האומן זוהר רוט מציג עד סוף החודש בגלריה בית דרור בקיבוץ עינת תערוכת יחיד ייחודית, שבה מוצגות עבודות מתעתעות הכוללות שימוש בחומרים מגוונים, בטכניקות עבודה שונות ובחלקן יש תאורה המהווה חלק אינטגרלי מהיצירה  

זוהר רוט, אומן אוטודידקט, מציג עד סוף החודש בגלריה בית דרור בקיבוץ עינת תערוכת יחיד ייחודית בשם "משחק עם המציאות". הוא יוצר עבודות מתעתעות היוצרות מעברים מהדו-ממדי לתלת-ממדי, הכוללות שימוש בחומרים מגוונים כגון: אבן, זכוכית, עץ וברזל, בטכניקות עבודה שונות וחלקן אף כוללות תאורה המהווה חלק אינטגרלי מהיצירה.

חניתה אליצור, אוצרת התערוכה, כותבת בדבר האוצרת של התערוכה כי "הנושאים שבהם נוגע רוט בעבודותיו מגוונים (פורטרטים, תיאורי מצב וטבע דומם), אך תמיד מלווים בנימה של הומור וקריצה המשקפים את אישיותו של האמן. רוט ניחן ביכולות טכניות ובידי זהב המאפשרות לו להפוך רעיונות מופשטים ליצירה מוחשית פיגורטיבית ופיזית המממשת את הרעיון".

https://www.facebook.com/reel/1230968184112707/?s=single_unit

זוהר רוט, בן 58 מראש העין, השתתף בתערוכות קבוצתיות שונות. זו תערוכת היחיד השלישית שלו המציגה את גוף עבודותיו לאורך השנים, כולל עבודות הנמצאות באוספים שונים ומוצגות בתערוכה. הוא נולד בקרית חיים המערבית כבן אמצעי לשמשון ומירי, שניהם שורדי שואה. הוא למד בקרית חיים וזכה לילדות שמחה ומאושרת בין גלים לגלגלים, "שאיתם התגלגלתי לחוף הים הסמוך למשחקי המטקות ואינסוף חוויות".

בגיל 14, בעקבות שינוי מקום העבודה של אביו, עברה משפחתו לקרית אונו, שם למד בתיכון בן צבי, והצטרף לקבוצת הכדורסל העירונית ולתנועת הנוער העובד והלומד שהפכה לביתו השני וממנה יצא לגרעין נח"ל בקיבוץ סופה שבדרום הארץ. את שירותו הצבאי התחלתי כנח"לאי ואת תקופת החל"ת עבר בקריית חיים כקומונר בנוער העובד והלומד ובהמשך שירת כלוחם מן המניין במלחמת לבנון הראשונה.

עם תום שירותו הצבאי עבד בתחום הצילום בסצנה התל אביבית, ומשם המשיך לתחום ניהול ברשתות שיווק המזון. שם, בין מדפי הסופר בסתיו 1990, הוא הכיר את אשתו הראשונה, אם בנם הבכור שממנה נולד בנם הבכור, כיום בן 31 שבקרוב ממסד את יחסיו עם בחירת ליבו. בדיוק בגיל זה נפרד זוהר מאשתו הראשונה ושניהם נשארו חברים טובים עד היום.

הוא הכיר את אשתו יהודית הניג-רוט בתחילת 2006, כשהיא נושקת לגיל 40 עם ילדה מקסימה בת שש והוא בן 42 ואב לנער בן 15. זוהר: "די מהר הבנו יחד שזהו זה, ואחרי שנה נולד פרי אהבתנו כיום נער מקסים בן 15. כך בגיל 43 הפכתי לאב לשלושה: הבן שלי, הבת שלה שנולדה ליהודית וליובל בהורות משותפת, והילד שלנו".

את דרכו באומנות התחיל זוהר דווקא בכתיבה. מיד אחרי הגירושין מאשתו הראשונה בשנת 1995 הוא מעיד כי מצא את הכתיבה כ'מכונת הכביסה לנפש'. "כתבתי כ-200 שירים קצרים העוסקים באהבה, בגעגוע, בכאב ובתחושות רבות אחרות, שהתעבו לספר שעדיין לא ראה אור. באותה  תקופה פניתי גם למכחול ולצבע ויצרתי את העבודה הראשונה שלי 'האיש בפינה' – אקרילי על בד. זו עבודה שרובה בצבע אפור שבמידה מסוימת שיקף את תחושותיי, נמכרה מהר מאוד ומצאה בית חם. אם נציץ אל הלא מודע שלנו, כנראה שבחיפושיי אחר האור העבודה השנייה שלי כבר הייתה בשילוב תאורה – מוטיב החוזר ברבות מעבודותיי גם היום".

הוא מודה כי "היצירה והיצירתיות שבי הם בעיני מתת אל שאני מחבק ושמח בה מאוד. זאת למרות שלא למדתי לימודים פורמליים בתחום, למעט לימודי צילום. את הרעיונות לעבודות אני שואב מהסביבה,  מהטבע וממוחי הקודח ללא הפסקה. הרעיונות מגיעים אליי בהבזקים של רגע, ומשם אני מתחיל לתכנן איך אני רוצה שהיצירה שלי תיראה וכמובן באילו חומרים אשתמש. אני מרבה להשתמש בחומרים טבעיים כמו: אבן, עץ וברזל ובחפצים שימושיים שיצאו משימושם המקורי ואצלי מקבלים משמעות חדשה. יכולותיי הטכניות, ויש האומרים 'ידי הזהב' שבהן התברכתי, לצד מוחי הקודח או כמו שאשתי אומרת 'גאון יצירתי', מאפשרות לי ליצור כמעט בכל חומר".

למרות שגדל בבית עם הורים שורדי שואה, ההומור הוא חלק בלתי נפרד מחייו ומאומנותו. "בבית הוריי ההומור לא היה אורח קבע, אך עם השנים אימצתי אותו בסרקזם או בציניות שהפכו לחלק ממני וידועים כמנגנוני הגנה שבשנים האחרונות אני משיל מעליי בנחת. ההומור באומנות שלי קיים בקריצה, כך למשל מטחנת הבשר הטוחנת ברזל גולמי לשרשרת ברזל, מטאטא כביש ישן שהפך להומאז' לאופניים של הארי פוטר, פטיש שדופק את עצמו, או שפורפרת צבע המזילה קוביות הונגריות קטנות ההופכות לקובייה אחת גדולה".

לדף הפייסבוק של האומן זוהר רוט:
https://www.facebook.com/zoar.roth