הסופר ארנולד איחייב משדרות מגלה כיצד בספרו החדש "הפוני של נוני" (איורים: דיאנה שמעון, גלילי הוצאה לאור) הוא מעביר בהומור ובשטף סיפור מקורי על ילדה, המבקשת להידמות למלכת הכיתה
"אני מאמין שהשבעה באוקטובר השפיע על כל אחד, שחווה את המלחמה בצורה כזאת או אחרת וכמובן גם אני ומשפחתי כתושבי שדרות. חווינו תקופה לא פשוטה בעקבות המלחמה. הייתי מפונה עם משפחתי באילת במשך תקופה ארוכה, ולמרות שלא נחשפתי לסרטונים הקשים שהופצו ברשתות לא הצלחתי לכתוב מילה במשך חודש שלם. בסופו של דבר הצלחתי להתעשת ולסיים את 'הפוני של נוני', שאותו התחלתי לכתוב קצת לפני שהגיע היום, שכולנו עוד הרבה זמן לא נצליח לעכל, אם בכלל. הספר הזה נולד בעקבות מקרה אמיתי שקרה לבת שלי, והיה לי חשוב מאוד להוציאו לאור עבור ילדיי, שאני מלמד אותם להישאר מקוריים ולאו דווקא להתאים את עצמם למי שסובבים אותם".
כך אומר הסופר ארנולד איחייב, בן 43, תושב שדרות, שבימים אלו יצא לאור ספר הילדים השלישי שלו "הפוני של נוני" (גלילי הוצאה לאור, איורים: דיאנה שמעון, הנמכר בחנויות הספרים ברחבי הארץ. בספר הוא מעביר בהומור ובשטף סיפור מקורי על ילדה, המבקשת להידמות למלכת הכיתה, ובעזרת הוריה הופכת מילדה שקטה לכזו שילדי כיתתה מעוניינים בקרבתה. סוף הסיפור מפתיע, ומעניין ובסיומו מובא בו מתכון ייחודי ל"עוגת ישראלה" בצורת מגן דוד, שאותה המציא ארנולד, כולל שימוש בתבנית אפייה חדשה של סולתם.
הספר מעביר מסרים חשובים לילדים ולילדות בגילים שונים, הנוגעים בנושאים, כמו לחץ חברתי, הרצון להידמות לדמויות אחרות וכיצד שומרים על ייחודיות בעידן שבו לאותן דמויות יש השפעה רבה על חיינו. בספר משולבים איורים מקוריים של האומנית והציירת דיאנה שמעון. ארנולד מודה כי כשהמציא את השם של הספר "לא ידעתי איך זה יהיה בסוף, אלא רק שנוני היא הדמות הראשית ושהפוני הוא לא רק התסרוקת שלה אלא יש לו משמעות אחרת ומפתיעה מאוד. המסר של הספר הוא להיות אני בכל מקרה ובכל מצב. זה היה מאתגר מאוד והייתי צריך לכתוב אותו בצורה מעניינת".
הוא התחיל לכתוב בעברית בשנת 2018. שני ספרי הילדים הקודמים שלו "סוד המפתח והכי גדול זה להיות קטן" ו"הפרפר והפר" (גלילי הוצאה לאור) נרכשו בתחילת שנת הלימודים על ידי אגף גני הילדים בעיריית שדרות. כמו כן הוציא לאור ברוסיה שלושה ספרים נוספים.
ארנולד: "כל הסיפורים שאני כותב הם משלים מקוריים עם מוסר השכל ועוברים עריכה ספרותית ולשונית איכותית של דרורית חן. בספריי אני מנסה להעביר את המסר החשוב שכל אחד בעולם הזה הוא אבן חן, ולכל אחד יש הכוח לשנות ולהשתנות, אם רק ירצה בכך. כל ספריי מצליחים להעביר בצורה חוויתית לילדים וגם להורים תובנות חכמות ומעשיות ובהן לשמור על התמימות. אני מקפיד מאוד שיהיו בהם איורים אומנותיים מקוריים של ציירות מוכשרות כמו ילנה סקריפצ'נקו ודיאנה שמעון".
הרעיון לספרו החדש הגיע לאחר שבתו מיראל רצתה לקחת דוגמה מחברתה שעשתה תסרוקת פוני. הוא שינה את שם הילדה מנויה לנוני, ויומיים לאחר מכן התחיל לכתוב את הבתים הראשונים בספר, כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה. "תוך כמה ימים כבר היה לי חצי סיפור. המשכתי, מחקתי בית והוספתי עוד. כשהתגוררנו בבית מלון באילת במשך כחמישה חודשים התקדמתי עם הספר, והבתים האחרונים נכתבו שם. את העריכה הספרותית והלשונית מול העורכת הלשונית דרורית חן המשכתי אחרי שחזרנו לשדרות. לקח חודש עד שהספר היה מוכן מבחינת עריכה ספרותית ולשונית, ואז התקדמנו עם האיורים של הספר, שעבורי היה ניתוק מוחלט מהמלחמה מסביב".
כאמור, בסיום הספר מופיע מתכון לעוגה ייחודית בשם "ישראלה", שכאמור אותה המציא ארנולד. "רציתי להשתמש במתכון לעוגה מוכרת אבל לא מצאתי עוגה שמסתיימת בצליל אלה וגם לא מצאתי עוגה כזאת. אז חשבתי על המילה 'ישראלה', ולאחר שבדקתי גיליתי שאין עוגה כזאת, בטח לא בצורה של מגן דוד. בהתחלה המתכון היה מלא סוכר, צבעי מאכל וחלב, והעורכת דרורית חן הציעה מתכון אחר בריא יותר. במיוחד אחרי המלחמה למה לא לאפות עוגות בצורת מגן דוד? זו העוגה הכי ישראלית שיכולה להיות".
