שרונה בן אור חותמת על ספרה "משלוש יוצאת אחת", צילום: פרטי

"במקרה שלי פשוט התעלמתי מכל נורות האזהרה שלא הספיקו להבהב במשך השנים"

שרונה בן אור תשתתף ביריד הספר העברי, שיחל ביום רביעי במרכז שרונה בתל אביב – עם ספרה "משלוש יוצאת אחת" שבו היא מגוללת את סיפור חייה המרתק, הכולל הינצלות מהרוצח הסדרתי שמעון קופר

"אני מרצה, מעבירה סדנאות ומשמשת כתובת לנשים רבות המבקשות לצאת ממעגל האלימות, ממעגלי הכוח והפטריארכליות, לנשים שרוצות לשבור את תקרת הזכוכית של חייהן. רוב האנשים מכירים אותי כאשתו השנייה של רוצח הנשים הסדרתי שמעון קופר וכמי שהוגדרה כאקדח המעשן, שהעדות והעקשנות שלה הביאו לסוף הפרשה המשפטית שבסופה נגזר על קופר גזר דין חמור של שני מאסרי עולם. הסיפור שלו הוא חלק משמעותי שהשפיע שנים רבות לאחר מכן על מי שאני היום, אבל הוא רק חלק מחיי. היו לי חיים לפניו ויש לי גם אחריו. החיים שלי מלאים תחנות, שמכל אחת מהן אפשר ללמוד, לגדול ולהתעצם".

כך אומרת שרונה בן אור, שבספרה החדש "משלוש יוצאת אחת" מגוללת את סיפור חייה המרתק, בשילוב תובנות מעשיות –  כאישה היחידה מבין שלוש נשים שהצליחה להינצל מהרוצח שמעון קופר המרצה כיום בכלא שני מאסרי עולם בגין רצח שתיים מנשותיו: אורית דורון-קופרשמידט וג'ני מור-חיים ז"ל. היא מקדישה את ספרה להוריה המנוחים אנטונינה וישראל בודנשטיין, שורדי שואה שבדרכם שלהם היו איתה ברגעים הקשים בחייה.

שרונה תשתתף עם סופרים וסופרות נוספות ביריד הספר העברי שיתקיים במרכז שרונה בתל אביב החל מיום רביעי 15.6 ועד למוצ"ש 25.5. שעות הפעילות ביריד הספרים בשרונה: ראשון עד חמישי – 22:00-17:00, מוצ"ש – 23:00-20:00.

הספר "משלוש יוצאת אחת" הצליח להוציא ממנה כאב חרוך המהווה עבורה מעין ריפוי ואותו היא מחשיבה כצוואתה עבור נשים אחרות ולדורות הבאים. זאת במיוחד בשל סיפור חייה המורכב והמרתק וגם בהרצאתה המרתקת "האישה ששרדה רוצח נשים סדרתי" שהיא מעבירה ברחבי הארץ. היא מעבירה לנשים סדנאות העצמה בשילוב קלפים בעקבות קורסים רבים וסדנאות. היא התנדבה במד"א במשך כמה שנים והייתה בזירת הפיגועים הקשים במלון פארק ובקניון ערים בכפר סבא ובאסון ורסאי. "עבורי זו הייתה זכות גדולה להיות במקום של לעזור להציל עד כמה שאפשר, ואף לחבק ולומר מילה טובה לפצוע או לחולה", היא אומרת.

