קליפה שמרכיבה גוף בתוך אגנית מים, מריה קארי בשאריות פסולת בניין וחבל בגדי נשים שנפגעו מהקורונה הם חלק מהדימויים בתערוכה "גשם שחור"
התרחשויות כאוטיות, קליפה שמרכיבה גוף בתוך אגנית מים, מריה קארי בשאריות פסולת בניין וחבל בגדי נשים שנפגעו מהקורונה הם חלק מהדימויים ב"גשם שחור" – תערוכה קבוצתית חדשה המוצגת במרכז אדמונד דה רוטשילד ובה שבעה מייצבים מז'אנר הדיסטופיה, שמפנים זרקור כלפי הפגום והפסול בהווה, מזהירים מפני הידרדרות חברתית ותרבותית וקוראים לשינוי חברתי.
שמונה האמנים והאמניות המשתתפים בתערוכה נוקטים בפרקטיקות דומות לאלה של סופרי המדע הבדיוני, ומביאים למרכז הבמה סוגים שונים של בדיה והתרחקות מהמציאות כדי להצביע על השיבוש הרוחש סביבם או לחמוק ממנו. המייצבים מוצגים בתוך מרכז אדמונד דה רוטשילד ומחוצה לו.
אוצרת התערוכה, סאלי הפטל נוה: "היחסים בין צורה וחומר באים לידי ביטוי בעבודות פיסול, וידאו, צילום, מלאכות יד ועוד כפרשנות מטאפורית שמהדהדת אירועים של קריסה, עיוות והרס או כאלגוריות של סיטואציות פוסט־אפוקליפטיות, לאחר אסון וחורבן".
כז׳אנר אמנותי משרטטת הדיסטופיה תחזית קודרת למין האנושי. עתיד מדומיין נשזר בעובדות מן העבר וההווה המוכרים. במציאות של דיכוי, מחסור וחולי, תחת שלטון טוטליטרי מדכא ו/או לאחר קטסטרופה פוסט-אפוקליפטית, מפנה היצירה הדיסטופית זרקור כלפי מה שנתפס בעיניה כפגום ופסול בהווה, מזהירה מפני הידרדרות חברתית-תרבותית, מעוררת למודעות וקוראת לשינוי.
קווי המתאר של המציאות בתוכה פועלים האמנים והאמניות המציגים בגשם שחור הם המטריקס ממנו ועליו צומחים תרחישים דיסטופיים אפלים. משבר האקלים המאיים, הכלכלה הקפיטליסטית הניאו-ליברלית, התפתחותם המסחררת של המדע והטכנולוגיה, חוסר השוויון החברתי והכלכלי לצד תחושות של חוסר ודאות, חרדה ושלילת חופש הפרט – נותנים את אותותיהם בעבודות.
כשהם נוקטים בפרקטיקות דומות לאלה של סופרי המדע הבדיוני מציעים האמניות והאמנים סוגים שונים של בדיה והתרחקות מן המציאות כדי להצביע על השיבוש הרוחש סביבם או לחמוק ממנו. כמו בכל תערוכה במרכז אדמונד דה רוטשילד, גם המשתתפים בתערוכה זו הם אמנים ואמניות בוגרי בתי ספר לאמנות בחמש השנים האחרונות מהמוסדות: בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים, שנקר-הנדסה. עיצוב, אמנות, המדרשה, הפקולטה לאמנויות במכללת בית ברל, מוסררה, בית הספר לאמנות ולחינוך ע״ש נגר, הפקולטה לאמנות, אוניברסיטת חיפה.
המשתתפים והעבודות בתערוכה:
טל מזומן, Pit Intrinsic – מיצב ווידאו, ערוץ אחד וסאונד, 10:00 דקות, 2020 – בדידות, ייאוש ואובדן אנושיות רוחשים במיצב הווידאו של טל מזומן Pit Intrinsic בו נבחנים יחסי הכוח בין האדם לטבע והאדם לעצמו בתוך מרחב רווי אלימות והרס עצמי.
מאי זיסמן ועופר רומנו, נורית לעד, טכניקה מעורבת, 2021 – במיצב המשותף ׳נורית לעד׳ פורמים זוג האמנים מאי זיסמן ועופר רומנו את גבולות הזמן וקונקרטיות המקום ומכוננים סביבה תיאטרלית המדמה כיכר עיר משובשת, כאוטית ועל גבול האבסורד.
נגה פרחי, הידרופילי, שעווה רכה, רשת מתכת, 45X70X50 ס"מ, 2021 – עבודת הפיסול של נגה פרחי היא רגע מינורי, כמעט נחבא אל הכלים. כה שקט עד שכמעט וניתן שלא להבחין בו. גוף פרגמנטרי מצטנף בתוך אגנית המים ברחבת הכניסה של מרכז אדמונד דה רוטשילד.
ניב גפני, פאונה, טכניקה מעורבת, 2020 – פאונה, מיצב הפיסול של ניב גפני, מורכב מחומרים תעשייתיים שהותכו ליחידות מכניות אוטונומיות רוחשות חיים, במה שנראה כמופע קינטי קקופוני שנדלק ונכבה לסירוגין.
רון אסולין, דימוי-גוש, טכניקה מעורבת, 2021 – שקיות פלסטיק של חברת קוסמטיקה מקומית עליהן מודפס תצלום דיוקן של מריה קארי עומדות במרכז המיצב של רון אסולין. פניה של הזמרת, פרזנטורית החברה, נמתחים ומתעוותים על פני השקיות המלאות עד להתפקע בשאריות פסולת בניין. בועות דיבור, שהותכו מחלקי עגלות סופר וברזלים, מזדקרות מתוך השקיות ומשוות להן מראה של ראשים מדברים.
מונא חטיב, ללא כותרת, בגדים, 2021 – חבל בגדים ארוך, עשוי עשרות פרטי לבוש, מעטר את חזית המבנה של מרכז אדמונד דה רוטשילד. החבל נאחז בעיקשות במבנה ונכרך סביב האלמנטים הארכיטקטוניים שלו, המכתיבים את פיתוליו.
מיכל לופט, ללא כותרת III – עץ, לוחות חיפוי דמוי שיש, צמחיה מלאכותית, סאונד, תאורה, מידות משתנות. ׳ללא כותרת III ׳, המיצב של מיכל לופט מקבל את השראתו ממרחבים ציבוריים המבקשים לשדר יוקרה, אלגנטיות ועידון. לרוב מגובבים במרחבים אלה פריטים שמייצרים מראית עין של שפע באמצעות חיקויים ותחליפים זולים. לופט מנכסת את הסממנים הסגנוניים, מחקה את החומריות הזולה ומשחזרת את מנעד האפקטים החושי.
התערוכה "גשם שחור" תינעל ב-28.5,
מרכז אדמונד דה רוטשילד,
שד' רוטשילד 104, תל אביב,
שעות פתיחה:
ג', ד', ה' 20:00-16:00,
שישי 14:00-10:00.
