המשוררת מירה קדוש, מנחת סדנאות כתיבה יוצרת בשילוב תרפיה ואמנות, תשיק ביום רביעי 11.6.25 בספרייה העירונית ע"ש מאירהוף באשדוד את ספר שיריה "פותחת" (הוצאת שופרא לספרות יפה), שירה נשית אמונית וארוטית הבנוי כדיאלוג אינטימי עם האהוב, עם הקורא ועם האלוהים
"בספרי הראשון, 'שלוכית', כתבתי באחד השירים שאני אישה מינית לא פוליטית. מיניות עבורי היא תפיסת עולם והאופן שבו אני קולטת את מה שמתרחש מחוצה לי, המציאות נקלטת באופן חושי, חושני ומעורר. אני עושה אהבה סוערת, בלתי פוסקת ביני ובין העולם סביבי, עם כול מה שנקרה בדרכי. דבר אינו מונח סתם כך כשלעצמו וכל החושים מתופעלים כדי לקלוט אותו. לא פעם אני מגחכת שאני סוג של ערפדית, מוצצת אל תוכי מראות, קולות, מצבים כול אלה הופכים לשירה דינאמית, תשוקתית, מינית, כמעט חייתית. בספר שיריי החדש, 'פותחת', זה הפך להיות אקסטרימי, בולט ונוכח. אני פותחת את עצמי לעולם, נקודת החיבור והחדירה, כמשל היא איבר המין הנקבי, הנשי שהוא מקור החיים, האהבה וההולדה. מה שמגיע מן החוץ פוגש את מה שפעור בפנים, בנקודת מפגש אנרגטית זו, בצ'אקרת הבסיס הקיומית, נוצרת שירה תוססת, לוהטת, מלאת תעוזה ויופי".
כך אומרת המשוררת מירה קדוש, שבימים אלו יצא לאור ספר שיריה "פותחת" (הוצאת שופרא לספרות יפה), שירה נשית אמונית וארוטית. אירוע השקת הספר יתקיים ביום רביעי 11.6.25 בספרייה העירונית ע"ש מאירהוף באשדוד, כשהקהל מוזמן, על פי הספר, למסע אינטימי בין תשוקות הגוף לכמיהות הרוח.
מירה קדוש, תושבת אשדוד, פועלת בעיר לקידום השירה ומשתתפת בפרויקטים עירוניים כיועצת וכעורכת ספרותית. שיריה מפורסמים בכתבי עת שונים, קובץ סיפורים פרי עטה מצוי כעת בכתובים. היא ילידת ירושלים, בוגרת החוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב ומוסמכת בהצטיינות במחלקה לספרות משווה מטעם אוניברסיטת בר-אילן, לימדה שנים רבות ספרות בתיכון ועסקה בתפקידים חינוכיים שונים. כיום היא מנחת סדנאות כתיבה יוצרת בשילוב תרפיה ואמנות.
לפני חמש שנים החלה לחזור לכתיבה באופן הדרגתי. מירה: "דומה שחזרתי מן המתים, לאחר משבר נוראי בעקבות הגירושין הייתה זו תקופה של ריקות, שתיקה ואינות. מתוך אמונה פנימית שהלכה והתפתחה שבתי אל עצמי. אט אט למדתי לקחת אחריות מלאה על חיי. בשנת 2019 יצאתי לשבתון מעבודתי כמורה לספרות בתיכון, והחלטתי לנסוע בעולם ליעדים שונים. הנסיעה הראשונה הייתה לתאילנד. מצאתי את עצמי באחת לפנות בוקר יוצאת משדה התעופה של צ'אנג ריי, העיר הצפונית ביותר המשתרעת על גדות המקונג, לא מבינה איזה טירוף אחז בי ועם זאת נמלאת אושר עצום. במשך חודש וחצי הסתובבתי לבד מאי לאי. האמון הפנימי, שבכוחי להתמודד עם מצבים שונים ומאתגרים פיזית ומנטלית, הלך ונבנה".
מסע זה ממדינה אחת לאחרת: וייטנאם, איטליה, צרפת, גרמניה, הודו, מרוקו ועוד היווה תשתית, שממנה זקפה את ראשה והלכה בצעד בוטח אל תוכה ואל העולם. במסע מכונן זה הכתיבה עלתה כפורחת. "בתחילה פרסמתי פרגמנטים שהיה בהם ביטוי להרהורים קיומיים בדף הפייסבוק שלי, ובתחילה היו לי מעט קוראים. עם הזמן קיבלה הכתיבה גוף שירי, מזוקק, משמיע קול בהיר וייחודי. השירה שלי היא לירית ונותנת ביטוי לחוויה אישית. עם זאת יש בה אמירה אוניברסלית, שמצליחה ליצור דיאלוג עמוק ומרגש עם הקורא. זו שירה שעוברת מלב אל לב, טווה קשר אינטימי ועמוק ביני ובין קוראיי. במהלך הזמן נוצרה סביבי קהילת קוראים רחבה ומגוונת, לעיתים מאות קוראים מגיבים באהדה רבה לשיר שאני מקפידה לפרסם אחת לשבוע, וניכר שהשירה שלי נוגעת עמוק בנפשם", אומרת מירה.
