לפני ארבע שנים נאלצה זיוה יצחק, בת 60 מחדרה, להיכנס לכלא נווה תרצה, לאחר שנגזרו עליה שמונה חודשי מאסר בפועל בשל עבירת אי-דיווח בזמן על מע"מ.
את החוויה הקשה זיווה תיעדה עוד בהיותה בפנים, והדפים שהבריחה הפכו לספר בשם "המספר הזוכה 9016799", שהיה המספר האישי שלה בכלא. בספר היא מגוללת סיפורי אלימות ומתארת מצבים ודמויות  שצריך לקרוא פעמיים כדי להבין אותם.

זיוה מספרת כי לפני שנכנסה לכלא אמר לה אביה פנחס ז"ל: "תיכנסי לכלא בראש מורם. את לא גנבת, את רק חייבת ויש הבדל גדול ומשמעותי בין השניים". למרבה הצער הוא נפטר יום לפני שהיא קיבלה חנינה מהנשיא ראובן ריבלין ויצאה לחופשי. היא יצאה להלוויתו ומאז נשארה חופשיה. זיוה: "כשנכנסתי לכלא אבי היה חולה מאוד, וכל הזמן הייתי בקשר טלפוני עם המשפחה, לצערי לא הצלחתי לצאת לבקר אותו כשהיה על ערש דווי".

למה בעצם נכנסת לכלא?
"הייתה לי חברה לבניין. עשיתי שיפוץ גדול מאוד ובמקום לקבל את מלוא הסכום שהגיע לי קיבלתי פחות מחצי, וזה הוביל להתרסקות כלכלית שהובילה אותי לכך שלא יכולתי לשלם למע"מ. לא רק שלא קיבלתי את הכסף שהגיע לי גם לא היה לי איך לשלם חשבונות והסתבכתי בחובות נוספים גם בהוצל"פ, וכך הגעתי לכלא".

לאחר חמש וחצי שנים של דיונים בין כותלי המשפט היא קיבלה יחד עם שותפה לחברה עונש של שמונה חודשי מאסר בפועל.

מה הרגשת לאחר הגז"ד איך מתמודדים עם הבשורה?
"לאחר המשפטים הגעתי למצב שעזבתי את הבית שגרתי בו והייתי ישנה ברכב שלי על שפת הים. נשארתי בלי כלום. לא ידעתי כלום על הכלא. או לאן אני נכנסת. התיישבתי לגלוש באינטרנט ובדקתי מה זה נווה תרצה. זה נראה לי בסדר, עד שהגעתי לשם וקיבלתי את ה'בומבה'".

איך קיבלו אותך בכלא?
"ראשית בפסק הדין נאמר לי להתייצב בבית המעצר קישון. שם קיבלתי את השוק של החיים שלי. הגעתי עם מזוודה של עלייה למטוס מלאה במוצרי היגיינה וטואלטיקה ואז אומרים לי 'מה חשבת שהגעת לבית מלון?' מוציאים לי את כל הדברים מהמזוודה ומתחילים לספור לי את פרטי הלבוש. בסופו של דבר את המזוודה ומוצרי הניקיון לא לא מרשים להכניס. אז נותנים לך שקית פח זבל שחורה ועם זה את עושה את סבב הקליטה".

לדבריה, "כשעשו לי את הסבב הראשון אזקו אותי גם בידיים ואז התחלתי לבכות. הרגשתי מושפלת וחסרת אונים. בכיתי ואמרתי להם 'אני לא יודעת למה אני פה, אני לא גנבתי שום דבר, אני דואגת למשפחה שלי', ביקשתי לדבר איתם ואמרו לי עוד מעט. העוד מעט הזה לקח שעות".

את אדם חברתי? איך הסתדרת בפנים?
"הייתי צריכה לשרוד חברתית. בימים הראשונים הייתי באבל, ישבתי בוכה ובוהה לא התקלחתי שבוע וגם לא אכלתי. הייתה לי חברה שמאוד תמכה בי נפשית. היא ריצתה מאסר על זה שהיא רוצצה את הגולגולת של המורה של הבת שלה".

איך זה להיות חבר של אדם כזה?
"היא עזרה לי היא הרימה אותי היא עזרה לי להיכנס להתקלח. היא אפילו שמרה עליי מנשים אחרות. יש שם המון אלימות מילולית ופיזית. זו לא האוכלוסייה הרגילה שרואים ברחובות".

