טילים, בתים מפורקים והרבה אהבה. הציורים של ילדים מרחבי ישראל שלא מפסיקים לרגש במיוחד את המבוגרים – בעקבות המצב הביטחוני המתוח.
צבעי פנדה או צבעי עיפרון, טושים או גירים פשוטים. לילדים זה בכלל לא משנה. תנו להם דף וצבעים והם כבר ישפכו לתוכו את מנעד רגשותיהם. בימים מורכבים אלה, כשילדים ספונים בבתיהם לעיתים חסרי מעש, מפוחדים או מודאגים ציור ועיסוק באומנות מסייע להרגיע את החששות.
שירלי מרילי מורה לאומנות מסבירה "כמחנכת כיתה ב' ומורה לאמנות בשנה מאתגרת זו, נוכחתי לראות שילדים יכולים לבטא את רגשותיהם במילים בצורה מאוד מוגבלת. לכן אני משתמשת בכלי ההבעה באמנות לעיתים קרובות. בזמנים של קושי ושל אי ודאות, כאשר הידיים עובדות והמוח עסוק ביצירה, הלב נרגע. לעיתים זהו פתח לשיח רגשות לעיתים, לא. אבל תמיד האמנות והיצירה נותנות מקום לרוגע ולריפוי.
אני ממליצה בימים אלה להקדיש פינה בבית ליצירה אפשר גם בתוך הממ"ד. להניח בה כמה דפים לבנים, צבעים מסוג אחד או שניים, פלסטלינה, מה שיש בבית.
אין צורך לומר מילה, לשדל או לשכנע את הילדים לשבת ולצייר, סידור הפינה היא ההזמנה. אפשר גם לפנות קיר קטן לתליה של העבודות.
מניסיון, הילדים רואים את החומרים ויוצרים. וכעת החלק הכי חשוב – להתבונן. לראות מה הילדים עושים, לאיזה חומרים הם ניגשים, מה מעניין אותם: ציור, קיפול, גזירה, הדבקה, ומתוך ההתבוננות לארגן כל פעם מחדש את הפינה. לעיתים התהליך הזה הוא פתח לנפשו של הילד בלי מילים, רק מתוך עשייה. מקום שלו/ה ליצור ולבטא".
לאור המצב בחרנו לתת במה לילדים שבאמצעות ציוריהם מספרים את מציאות יומם.
נועה בן אברהם, בת 10, מרחובות
תהל טורג'מן, דימונה
שיר דהן, 9, רחובות