הספר "משלוש יוצאת אחת" מאת שרונה בן אור, צילום: יח"צ

שרונה, אמא לשניים וסבתא לנכדים, מנחת סדנאות לנשים ומעבירה הרצאה מרתקת על חייה, ציירת ויוצרת, מודה כי הייתה תלמידה גרועה ביסודי וגם בתיכון. "לא למדתי ולא השקעתי, ובסופו של דבר פגעתי רק בעצמי ובעתידי. חשבתי שאני עושה 'דווקא' להוריי אך זה התנפץ לי בפרצוף. למרות שגדלתי בבית ללא חיבוק אב ואם, הוריי תמיד היו לצידי בדרכם, ואני מודה להם על כך. ברוב שנות ילדותי שמעתי שאני 'לא שווה כלום', 'חבל שנולדתי', 'טיפשה' וכדומה. רוב זיכרונותיי מעורפלים עד כדי חשכה מוחלטת, וזה כל כך כואב. הייתי ילדה מפוחדת וחסרת ביטחון. סיימתי ללמוד באורט לייבוביץ בנתניה במגמת פקידות טכנית. נכשלתי במבחני הבגרות כי לא למדתי ולא השקעתי. המסר החשוב שלי לילדים מתבגרים הוא: 'עיזבו את הדווקא כי זה יפגע רק בכם בכל התחומים ולא רק בלימודים".

לדבריה, זיכרונותיה הטובים ביותר הם דווקא עם אביה המנוח. "גדלתי בבית שבו חוויתי אלימות מילולית ופיזית, אך איני יכולה לשפוט את הוריי מהמקום שממנו הגיעו ובו חוו וראו זוועות עולם שלא ניתן לתאר. אז מי אני שאכעס עליהם? הם 'שמרו' עליי באמצעות כסף, וזו אחת הטעויות שלימים הובילו אותי להתנהלות כושלת, לא רק מבחינה כלכלית אלא גם בבחירת בני זוג. חיפשתי אהבה ומקום חם שבו ארגיש בטוחה, ושלושה גברים שהייתי נשואה להם ניצלו את חולשתי וידעו שלהוריי יש כסף ורכוש. אבא שלי תמיד חיבק קודם את הגברים שהיו 'לצידי', ורק אחר כך אותי. כשהרגשתי שמשהו לא בסדר, הדחקתי את זה הצידה, התביישתי כל הזמן ובאתי ממקום מוחלש. הוריי חשבו שניתן לקנות אהבה בכסף, וזה דבר מוטעה מיסודו. ייתכן שהם קנו אהבה בכסף כדי לאכול ולהישאר בחיים. התמימות עדיין קיימת בי כלפי גברים ונשים, אבל כיום אני קשובה לבטן ולתחושותיי, לא 'נופלת' ממחמאות של גברים ונותנת הזדמנות לא יותר מפעמיים".

שרונה בן אור, צילום: מלי ארואסטי

לפני שהכירה את שמעון קופר, היא חוותה מערכות יחסים מלאות אלימות מילולית ופיזית עם שני גברים שאליהם הייתה נשואה. בשנת 1992, כשהייתה בת 31, אמא לשני בנים וגרושה בפעם השנייה, עדיין בחיפוש אחר האהבה, פרסמה מודעה במגזין בשם "עלוני קשר" שהיה מיועד לפנויים ופנויות. בעקבות זאת קיבלה שיחת טלפון. "בקו השני אני שומעת קול מהפנט של גבר, שמציג את עצמו כגרוש עם שני ילדים. הוא מספר לי שהוא רוצה לפתוח פרק ב' בחייו ושהוא עובד בשירותי הביטחון, אבל לא יכול לפרט בטלפון. הוא מגיע אליי הביתה, אדם מרשים, לבוש בחולצה מכופתרת ומשדר ביטחון ורוגע. בשפה רהוטה הוא אומר שהיה סגן אלוף במילואים, נפל בשבי הסורי וטס להרבה שליחויות בחו"ל במסגרת עבודתו במוסד ובשב"כ. סיפור הכיסוי שלו הוא עבודתו כדפס בבית דפוס. אני מוקסמת ממנו עד מעל לראשי. קוראים לו שמעון קופר".

הקשר בינה לבין קופר מתהדק. הוא מכיר את הוריה וילדיה, משפחתה וחבריה. "שמעון דואג לי כל הזמן, מלטף ומחבק, מרעיף ללא הרף מילים יפות, קונה מתנות לי ולבניי ומגונן עלינו. רוב שליחויותיו נעשות בחגים ובסופי שבוע. משהו באינטואיציה שלי לא רגוע ואני מרגישה שאינו מספר לי את האמת. אחרי שאני מתעמתת איתו, הוא אומר לי שביום שדיברנו היה מועד לגט, אבל פרודתו אורית לא הגיעה ולכן נקבע תאריך אחר לגירושין. הוא מספר על אשתו: דיכאונית, מטופלת בתרופות וצריכה להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי".

