הסופר ראם שמואלביץ' מגלה כיצד ספרו "לחיות את מידברן" (אופיר ביכורים), ספר המשך לספרו המצליח "מידברן: יֵצֶר הטוב", פונה לסוכני שינוי חברתי, מייצרי מציאות, מעצבי קהילות ולאנשים שחשים שהחיים יכולים להיראות קצת אחרת

"במציאות שמחוץ למדבר קשה לשחזר לגמרי את מה שקורה במידברן. בעולם האמיתי יש חוקים, עבודה וכסף – לא נוכל לבטל את כל אלה ולחיות תמיד כמו בפלאיה. לכן רובנו חוזרים הביתה אחרי האירוע לשגרה הרגילה. ובכל זאת, אני מאמין שאפשר לקחת חלק מרוח מידברן אל חיי היום-יום. כבר היום יש קהילות קטנות, יוזמות חברתיות וקהילות שמנסות לחיות משהו אחר. לא כולם יעזבו הכול ויחיו בקומונה בלי כסף, אבל אם כל אחד יאמץ קצת מהערכים של מידברן ביומיום (למשל יותר נתינה ופחות תחרותיות, יותר קהילתיות ופחות ניכור) אולי טיפה מהקסם תחלחל לחברה הרחבה".

כך אומר הסופר ראם שמואלביץ', שבימים אלו יצא לאור ספרו "לחיות את מידברן" (אופיר ביכורים). הספר פונה אל סוכני שינוי חברתי, מייצרי מציאות, מעצבי קהילות ואל אנשים שחשים שהחיים יכולים להיראות קצת אחרת, שרוצים לעורר השראה ושקוראים תיגר על הסדר הקיים. בין אם נכחו במידברן או שומעים עליו לראשונה. הספר מתמקד בשאלת הקשר בין התרבות הרדיקלית המתקיימת שם לחברה שלנו כאן ואילו עקבות משאיר ניסוי חברתי זה מחוץ לפלאיה.

מדובר בספר המשך לספרו המצליח "מידברן: יֵצֶר הטוב" (הקיבוץ המאוחד) של שמואלביץ', שבו הוא מציג את מידברן כמעבדה לשינוי חברתי וליצירת אוטופיה אפשרית בהחלט. ספר זה הוא מחקר וקריאה לפעולה. למי שאינם מכירים את מידברן, זהו תיאור חי ותוסס של אירוע קרוב ורחוק.

ראם שמואלביץ' הוא מנהל מיזם לליווי מנהלים ברשויות המקומיות בפיתוח של קהילתיות, חבר קהילת הברן משנת 2016, חוקר תרבות ולוחם במילואים. הוא הגיע למידברן בתחילה מתוך סקרנות. כאשר היה שם הוא הרגיש עוצמת חופש שלא חש לפני כן. "עניין אותי לבחון ולהציג את מידברן כ'הוכחת קונספט' לחברה אחרת: ראיתי אלפי אנשים מארגנים עיר מתפקדת לגמרי בלי כסף, בלי מנהלים ובלי כפייה. חוויה זו הציתה את דמיוני והראתה לי שאפשר ליצור סדר חברתי מתוך חירות ושקהילה יכולה להיבנות על בסיס רצון חופשי, אמון הדדי ותשוקה יצירתית".

אלו תובנות על החברה הישראלית עלו מתוך המרחב המדברי הזה?
"בראש ובראשונה שאם מבססים חברה על היצר של האדם, לא מקבלים אלימות, בטלה ואנוכיות, אלא נתינה, עשייה למען הכלל ורצון להותיר חותם. ראיתי ישראלים מכל קצוות החברה מתאחדים בעיר זמנית ויוצרים יחד חיים של שיתוף, נתינה ואמון. זה מוכיח שערכים אלו חיים בתוכנו, גם אם ביומיום הם רדומים".

הוא מודה כי לעיתים נתפס מידברן כמרחב חופשי מדי או אפילו אוטופי, והוא אף מאמץ את הביקורת הזאת ומשמיע אותה בספרו החדש. שמואלביץ': "הטענה על אוטופיה בלתי מושגת היא נכונה. במידברן אין הכלים ומידת השכלול החברתי כדי לעבור 'העתק הדבק' למציאות חיים שלמה. היא יודעת להתקיים רק כאוטופיה זמנית, אבל בעיניי אוטופיה היא לא קללה, אלא כלי ודימוי לדמיין מציאות אחרת. יש כאן זרעים שבערוגה של מידברן פורחים ליער גן עדן ובערוגות אחרות הם יפרחו בצורות יפיפיות אחרות. הפספוס נובע מהדיכוטומיות של 'הכל או כלום' בנוגע לנתיבים של סדר חדש. אני מאמין ש'מעט זה המון'".

הוא משלב כתיבה אישית עם מחקר אקדמי וקהילתי. לדבריו, כאדם מדעי ורציונלי מאוד היה לו ברור שעל מידברן אי אפשר לכתוב ללא "נשמה". "רציתי לכתוב משהו אמיתי, שלא מעמיד פנים של מבט אובייקטיבי. אני כותב על מה שאני ראיתי וחוויתי ואיך שאני מפרש את הדברים. אני לא מסתיר את זה ומזמין אנשים נוספים לתת פרשנות משלהם. עם זאת היה חשוב לי לבסס כל דבר. זה מחקר – לא בלוג ולא מניפסט. שילוב זה הוא נקודה מורכבת ומיוחדת בספרים שלי".

לקראת מידברן 2025, מה היית רוצה שכל משתתף או משתתפת יחפשו או יגלו בעצמם שם השנה?
"אנחנו אחרי שנתיים של מבט בלתי נמנע לתוככי הכיעור האנושי, של שחיקת האמון באדם, במה שמניע אותו ובמה שהוא מסוגל או עלול לייצר. הלוואי שמידברן 2025 יהיה פתח הצצה ליופי שבאדם, ליֵצֶר הטוב שבו. שיהיה חוויה משקמת אמון ואמונה בטוב. אנחנו זקוקים לחוויה כזאת. 'ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע, ומותר ומותר לאהוב' (לאה גולדברג). אני חושב שזה מדייק".