למרות שהשתחררה לפני ארבע שנים. לזיוה עדיין קשה להשתחרר מהחוויה. כשהיא מתארת את תקופת השהות שלה בכלא שומעים את הכעס והפחד שהתגנבו לתוך קולה ונהיו דיירי קבע. לשאלה איך את היום? היא עונה: "התאוששתי לאט לאט. בשנה הראשונה היה לי מאוד קשה, רציתי להתאבד פעמיים. לא הרגשתי חופשייה, הייתי אסירה ברישיון והיו עלי תנאים מגבילים. אמנם הייתי רק ארבעה חודשים בכלא אבל החוויה ריסקה אותי פיזית ונפשית".

היום את תשמרי על החוק?
"תשמעי, לפעמים טעות אחת עולה ביוקר. אנשים עושים טעויות ונכנסים לכלא. אני הכרתי אסירות שעשו עבירות תנועה והרגו אנשים".

מה לקחת איתך מהחוויה הזאת?
"אני זוכרת את עצמי מרימה את הראש כמה פעמים ביום ושואלת את בורא עולם למה? למדתי שני דברים בכלא: אחד, שיש עולם אפל שלא תיארתי לעצמי שהוא קיים בכלל. ושתיים, הבנתי שלא סתם נזרקתי לשם. כשהייתי בפנים התחלתי לכתוב ולתעד את כל מה שקורה שם. כשיצאתי לקחתי איתי את הדפים, זו היצירה שלי. אני נשבעתי לעצמי שאתעד את הכל ואוציא את הכל לאור כדי שכולם יידעו מה קורה שם. והספר הוא המסע שעברתי שם. הספר הזה הוא הדבר היחידי שהשאיר אותי שם שפויה".

זיוה מוסיפה כי "אני רוצה להגיע לכנסת ולעזור בשיפור תנאי האסיר. במיוחד מה שקשור לתנאי המחיה שלהם".

עוד אישה שתיכנס לכלא בקרוב היא ציפי רפאלי ולה היא מאחלת "לעבור את התקופה הקשה הזאת בדרך קלה ככל האפשר", ונותנת לה כמה טיפים איך להתכונן:

"גם אם את חושבת שאת הכי מוכנה לקראת המאסר בכלא, קחי בחשבון שלא תצליחי להימלט מה'בומבה' הגדולה שתקבלי. תוך כדי השהות בכלא וגם לאחר מכן. זה ממש לא הולך להיות פשוט, בלשון המעטה".

"עדיף לעבור וועדת מיון, זה חוסך זמן שהות של שבועיים באגף 'מעבר' בו יוצאים להתאווררות מהתא רק פעם אחת ביום. אין הבדלי מעמדות בכלא – כולן שוות. דווקא ואולי בגלל שאת עשירה ומפורסמת יהיו אסירות שירצו להתנכל ואף להציק לך. אף פעם את לא תהיי לבד, כי בכלא אין פרטיות".

"אל תקחי איתך הרבה בגדים, תקבלי ארונית צרה אחת בלבד. גם אין טעם להביא לכלא מוצרי היגיינה, כי לא תוכלי להכניסם. כל מה שתרצי תיאלצי לקנות בקנטינה. תצטרכי להתכונן לכך שתשתמשי במוצרי היגיינה פשוטים מאוד כמו: שמפו, סבון גוף ומרכך לשיער".

תתכונני לחלוק את התא עם לפחות שלוש נשים נוספות. תצטרכי לנקות אותו, כולל מקלחת ושירותים, לכבס לעצמך את הבגדים ואת המצעים, וכמובן לרכוש בקנטינה נוזל כביסה ומרכך כביסה, אבל בעיקר תתכונני לכך שלא חשוב כמה תשרי את בגדייך במרכך הריחני, הם פשוט יסריחו במהרה. הריח באוויר של הכלא מסריח ברמות שלא ניתן לתאר.

תעברי בכלא ועדת קבלה – שאחריה ישלחו אותך לעבוד. קחי הרבה מאוד אוויר כי לגמרי לא  פשוט לעבוד במטבח או במפעל.

לא תמיד תוכלי לשוחח בטלפון כשתרצי – גם כאשר תעשי זאת, תגלי עד כמה זה קשה מאוד בשל כל הרעשים הנוראים מסביב.

ביקורים בכלא – שלושה ביקורים ראשונים בכלא נעשים דרך חלונות זכוכית. עם כניסתך לכלא, רק לאחר שלושה שבועות תזכי לקבל ביקור ראשון של קרובי משפחה. לאחר מכן, תקבלי ביקור אחד פתוח למשך חצי שעה אחת לשלושה שבועות.

לא תוכלי להכניס לכלא ספרי קריאה  – אלא אך ורק ספרי דת.

בכלא אין משמעות לזמן – התשובה שתקבלי לכל מה שתבקשי היא: "עוד מעט". הזמן פשוט לא עובר בכלא.