השירה שלה חשופה מאוד ונועזת ונושאי השירה מגוונים: אהבה, ארוטיקה, זהות, מלחמה, אמונה וכל מה שמעסיק אותנו כבני אנוש. "מרגע שחזרתי לכתוב הפכה האומנות שלי לציר מרכזי בחיי, ולעיתים נדמה שאני חיה, חווה ומתנסה כדי לכתוב. גם ברגעים אינטימיים משהו בי מתבונן מן החוץ, הופך את הרגעי לנצחי באמצעות השירה. אריסטו כותב על כך שהאומנות היא מימזיס חיקוי המציאות, ועבורי האומנות היא החיים עצמם", היא מספרת.
ספרה החדש, "פותחת", בנוי כדיאלוג אינטימי עם האהוב, עם הקורא ועם האל. במידה מסוימת הוא מבטא את הגרסה הנשית של שיר השירים, אבל הפעם האהובה היא הנושאת את דבריה ומעַגנת את הווייתנו בארוס ובאהבה. מירה: "איני קוראת לכוח השיר שבא מן החוץ השראה, אלא אדון השיר. זהו כוח חודר, לפעמים אלים בלתי ניתן לעצירה שאני לומדת להתמסר אליו. הפתיחות ב'פותחת' אינה מכוונת רק ליסוד המיני, אלא לכל תחום קיומי, רגשי ורוחני. כל כולי הולכת ונפתחת אל מול הקורא, ומשהו בו גם הולך ונפתח אליי, אל עצמו ואל העולם. אני מאמינה באומנות חשופה ונעדרת פניות, המגלה את עצמה מבלי לחשוש מפני מה יאמרו. מחיר החשיפה אינו פשוט, ועם זאת איני יכולה אחרת מלבד להביא את עצמי עד תום. רבי נחמן דיבר על נקודת האמת, הנקודה המזוקקת ביותר בנפש האדם ממנה יש לחיות, אל הנקודה הזאת אני חותרת, ממנה אני כותבת והיא זו שלדעתי הופכת את השירה שלי לייחודית כל כך ולכזאת שמצליחה לגעת ולעורר תשוקה. נשים צריכות לחגוג את המיניות שלהן. זהו מקום של חירות, שחרור ועוצמה, והשירה שלי מבטאת את זה ומוליכה לכך".
המשורר, הסופר והעורך אילן שיינפלד: "ספרה החדש של מירה קדוש, בעיניי אחת המשוררות הבולטות בדור הזה, הוא נועז וחשוף, ובו מִנעד רחב של גילוי מן הגופני אל הרוחני, מתשוקות הבשר אל כמיהת הרוח. בספר זה לא רק המשוררת מבקשת להיראות אלא האישה החיה, המשתוקקת, המאמינה, הפותחת בפני כול את חייה ויצירתה בעמקות דבריה, בהיקף אמירתה ובכתיבתה המרובדת, השזורה ממקורות ספרותיים שונים. לשון השיר שלה מתיכה בה הדים מן השפה המרוקאית, מלשון הדיבור הישראלית וגם מלשון העברית הגבוהה. לשון השיר שלה מיוחדת לא רק במִשלביה, אלא גם במוסיקליות שלה, אותה היא משיגה תדירות על ידי הֲזָרה של השפה, בה היא תורמת את חלקה להתכת לשונות היהודים בלשון השירה העברית החדשה".
כילדה הייתה מירה קשורה מאוד לאביה, שהרבה לספר לה על צדיקים ועל רבנים שמסרו את חייהם על קידוש השם. מירה: "סיפוריו, שריגשו אותי עמוקות, חלחלו אל תוכי ופתחו את ליבי למקום הרוחני ולעולם האמונה. בגיל 17 הגיע לבית הספר התיכון שבו למדתי דוקטור לכימיה, שהחל להעביר הרצאות על יהדות, שעוררו רבים מהתלמידים והמורים לתהות ולהעמיק חקר בדבר יהדותם. לא מעט חוו תהליך של חזרה בתשובה ואני ביניהם. נסעתי לסמינרים, התארחתי אצל חוזרים בתשובה ואף זכיתי לפגוש את הרב אורי זוהר, שהיה בראשית התהליך ולנהל איתו שיחה על 'הר הקסמים' של תומאס מאן ועל מה שהוביל לניתוק שלו מהתרבות המערבית. אמי התנגדה נמרצות לתהליך בטענה שאני צעירה מדי, שעליי לחוות, לצבור ניסיון חיים ורק אז להחליט בצורה מושכלת".
