יואב כהן מגלה כיצד ספרו "מדינה צפה", המציג שלושה תסריטים עתידיים למדינת ישראל: חורבן, הבית השלישי ותיקון, משרטט בצורה מוחשית ביותר כמה תסריטים קיצוניים שכבר לא נראים מופרכים כל כך לאור המציאות שבה אנו חיים

יואב כהן, תושב ירושלים, הוציא לאור את ספרו האקטואלי "מדינה צפה", המציג שלושה תסריטים עתידיים למדינת ישראל: חורבן, הבית השלישי ותיקון. לסיפורי החורבן יש ממד טראגי בולט, כצפוי, אך שזורים בהם גם אהבת אדם, הומור בריא והיכרות מעמיקה עם עולמן הפנימי של הנפשות הפועלות, לצד ביקורת חברתית ותרבותית נוקבת. הסיפור שנושא את שם הספר, "מדינה צפה", משקף את הפוליטיקה הישראלית ומותח אותה עד הקצה ואולי זו הדרך הנאותה לתאר את הספר הזה – הוא כולו "עד הסוף": החל בקצב המסחרר של האירועים ובדמיון השופע, עבור בחשיפת נפשן של הדמויות הפועלות והיחסים ביניהן וכלה בתיאור החריף של הפוליטיקה והפוליטיקאים מימין ומשמאל – הכול מוצג בצורה מפוכחת וחדה כתער.

יואב כהן: "הספר 'מדינה צפה' שואב מניסיוני ומחוויותיי בשמאל ובימין הישראלי. גדלתי בשמאל, אפילו השמאל הקיצוני (שלום עכשיו ומצפן נחשבו בשנות ה-70 וה-80 לשמאל קיצוני) והוא מוכר לי היטב. לימין התוודעתי בשלב מאוחר יותר בחיי, רק אחרי האינתיפאדה השנייה. בהמשך גם הצלחתי להתקרב ליהדות ואפילו חדרתי – באומץ רב יש לציין – לכולל ולמדתי להיות יהודי. מכיוון שגדלתי בסביבה אנטי-דתית ואנטי-יהודית מאוד, זה היה חשוב לריפוי הנפש שלי, אבל לא התמדתי בכך מכיוון שמהרגע הראשון, לימוד גמרא נראה לי עיסוק מופרע לגמרי. בנוסף, הגעתי למסקנה שהיהדות הרבנית עיקְרה לחלוטין את חוויית האמונה המקורית, המופלאה, של נביאי ישראל ושל אבות האומה כמו אברהם, יעקב ומשה רבינו. כל מה שנשאר מחוויה זו הוא קליפה מסכנה, ללא אמונה וללא אלוהים, אבל עם רבנים וטקסים מרובים שנעשים בהיסח הדעת ואינם משפיעים על הנפש המודרנית".

סיפורי הבית השלישי מתארים מהפכה דתית ואת השלכותיה על החברה הישראלית ועל התרבות המערבית כולה. המהפכה, שמתרחשת באלימות חסרת רסן, מסתיימת בהקמת תאוקרטיה ישראלית שמיישמת את ההלכה כלשונה. הסיפור "כיווץ גלויות" הוא תיאור גרוטסקי של המציאות החדשה, ולעומתו הסיפור "צופיה" מציג תיאור כמעט פיוטי של אישה שמצילה את המדינה מחרם עולמי בזכות אמונתה העמוקה. ראוי לציון מיוחד הוא הסיפור "קורבן שבועות", שמציג תיאור ראשון, חדשני מאוד אבל מציאותי לגמרי, של בית המקדש השלישי. הסיפור חודר לליבן של הדמויות ומתאר ביד בוטחת את המפגש הגורלי שבין קדושה אלוהית והטבע האנושי. הסיפור השמיני והאחרון מציע רעיונות יצירתיים, רעננים ובחלקם אף מפתיעים לתיקון החברה הישראלית כך שנחיה במציאות בריאה, הגיונית ומאוזנת.

