אלעד טוגאנס כתב שיר מרגש בהשראת שיחות עם נשים אמיצות שעברו אלימות מינית, ובחרו לא להתבייש לחשוף את סיפורן הקשה, כפי שהוא ידע לעשות אחרי התקיפות שעבר.

"בעקבות האירוע המזעזע שקרה באילת על תקיפה מינית קבוצתית, ומספר מקרי תקיפות מיניות במערכת החינוך התעורר אצלי טריגר אשר החזיר אותי אחורה לאחת התקיפות שעברתי בעצמי, ביניהן תקיפה מינית נוספת שחוויתי על ידי מס' גברים באילת בתקופה בה עבד בלהקת בידור", הוא מספר.

לדבריו, רוב הנפגעים בקרב אלימות בגברים, כמעט ולא נחשפים בעקבות הבושה והאשמה שהם נושאים בתוכם, ורק חלקם הקטן מעזים להיחשף רק בבגרותם.

"לאחר שנים ששמרתי בבטן את החוויות המטלטלות שעברתי, החלטתי באומץ רב, לצאת לאור עם סיפורי האישי לפני 4 שנים", הוא אומר. "גם על מנת שהתופעה המושתקת של אלימות מינית בקרב גברים תקבל ביטוי, וגם כדי שעוד נשים שחוו אלימות מינית יקבלו כוח לא להתבייש, לקבל סיוע, ויבינו שזוהי לא המלחמה הפרטית שלהן ושהן לא לבד במערכה".

כפי שהוא נוכח אחת הדרכים לרפא ולהתמודד עם הטראומה היא המוזיקה והיצירה. "כשהמטרה היא לתת כוח ואמונה שאפשר לצמוח מהמקום הכי אפל וחשוך, מצולק, וכואב ולעזור גם להן/ם להתרומם מעלה ולהסתכל קדימה אל עתיד עם מלא תקווה", הוא אומר.

בשיר מתארחת עינת שמל, זמרת-יוצרת, אלמנה, שאיבדה את בעלה ששם קץ לחייו בעקבות המאניה דיפרסיה. "לעינת בדומה לי, סיפור חיים מטלטל ובנוסף משלב בתוכו את הטרגדיה שחוותה
ובבחירה להמשך החיים- כי אי אפשר פשוט אחרת", הוא אומר.