הסופר מרדכי אביעם, פרופ' לארכיאולוגיה במחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת, הוציא לאור את "משגב – סאגה גלילית" – רומן היסטורי המשלב שלושה פרקי זמן הנארגים זה בזה
"כמי שהיה על קו הגבול בפרוץ מלחמת יום כיפור ספגה מחלקתנו (שלושה טנקים) את מהלומת השריון הסורי. בסוף יום הלחימה הראשון נותרנו ללא טנקים. יחד עם פליטי שריון אחרים וצנחנים מצאנו מקלט בחדר בטון קטן בראש תל סאקי. פצועים, רעבים וצמאים היינו נצורים עם התקפות של הסורים – עד לשלב שבו עמדו הסורים להיכנס והחלטנו לפוצץ את הבונקר ברימונים איתם – דילמת התאבדות. לשמחתי זה לא קרה בסוף ואחרי יומיים צה"ל הגיע אלינו. האם האסוציאציה של יודפת וסיפור דילמת ההתאבדות עלתה באופן מיידי? ממש לא! כבר מילדותי הכרתי את סיפור יוספוס פלביוס. התחלתי את החפירה הארכיאולוגית ביודפת העתיקה ללא התובנה על הדמיון בין שני הסיפורים. רק בשנת 1997, כשהגיע צוות טלוויזיה מארצות הברית כדי להפיק סרט על החפירה, הפנתה המפיקה את תשומת ליבי לדמיון ההיסטורי המיוחד. מאז זה נשאר איתי, ולבסוף זה הבשיל ונולד כרומן".
כך אומר הסופר מרדכי אביעם, פרופ' לארכיאולוגיה במחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת, שבימים אלו יצא לאור ספרו החדש "משגב – סאגה גלילית". מדובר ברומן היסטורי המשלב בעיקר שלושה פרקי זמן הנארגים זה בזה: ימי המרד הגדול נגד הרומאים כשעל הגליל מפקד יוסף בן מתתיהו כשהסיפור מציג גם את עברו לפני כן, וגם את הקרב ודילמת ההתאבדות, מלחמת יום הכיפורים בסיפור אישי על קרב תל סאקי בגולן, שבו עמדו הנצורים בפני דילמת התאבדות והשתקפות החפירה הארכיאולוגית ביודפת העתיקה בשנות ה-90.
פרופ' אביעם מודה כי התאבדות המונית לחלוטין אינה מקובלת עליו. "קבוצה מורכבת מפרטים, ולכל פרט יש מחשבה ורגש משלו. ההתאבדות ההמונית המתוארת אצל יוסף בן מתתיהו ואצל היסטוריונים קדומים היא 'ז'אנר של הקצה' ואין לקחת ממנה דוגמה. אצלנו בתל סאקי הייתה החלטה משותפת, אבל היא לא התאבדות פשוטה, אלא 'מעשה שמשון', ו'לא מעשה אלעזר בן יאיר' במצדה: 'נמות כי אופציית כניעה כבר לא עמדה על הפרק, אבל ניקח את האויב איתנו'", הוא אומר.
פרופ' אביעם, נשוי, אב לארבעה, סב לשבעה נכדות ונכדים, מתגורר בכרכור. הוא ארכיאולוג שב-45 השנים האחרונות עוסק במחקר אינטנסיבי של עברו של הגליל, שבו ביצע עשרות חפירות ומחקרים. קודם לכן שימש ארכיאולוג מחוז גליל מערבי ברשות העתיקות, ולפני כן היה ארכיאולוג מדריך בבית ספר שדה הר מירון. בין השנים 2020-1977 התגורר בגליל העליון, היה ממייסדי מצפה מתת ומהגל הראשון של מתיישבי כפר ורדים.
הוא מגלה כי בחייו יש שני אירועים דרמטיים: לידתוי (שהוא אינו אחראי עליה) והמלחמה שבה נולד שנית תוך כדי לקיחת חלק במהלך ובהחלטות. "שני דברים חשובים למדתי והשפיעו על חיי, מעשיי וכעת גם יצירתי: תקווה ואהבת החיים", הוא אומר.
נערכו מחקרים רבים על חייו של יוספוס פלאביוס. מהי הזווית החדשה שאתה מביא?
"רוב החוקרים וגם הציבור ומנהיגיו ראו ביוסף בוגד וגוזמן. מחקרי על יודפת והגליל הצביעו על אמיתות תיאוריו במקרים רבים מאוד. ברומן שכתבתי אני מציע שמסירתו לידי הרומאים לא באה ממקום של בגידה והצלת עצמו, אלא מתוך שליחות. בתחילת הדרך הוא היה בטוח שבעזרת האל הם ינצחו במרד, ורק עם נפילת יודפת הבין שזה אבוד ועכשיו עליו להציל את ירושלים ואת המקדש".
מה הקשר של ספרך לאירועים הקשים בשבעה באוקטובר?
"בימים שלאחר השבת הנוראה התחילו לצאת הסיפורים, שהיכו בי והחזירו אותי במכה אחת ליום הכיפורים ולתל סאקי. הפתעה, כישלון המודיעין ואיפה צה"ל הגדול? כשפורסמו סיפורי המיגונית סמר שערי וצמרמורת אחזה בי. נצורים, פצעים, להתאבד? איפה החילוץ? תכף יגיע! למה לא מגיע? אנחנו מתים! הדברים חזרו ולא מרפים. למרות שרציתי שהספר יצא לאור בשנת ה-50 למלחמת יום הכיפורים, הוא יצא לאור בימי אירועים מצמררים עוד יותר".