היא נקרעה באכזריות בין רצונות שונים, ואף ביטלה שליחות של חצי שנה בארצות הברית מחשש שזה יפגע בתהליך התשובה. בסופו של דבר היא התגייסה לצבא כמש"קית ת"ש, ועם הזמן, לאחר השתתפות בסמינר של ערכים משהו כבה בה. "שנים חלפו וערב אחד במסגרת לימודי תואר שני הגיע אלינו פרופסור מהסורבון שבפריז, שסיפר סיפור על הבעל שם טוב, שטלטל את עולמי, כמו נכתב עבורי. הספר 'ליקוטי מוהר"ן', שהגיע לידי במפתיע חולל גם הוא קסם בלתי מוסבר. עם ביקוריי באומן והתקרבות לחסידות התחזקה אמונתי, והיא התבטאה גם בחזות החיצונית: חצאית ארוכה, כיסוי ראש וגרביונים. מערך דתי שלם שבן זוגי לא הרגיש שייך לו. המרחק בינינו הלך וגבר, למרות האהבה העזה, הריחוק והבגידה הוליכו לניתוק סופי בהליך גירושים כואב", היא מגלה.
לאחר חמש שנים החליטה להסיר את כיסוי הראש, ובשנה האחרונה היא לובשת מדי פעם מכנסיים. היא מודה כי אנשים טועים לחשוב שהיא חזרה בשאלה, "אך הייתי ועודני מקפידה על קיום מצוות מתוך אמונה ואהבה גדולה. יש מי שתוהה בנוגע לשירה הארוטית שלי, איננו מבין כיצד ייתכן שאישה דתית תכתוב בנועזות שכזאת. את התוהים והמלעיגים אני מפנה ל'שיר השירים', לאהבה התוססת, מלאת התשוקה המופיעה במגילה. אפשר לחיות במלאות את המקום הזה, את התנועה בין תאוות הגוף לרוח, שכן נבראנו ניצוץ אלוקי בבשר ודם".
הלימודים האקדמיים שלה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב היו משמעותיים מאוד בהבניה שלה כמורה לספרות, כאדם כותב וכמנחת סדנאות כתיבה יוצרת. במהלך השנים היא השתלמה בקורסים רבים של אימון, הנחיית קבוצות במדיטציה, ביבליותרפיה, אבחון בכף היד, קינסיולוגיה, טאי צ'י ועוד, ובכל הידע הרב שצברה היא עושה שימוש בכתיבה עצמה ובסדנאות שהיא מעבירה, שהן מלאות כל טוב מבחינה ספרותית ומבחינת התהליך הרגשי, הכמעט טיפולי שעוברים המשתתפים בהן.
הקריירה הספרותית של מירה נבנתה בהדרגה, ופרסום השירה שלה זכתה לקוראים נוספים, עד שפנו אליה בבקשה להנחות סדנאות כתיבה באשדוד. הראשונה שנתנה בה אמון הייתה אהובה עמרם, יועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה באשדוד. היא הנחתה לא מעט סדנאות ברמה של מתחילות ומתקדמות, תוך שהיא משלבת אומנויות ותרפיות כמו קינסיולוגיה ומדיטציה.
בשנת 2022 היא ערכה ספרותית את פסטיבל "אשדודשירה", שהפך לחגיגה ספרותית עשירה ומוצלחת. בימים אלו היא ממשיכה להנחות סדנאות, להרצות במקומות שונים, לפרסם שירה בכתבי עת, לשפוט בתחרויות ולערוך ערבי שירה מרגשים בפאב "השלומפר" באשדוד. "זהו פרויקט משותף עם יניב קקון, יו"ר תנועת אשדודים, כשבראש מעינינו לקדם משוררים ושירה בעיר. אלה ערבים מרגשים, וגם משוררים מחוץ לעיר חוברים אלינו לחגיגת שירה. לפני כשנה נסעתי לברלין, שם באחד הלילות התחלתי לכתוב מה שהתגלה בהמשך כפתיחה לסיפור. מאז צללתי למרחב המרתק של הפרוזה, וכעת קובץ סיפורים פרי עטי נמצא בכתובים. סיפור מתוכו, 'ברושים', יתפרסם בקרוב בגיליון של 'עמדה' ואני נרגשת מאוד מכך", היא מסכמת.
