנית. הממסד האומנותי פועל מפחד שמא הקהל יגלה שיש אומנות שנהנים ממנה ללא הסברים. כך יצרו כל מיני ועדות שהחברים בהן בוחרים זה את זה זאת עסקנות ולא אומנות. אנחנו חיים בתקופה פרוגרסיבית שבה הפכו את הציור הקלאסי לאוונגרד. הקהל לא מבין את מה שהוא רואה, ובעקבות זאת מדיר את רגליו ממוזיאונים ומגלריות. לא מאפשרים לקהל לבחור בעצמו מה הוא אוהב ומציגים לו בעיקר סגנון פוסט מודרני. האומנות הפלסטית מצונזרת על ידי מי שצועקים: 'חופש האומנות', זה בעצם שקר האומנות. הציור צריך לגרום עונג לכולם ולהביא להתעוררות של רגש ומחשבה, אך מה שקורה היום  הוא שמנסים ליצוק תוכן ליצירות כי אף אחד לא באמת מבין, להבדיל מהציור הקלאסי שבו היצירה עומדת בזכות עצמה".

כך אומרת האומנית והציירת סמדר כץ המציירת מזה למעלה מ-30 שנה בשיטה הריאליסטית קלאסית. הנושאים האהובים על סמדר כץ, הנמנית עם בכירי ציירי הפורטרטים בארץ, הם גם נופים כפריים וערום. עד כה סמדר הציגה 17 תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות. בימים אלו היא מציגה את יצירותיה בתערוכה "תחושת החיים" במרכז סמדר, שמשמש גם כבית הספר שלה לציור. בהמשך לדברי הביקורת שלה על הממסד האומנותי, היא מסבירה כי בחרה להציג את התערוכה במתחם שלה משום שמאסה במוסדות תרבות בירוקרטיים.

סמדר: "התערוכה היא סדרת ציורי שמן של ערום נשי, שבה אני מציגה נשים טבעיות, נינוחות ובטוחות בעצמן. אני רוצה להראות את הצד החזק של הנשים, כי לאחרונה יש נטייה להציג נשים כקורבנות ולדבר על העצמה נשית, אבל זה רק מקבע את מעמדן כנחותות. החלטתי להציג נשים שעומדות בזכות עצמן, שולטות בגורלן, בטוחות, נינוחות וגאות בגופן. אישה היא עולם ומלואו ועוצמתה נעוצה בנשיותה. הנשים בציוריי מופיעות בתפארתן גאות וחוגגות את נשיותן".

בתערוכות היחיד שקיימה בעבר הקפידה להעביר לקהל חוויה כבר בפתיחה. "רציתי שיראו את בעל המלאכה בעבודתו, וכך בפתיחה הייתי מזמינה דוגמנית ערום עם תאורה מתאימה ויחד עם ציירים נוספים היינו מציירים יחד בטכניקה אלה פרימה (טכניקה מהירה של ציור), שבה כעבור שעה רואים ציורים גמורים. הקהל שהגיע לתערוכה היה מתגודד סביבנו בדממה והיה רואה איך פלא הציור מתרחש. בתערוכה אחרת השתתפה דוגמנית ערום, שהנחתי לה מזרון וסביבה דפים ועפרונות, והזמנתי את האמיצים שבקהל לצייר אותה יחד איתי.  אני רוצה שיבינו שאין בציור מסתורין, שכולם יכולים להבין בציור ושבהכוונה נכונה כולם יכולים לצייר".

