אחרי שנתיים של קורונה חוזרים במרכז מורשת יהדות בבל למסורת ציון יום הירצחם של תשעת הרוגי המלכות ב-27.1.1969. האירוע פתוח לקהל הרחב בהרשמה מראש
ביום שישי 27.1.23 ישתתפו פרופ' אמציה ברעם מאוניברסיטת חיפה, שיספר על ראיונות בתקשורת האמריקאית שנתן של שר החוץ העיראקי דאז, טארק עזיז, שבהם הודה כי ההאשמות נגד היהודים היו עלילות שווא, רונן זיידל ממרכז דיין בתל אביב, יספר על ההתרחשות באותה תקופה כפי שעולה מפרסומים עיראקיים על היעלמות ורצח היהודים, וסמי הללי יספר על אימו האמיצה שרצה כמו אימהות ונשים אחרות לבכירי השלטון, שרי ממשלה ובין בתי הכלא השונים כדי לברר מה עלה בגורל אהוביהם. כמו כן יוקרנו סרטונים עם אנשי עדות.
האירוע פתוח לקהל הרחב בהרשמה מראש.
ב-30 ביולי 1968 תפסו אנשי הבעת' את השלטון בעיראק. זו הייתה מפלגה מתוחכמת ואכזרית שהחליטה להחזיק בשלטון תוך כדי חיסול פיזי של הגורמים שלהערכתה היו עלולים לסכן או לערער את אחיזתה. אנשיה פגעו במוסלמים, נוצרים וגם יהודים. את היהודים הם חטפו, עינו ורצחו. גופותיהם של חלק מהם הוחזרו, אך גורלם של קורבנות רבים נוספים ומקום קבורתם לא נודע.
במקביל לחיסול הפיזי של מתנגדי המשטר נקטו השלטונות דרך נוספת והיא האשמתם של היהודים בריגול לטובת ישראל והמערב, העמדתם לדין והטלת עונשי מוות או מאסר לתקופות ארוכות.
ההתנכלות ליהודים התקבלה טוב גם בקרב כלל העם העיראקי, שבמשך יותר משנה, מאז מלחמת ששת הימים, עבר שטיפת מוח שבה הוצגו היהודים כגייס חמישי הפועל בתוך עיראק ובתוך מדינות ערב האחרות. לפיכך היה נוח ופשוט להעליל על היהודים שהם עוסקים בריגול לטובת ישראל והמערב. הפגיעה ביהודים סייעה גם להסיט את דעת הקהל ממדיניות הטרור חסרת התקדים שננקטה נגד סקטורים ושכבות אוכלוסייה אחרות והליקויים בניהול המדינה על ידי שלטון מפלגת הבעת'.
מספר היהודים שנעצרו בתוך כשנה הגיע ל-30 בקירוב, ביניהם בנו של ראש הקהילה הרב ששון ח'צ'ורי, מעצר שנועד להשפיל ולרמוס את כבוד היהודים, וגם מאיר בצרי, יו"ר הוועדה המנהלית ליהודי עיראק. הוא היה האישיות השנייה בחשיבותה בקהילה אחרי הרב ששון ח'צ'ורי. היה ברור שמעצרו נועד לסכל כל אפשרות השמעת מחאה מצד אישיות יהודית ציבורית בעניין המאסרים והמשפטים שנלוו אליהם. הרב ח'צ'ורי לא היה יכול לעשות דבר כדי לשחרר את בצרי, לאחר שמאמציו לשחרר יהודים אחרים ואף את בנו, לא עלו יפה. כך נותרה הקהילה היהודית לכודה בתוך עיראק עם הנהגה מנוטרלת וחסרת אונים, נתונה בידי שלטון אכזרי וחסר מעצורים, מבלי יכולת להתלונן או להשמיע קול מחאה.
בגדאד, לפני 1952
אוסף מרכז מורשת יהדות בבל, אור יהודה
בתחילת שנת 1969 החלו משפטי ראווה, בהם הואשמה קבוצת אנשים בהקמת רשת ריגול נגד עיראק. רובם היו יהודים, מקצתם מוסלמים ונוצרים. העצורים עונו קשות ב"ארמון הקץ", רובם נסחט להודות באשמה. ב-23 בינואר אושרו גזרי דין המוות והנידונים הועברו לתאי הנידונים למוות בבית הכלא המרכזי בבגדאד, מבלי להודיע על כך לנשים ולאימהות שהמתינו ליקיריהן בפתח "ארמון הקץ". לפני ביצוע גזר הדין וכדי להמחיש לציבור העיראקי את הסכנות האורבות מקיומו של "גייס חמישי" זה, החליטו השלטונות לביים מעשי חבלה שנעשו כביכול על ידי רשת הריגול, והמשיכו להסית בפרסומים נרחבים בעיתונות ובאמצעי התקשורת האלקטרוניים אודות משפטי הריגול. נטען שהארגון ביקש לבצע הפיכה בה ישתתפו ראש ממשלת עיראק לשעבר עבד אל רחמאן אל-בזאז ושר הביטחון לשעבר עבד אל עזיז אל-עקילי, שהיו עצורים גם הם ב"ארמון הקץ" ונכללו בין הנאשמים ברשת הריגול. השלטונות אכן הצליחו להכין את הציבור למחזה האכזרי והמזוויע שייראו ביום ביצוע גזר הדין ואף להביאם להשתתף בו.