מדובר בספר חובה לכל מי שמתעניין באקטואליה הישראלית, לכל מי שאכפת לו מהמדינה ומאזרחיה ולכל מי ששואל שאלות כגון "מה יהיה איתנו?" ו"לאן כל זה הולך?" שאלות קיומיות אלה התחדדו ביתר שאת לאחר שבעה באוקטובר, כשהספר "מדינה צפה" משרטט בצורה מוחשית ביותר כמה תסריטים קיצוניים שכבר לא נראים מופרכים כל כך לאור המציאות שבה אנו חיים.

יואב כהן, העוסק בתרגום ובעריכה יותר מ-20 שנה, הוא אדם סקרן ונהנה מאוד ללמוד דברים חדשים. הוא מעולם לא הגביל את עצמו לתחום ספציפי של תרגום ועריכה. "כתוצאה מכך אני נפגש עם מנעד רחב ביותר של טקסטים מכל תחומי האקדמיה. כמו כן, לאורך השנים ולפני שהגעתי לעיסוקי כמתרגם ועורך עצמאי, עבדתי במגוון רחב של תחומים כולל חקלאות, תיירות ואקדמיה (כמתרגל, מרצה ועוזר מחקר). בשנים האחרונות אימצתי את ההיסטוריה של התרבות המערבית כתחביב, ובייחוד חקר מלחמת העולם הראשונה. ניסיון החיים העשיר וההשכלה הרחבה שלי מתבטאים ביכולת לכתוב בצורה משכנעת מנקודות מבט שונות ועל מגוון נושאים", הוא מסביר.

בספרו, שנכתב במשך תשע שנים, משנת 2015 ועד שנת 2024, אין מסר נפרד לכל סיפור, אבל יש מסר כללי של הספר, שהוא התובנה שלו לגבי הציבוריות הישראלית והחיים בכלל: האסונות הגדולים בהיסטוריה וגם בחיים האישיים שלנו מתרחשים כשאנו נצמדים לגישות קיצוניות וחד-צדדיות. יואב: "הסיפורים נועדו להמחיש לאן גישה קיצונית עלולה להוביל אותנו, לא משנה אם היא שמאלנית או ימנית. זה נדוש, אבל שביל הזהב נמצא באמצע והתרבות שלנו (לא רק ישראל) איבדה את האמצע. 'מדינה צפה' נכתב כמעין סיכום של המסע האישי שלי בפוליטיקה הישראלית, שהתחיל בשמאל הישראלי וכלל תמיכה נלהבת ביצחק רבין ובהסכמי אוסלו. התפכחות כואבת מאשליות השמאל גרמה לי להצטרף, בתחילת שנות האלפיים, לתנועת 'מנהיגות יהודית' בראשות משה פייגלין, שם נדהמתי לגלות שאין הבדל משמעותי בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני. מכאן הגעתי לתובנה שלפיה אין לנו בעיות פוליטיות אלא בעיות רגשיות, אישיות, שרובנו מתקשים לזהות, להבין ולפתור. גם בשמאל וגם בימין ראיתי אנשים שפועלים ללא לאות על מנת להגשים תסריטים משיחיים בלי לחשוב על ההשלכות ההרסניות האפשריות של תסריטים אלה. בספרי ניסיתי להציג באופן סיפורי חלק מהשלכות אלו, בצורתן הקיצונית ביותר, הן מהצד השמאלי הן מהצד הימני, בתקווה שזה יעזור לנו לפסוע צעד אחורה ולשקול מחדש את מחשבותינו ואת מעשינו. בינתיים, מעט הפידבקים שקיבלתי הם שהסיפורים כל כך אמיתיים ותמונת החורבן העולה מהם כל כך מוחשית, שהקריאה בספר ממש מאתגרת".