לבקשתו, שרונה מסכימה לקבל את ילדיו לביתה ולטפל בהם, אבל משהו עדיין מציק לה. הוריה מחליטים לקנות לבני הזוג קוטג' בפרדסיה, ושמעון מודיע שייתן אחוז קטן מהכסף לאחר גירושיו ומכירת דירתו. באחד הימים אומר לה שמעון שהוא צריך לשמש כבייביסטר לילדי פרודתו אורית, ולכן יישאר לישון שם. שמעון בדרכו הרגועה. למחרת, 18.1.94, בשבע בבוקר מצלצל הטלפון. בקו השני שמעון אומר לשרונה בקול רועד: "אורית התאבדה, מצאו מלא כדורים סביבה!".

שרונה בן אור, צילום: מלי ארואסטי

שרונה: "האדמה פשוט נשמטת מתחת לרגליי ואני מרגישה בתוך מערה בלי פתחי אוויר. אני לא מסוגלת לתפקד ומתקשרת לאמא שלי שתבוא לעזור לי עם הילדים. בתום השבעה מגיעים שמעון ושני ילדיו אליי לנתניה ואנו מצטופפים בדירה קטנה. אני נאלצת לעזוב את עבודתי כדי לגדל את כל הילדים. אנחנו מתחתנים כי ככה שמעון רוצה. כשהוא לא בשליחות או במילואים, הוא עובד כדפס, יוצא בבוקר וחוזר בשעות הערב והלילה. המצב הכלכלי בבית הולך ומתדרדר והדברים לא מסתדרים לי. בלילות מקבל שמעון שיחות טלפון מנשים ויוצא לדבר בטלפון הציבורי. באינטואיציה שלי הוא בוגד בי, אבל הרי יש לי ארבעה ילדים לטפל בהם".

יום אחד אומר לה קופר שקראו לו לצו שמונה, ויוצא לבוש במדי צה"ל עם דרגות סגן אלוף. למחרת בבוקר היא  מקבלת שיחת טלפון מחבריו: "שמעון נעצר הבוקר על ידי משטרת חולון, כשירד מדירתה של ח'" – חברה משותפת שלהם. מסתבר שתחושותיה היו לגמרי נכונות. חוקר פרטי שאיתו התייעצה אומר לה: "עזבי אותו ותתגרשי. לכי לספר הכל לאמא שלך. את עוד תופתעי".

שרונה: "לאחר שסיפרתי לאמי, הייתי בהלם. היא סיפרה לי שמזה תקופה ארוכה מגיע שמעון אליהם ומספר להם בדמעות שאיני מתפקדת , מזניחה את הבית והילדים, דיכאונית ואפילו מאיימת להתאבד. שמעון, בדרכו שלו, משכנע את הוריי להעביר את הצוואה על שמו. שנים לאחר מכן ניסיתי להבין מהוריי מה גרם להם להשתכנע לעשות צעד קיצוני זה. עם השנים למדתי להרפות ולשחרר את העיסוק בנושא הזה. לאחר שאני מחליטה לפוצץ את הכל בסעודה משפחתית, שמעון מפעיל אלימות פיזית ומילולית ומקבל צו הרחקה. לאחר שהוא עוזב עם ילדיו, אבא שלי ואני מתחילים לזרוק חפצים שהשאיר. במחסן נמצאו מדי צה"ל עם דרגות סגן אלוף, נעליים צבאיות, אתי חפירה ומעדרים. בשידה שלו בחדר השינה אני מוצאת מתחת למגירות מוחבאות שש חפיסות חדשות עם כדורי שינה מסוג אסיוול, לניטין וואליום. אני מחליטה לאסוף את השברים, לנעול הכל ולפתוח דף חדש. בהמשך אני מוצאת עבודה וזוגיות נפלאה שנמשכה 15 שנה".