היא גדלה במושב נהלל וכבר מגיל צעיר היה לה ברור שתהיה ציירת. לפני השירות הצבאי חלמה להיות טייסת, אבל אז עדיין נשים לא התגייסו לקורס טיס. היא החליטה ללמוד לטוס על דאון ואף הצטיינה בכך ואפילו עשתה טיסות סולו. האיש שנתן לה את ההזדמנות לכך היה לא פחות מאשר רפול ז"ל, לימים הרמטכ"ל. בצבא שירתה בצנחנים, ולמרות שאז לא איפשרו לנשים לשרת כצנחניות היא לא ויתרה והפעילה לחצים עד שאישרו לה לצנוח יחד עם חיילי סיירת הצנחנים. "מתקני האימונים היו די מפחידים כי מאמנים לקפוץ מגבוה. בכל פעם שהחיילים היו חוששים המפקד היה קורא לי כדי שאקפוץ, כך שהבחור שמפחד יתבייש לא לקפוץ. שקלתי פחות מ-50 ק"ג ולכן אחרי שכולם סיימו לצנוח עדיין הייתי באוויר. בצניחות ליליות הייתי נשארת אחרונה בשטח. עשיתי זאת למרות ובגלל שהיה לי פחד גבהים וגייסתי את כל כוחותיי כדי להתגבר עליו".

לאחר שחרורה מצה"ל היו לה תוכניות לעתיד עם בן זוגה שהכירה בצנחנים. הם חלמו להקים משק בנהלל ולחיות ביחד, אבל המציאות טפחה על פניה לאחר שהוא נפל בקרב והיא נותרה אבלה ומתגעגעת. "מתוך הכאב ציירתי את דמותו של אהובי. זו הייתה דרכי להנציחו ולשמור אותו עוד קצת לצדי. זה היה הפורטרט הראשון שציירתי ומאז לא הפסקתי לצייר פורטרטים. כשהייתי בת 20 אמנם ידעתי שייעודי הוא להיות ציירת, אבל כדי להתפרנס למדתי גרפיקה בטכניון. עם סיום הלימודים יצאתי לדרך עצמאית בימים שבהם הטכנולוגיה עוד לא שלטה בכל, הייתי משרטטת ומאיירת ספרי ילדים. היה לי ברור שעל מנת להיות ציירת מקצועית עליי קודם כל ללמוד את רזי המקצוע, לדעת את הטכניקות, ללמוד מהטובים ביותר ולהיות מומחית. כך למדתי תולדות האומנות באוניברסיטה וציור בניו-יורק ובאנגליה".

בנוסף להיותה ציירת פעילה, סמדר מנהלת ומלמדת ציור ב"מרכז סמדר לציור" – בית ספר גבוה לציור ריאליסטי הפועל במתחם הבורסה ברמת גן שאותו הקימה לפני יותר מ-30 שנה. היא פיתחה שיטת הוראה של טכניקת רישום בעזרת מוח ימין המאפשרת גם לחסרי ידע בציור ללמוד ללמוד שיטת ריכוז עמוקה, שעוזרת להם לצייר ביעילות ובמהירות בעזרת הפעלת האינטואיציה, החושים וריכוז עמוק.

סמדר: "אני מעבירה לתלמידיי תרגילי ריכוז, ועם הזמן הם מצליחים לעשות את המעבר מהצד השמאלי שבו הם משתמשים ללימוד קונבנציונלי לצד הימני המבוסס על לימוד חוויתי. השיטה נולדה בעקבות מחקר מעמיק שעשיתי: שיטת מוח ימין מאפשרת לעורר את היצירתיות אצל כל בן אדם. בעזרת טכניקת תרגילי ריכוז אני מדריכה את התלמידים כיצד להיכנס לריכוז עמוק, לעבור ממוח שמאל, שבו אנו נמצאים רוב שעות היממה והוא אחראי על קשר עם הסביבה, שפה, דיבור וכו', למוח ימין שאחראי על הדמיון, החושים ותת ההכרה. בתהליך החינוכי מחקו לנו את זה אבל אני יודעת להעיר את זה מחדש. אני עוזרת לאנשים לעשות סוויץ', וכך הם עושים דברים שהם לא ידעו שיצליחו לעשות. עד כה לימדתי ציור קלאסי לאלפי תלמידים, שאני נותנת להם כלים כדי לדעת כיצד ליצור ו'לפרוס כפיים'. כך כל אחד יכול ללמוד לצייר. תלמידים מגיעים אליי עם תשוקה, ובעזרת לימוד בשיטת מוח ימין הם מגיעים מהר מאוד לרמה של ציור פורטרטים נפלאים".