בפסק הדין, ששודר ברדיו בגדאד, נפסק כי 9 יהודים, 4 מוסלמים ו-2 נוצרים נידונו למוות בתלייה באשמת ביצוע מעשי חבלה וריגול לטובת ישראל. הכללתם של המוסלמים והנוצרים בין הנידונים למוות נועדה, בין השאר, ל"קשט" את רשימת הקורבנות כדי לאפשר לשלטונות לטעון לאחר מכן שהמשטר לא ביקש להתאנות לנאשמים בשל השתייכותם לעדה היהודית. ב-27 בינואר 1969 הודיע רדיו בגדאד על הוצאתם להורג וקרא לתושבי בגדאד ובצרה לבוא בהמוניהם לכיכרות "השחרור" ו"אום אל-ברום" כדי לחזות בבוגדים שנתלו. קריאתו של הקריין "שצרח אחוז שגעון" נענתה בחיוב מצד ההמונים שרצו ונדחפו לחזות ב"מרגלים" התלויים. האירוע סוקר בטלוויזיה והיה לפסטיבל של ממש, הכיכרות התמלאו במאות אלפי אנשים, קרייני הטלוויזיה צרחו, שירי לכת ומנגינות צבאיות בקעו ממקלטי הרדיו ורעמו גם מטוסי הסילון והמסוקים שחגו מעל הכיכר. בתוך כל זאת הופיעו הנשיא , שר ההגנה, ואף סדאם חוסיין, סגנו של אל-בכר בהנהגת הבעת', כדי לראות בעצמם את העם הגיבור שיצא לחזות בבוגדים התלויים.
למחרת יום ההוצאות להורג השלימה העיתונות העיראקית את ה"חגיגה". היא יצאה בכותרות גדולות עם תמונותיהם של עולי הגרדום בעמודיה הראשונים בצירוף סיקור נרחב של מהלך התליות. מברקי ברכה ותגובות תמיכה של ארגונים ומוסדות שונים פורסמו במקומות בולטים.
לרשימת היהודים שחוסלו בתחילת 1969 נוספה רשימה ארוכה של יהודים, שנתלו, נרצחו בעת מאסרם, ונעדרו ולא נודע גורלם. משנת 1948 עד שנת 1998, היו סה"כ 63 הרוגי מלכות יהודים בעיראק ששמותיהם ידועים לנו.
משפחות תשעת היהודים לא ידעו שיקיריהם יוצאו להורג, ולאחר מעשה הם לא הורשו להיות נוכחים בטקסי קבורה. הנרצחים האחרים שהשלטון הודה במותם, נקברו באישון לילה בנוכחות איש הקהילה היהודית ללא נוכחות בני משפחותיהם. התרחשויות אלו השפיעו על כל הקהילה שרבים מבניה היו בבתי הכלא, רבים פוטרו ממקומות עבודתם ואיבדו את פרנסתם, צעירים לא הורשו ללמוד באוניברסיטאות , בני הקהילה לא הורשו לצאת מעיר מגוריהם ולא הייתה תקווה לחיים נורמליים. כשהמצב איפשר כשנה לאחר מכן , לברוח מעיראק, רב בני הקהילה נעלו את בתיהם ועזבו לנצח.
עליזה דיין חממה, מנכ"לית מרכז מורשת יהדות בבל: "בקרבנו וגם בצוות עובדי ומתנדבי מרכז מורשת יהדות בבל, חיים אנשים שחוו את הטראומה הזאת ומתמודדים איתה יום יום. אנחנו רואים חשיבות רבה בציון היום ובהעלאת זכרם של הנרצחים והנרדפים".
יום שישי 27.1.2023 בשעה 10:00
מרכז מורשת יהדות בבל,
שדרות מרדכי בן פורת 83 אור יהודה.
להרשמה, טל'\וואטסאפ: 03-5339278 שלוחה 8 | מייל Babylon@bjhc.org.il