שרונה בן אור מתראיינת, צילום: יהורם גלילי

כ-14 שנה לאחר מכן היא מקבלת שיחת טלפון מהתחקירן עמרי אסנהיים. "תיבת הפנדורה שלי נפרצת, בין אם רציתי או לא. כיום אני במקום חדש ומבינה שהייתי נשואה לפושע, רמאי, בוגד ורוצח. החלטתי לתת מקום לאינטואיציה, וכך הפכתי מאשה מושתקת לאשה הנלחמת על האמת שלה. קופר מרצה שני מאסרי עולם במצטבר בגין רצח שתי נשותיו: הראשונה והשלישית. אני, אשתו השנייה, השורדת היחידה, הופכת לעדת מפתח מרכזית במשפט שמתקיים בבית המשפט המחוזי. למרות זאת אני חוששת ממנו. הוא לא צריך נשק, לא אקדח, לא רובה ולא סכין, המוח שלו הוא נשק קטלני".

שרונה עדיין מאמינה בבני האדם, אבל מדגישה כי חשוב מאוד להקשיב לאינטואיציה – תחושת הבטן, במיוחד כשמרגישים שמשהו לא תקין מתרחש. "במקרה שלי פשוט התעלמתי מכל נורות האזהרה שלא הספיקו להבהב במשך השנים. את מה שעברתי בחיים לא לומדים באף אוניברסיטה או מכללה. יש רגע שבו אני מבינה שניצלתי מרצח. זה מתחיל באיזו תובנה שמרחפת באוויר ולאט לאט מתבססת. בהתחלה את לא רוצה לראות אותה, אחר כך הודפת אותה, מתנגדת לה, מחפשת סיבות רציונליות למציאות חייך, ואז מגיעה שיחת טלפון ששמה לך את המציאות מול העיניים בבת אחת: 'שרונה, היית נשואה לרוצח!', 'שרונה, ניצלת'. הספר שכתבתי הוא על הסיפור של שרונה, שהבינה שהיא נשואה לרוצח רק לאחר שהצליחה להימלט ממערכת היחסים הרסנית, תובענית ומלאת שקרים שבה הייתה חיה".

היא מקפידה להיות קשובה לכל מי שפונה אליה, ואף נותנת עצות מהמקום שבו הייתה בעצמה. "היו לא מעט מקרים של נשים, שביקשו שאגיע איתן לתחנת המשטרה כי הן מפחדות להגיע לבדן ולהגיש תלונה, ואני משתדלת מאוד להיות שם עבורן. האלימות שעוברות נשים היא יותר ממגיפה, וצריך לתת מענה לכל נושא האלימות המתגברת בארץ כלפי נשים, קשישים וילדים ולהתעללויות בלתי פוסקות בכלבים וחתולים. חשוב מאוד שבתחנות המשטרה יהיה מענה של 24/7 365 ימים בשנה לנשים החוות אלימות, כשבכל תחנה צריכה להיות גם עובדת סוציאלית. חייב להינתן מענה מיידי לכל נאנסת גם בבתי החולים".

שרונה בן אור חוגגת בת מצווה עם הוריה, צילום: פרטי

לדף הפייסבוק של שרונה בן אור, מחברת הספר "משלוש יוצאת אחת":
https://www.facebook.com/BOsharona

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

כתבות נוספות

ראשי

עושה גלים בין הדפים

השבוע נסקור סדרת ספרים לנוער שנועדה להשמיע את קולם של ילדים הסובלים מהפרעות שכיחות, ספר ילדים המלמד על ערכים טובים לחיים באמצעות דמות חמודה של

קרא עוד »
צרכנות

הכירו את המוצרים של חברת פולקו

  חברת פולקו היא אחת החברות הגדולות, הבולטות והטובות ביותר בארץ בתחום הציוד הסיעודי. החברה פועלת כבר במשך שנים לאספקת ציוד סיעודי מהשורה הראשונה למגוון

קרא עוד »