היא נהנית לצייר כל דבר יפה והערום נתפס בעיניה כ"פרח של הטבע" לכן היא מרבה לצייר אותו ובעיקר ערום נשי. הארוטיקה היא חלק מציוריה כשם שהיא חלק משמחת החיים, כפי שיש סצינות סקס בקולנוע, בתיאטרון ובספרות. "אני ציירת קלאסית ואוהבת לצייר כל מה שיפה כדי להעביר לקהל חוויה רגשית של עונג.  לתפיסתי, עולם הציור לא צריך להיות חידה,  פעמים רבות אנשים עומדים מול ציור ואומרים שאינם מבינים מה הם רואים. לא צריך להבין בציור כדי ליהנות ממנו, בדיוק כפי שלא צריך ללמוד מוזיקולוגיה כדי להנות ממוזיקה.  אני מודעת לכך שציורי ערום לפעמים מביכים אנשים, וזה נובע מתפיסה מעוותת שעושה אוטומטית את הקשר בין פורנוגרפיה לערום. ציוריי מציגים את הנשים בתפארתן וכך אני מאדירה נשים".

ציורי הנופים של סמדר נובעים באופן ישיר ממראות ילדותה. "נולדתי בכפר ועבדתי במשק, ולכן זה טבעי עבורי לצייר את היופי שכל כך נוגע לליבי. יש לי כ-100 ציורי נוף של נהלל שבה גדלתי. את ציור הפורטרטים אני אוהבת מכיוון שיש עולם שלם בפניו ובמבטו של בן אדם. אני מתפרנסת מציור, משום שקיבלתי החלטה כבר בתחילת הדרך שזה מה שיקרה, גם כשזה היה למורת רוחם של הורי. ציורי הנופים אהובים בדרך כלל על מי שגר באזור הכפר. הפורטרטים הם ציורים מוזמנים שנמכרים מראש, אני תופסת את תפקידי שם לא רק כדי לצייר במדויק את המודל, חשוב לי להציג את האדם בצורה היפה ביותר. לציורי הערום אומנם יש לו קהל קטן יותר, זה לא ציור שנוהגים לתלות במשרד ואנשים חוששים מתגובות אם יתלו את הציורים בבית. לכן אני מתייחסת לקהל של ציורי הערום כמיוחד, אני ממשיכה לצייר ומכוונת בסבלנות".

לסיום, היא מציינת כי היא מחפשת כל הזמן ללמוד, "ולכן כל החיים אנסה דברים חדשים, טכניקות, אווירה וכו'. זה חלק אינטגרלי מהציור. חשוב לא להתאבן, להמשיך לחוש ולעבור חוויה רגשית. רק ככה אני שומרת על האינטגריטי שלי כציירת. זה אומר גם לקחת סיכונים ולצאת מאזור הנוחות שלי, אם נוח הרבה זמן זה אומר שצריך לקום וללכת. ככה אני חיה את חיי במטרה להתחדש, להשתפר ולהיות קרובה לעצמי. אני רוצה להמשיך להסתובב בארץ ובעולם ולצייר טבע מעורבב עם כפר, כשהם חיים יחד בכפיפה אחת. אמשיך לחפש דוגמנים ודוגמניות שנותנים לי השראה בהבעתם, ובהמשך אוציא אלבום של הציורים שלי וארצה להפוך לציירת בינלאומית מוכרת".

התערוכה "תחושת החיים" מוצגת במרכז סמדר לציור,
רחוב היצירה 19, מתחם הבורסה רמת גן,
ראשון עד חמישי – 19:00-08:30,
בתיאום מראש: טל' 050-5464424, 050-5865156.

להתרשמות מהציורים של סמדר כץ:
www.smadar.com,
https://www.youtube.com/watch?v=ZVDfsqBQvqo