יואב נולד בישראל, בחורף 1967, אבל בקיץ המשפחה כבר נסעה לארצות הברית ללימודי הדוקטורט של אביו, הגיאוגרף יהושע כהן ז"ל, כך שהוא גדל בארצות הברית להורים ישראלים. החוויות המעצבות ביותר עבורו היו קריאת הספר "שוגון" של ג'יימס קלאוול, שבו פגש לראשונה את הרעיונות של זן-בודהיזם שעיצבו את חייו, החיים בקיבוץ, שהיו ניסיון שלא צלח לבנות קהילת זן שיתופית, החזרה לעיר והלימודים באוניברסיטה ובייחוד המפגש עם אשתו, המלחינה מרב כהן־הדר, שדרכה התחבר לעם היהודי ולאמונה באלוהים. הודות לכמה ספרים משמעותיים חייו וחיי אשתו השתנו לחלוטין: 'הורים מרעילים' מאת ד"ר סוזאן פורווארד, וסדרת הספרים של ד"ר הארוויל הנדריקס, הספרים 'לשמור על האהבה הזאת' ו'מוצאים אהבה – מדריך לזוגות'.

אחרי שהשתחרר מהצבא, במקום לטייל בעולם או ללמוד באוניברסיטה, הצטרף לגרעין שביקש להקים קיבוץ על בסיס הזן בודהיזם. "זו הייתה חוויה מעניינת מאוד שנמשכה כעשור. בתקופה זו למדתי דברים רבים על עצמי ועל העולם, ואחד מהם היה ההבנה שרעיון הקיבוץ הוא אומנם ראוי ואפילו נפלא, אבל פשוט לא מתאים לי. ​בקיבוץ למדתי על הקשר בין הגוף לנפש ועל הקשר בין דימוי פיזי לדימוי נפשי. התחלתי להכיר את הגוף שלי ולעבוד איתו בדרכים שונות. לאט־לאט הזדקפתי ונפתחתי, פיזית ונפשית. כמו כן, התנסיתי במדיטציה אך לא התמדתי בפרקטיקה זו בשלב זה של חיי", הוא נזכר.

בתום תקופה זו הוא חזר לירושלים בניסיון נואש למצוא שני דברים חשובים מאוד עבורו: את עצמו ואת האישה שלו. "התברר ששני דברים אלה היו ממש קשורים זה בזה, וכשמצאתי את האחת והיחידה שלי הבנתי שמצאתי גם את עצמי", הוא מגלה. "חיי הזוגיות והנישואין שלנו הניבו עבורנו אין־ספור הפתעות, רבות מהן לא נעימות כלל. חווינו את שלב ההתאהבות, ומשם המשכנו בבלי דעת לשלב מאבקי הכוח שהלכו והחריפו עם הזמן", הוא מגלה.

​כתיבת הספר "מדינה צפה" והוצאתו לאור מהווים עבורו חזרה למעגל החיים וגם מעין 'יציאה מהארון', מכיוון שבבית שבו גדל היה תחום היצירה והאמנות בעייתי מאוד. "התברר לי שיש במשפחה שלי טראומה קשה בתחום היצירה, שחוזרת כמה דורות אחורה. בנוסף הבנתי שכאשר חוסמים את היצירתיות של ילדים, שהם אמנים מטבעם, הם עלולים להפוך למפלצות בבגרותם, בייחוד אם הם בעלי עוצמה נפשית גדולה. נזקקתי לשנים רבות להתגבר על המחסומים הנפשיים שהציבה בפניי ההורות הרעילה שחוויתי ושמנעה ממני להגשים את עצמי כיוצר", הוא מוסיף.

​לסיום הוא מגלה כי חשב לכתוב ספר שיהיה מעין מדריך לתיקון העולם ואפילו התחיל בכתיבתו, "אבל עם הזמן הבנתי שאם אצליח אי פעם לתקן משהו בעולם הזה, כנראה שיהיה זה רק את עצמי, וגם זה לא בטוח. לפיכך, אימצתי בינתיים את אמירתו של מהטמה גנדי – מי שרוצה לראות שינוי בעולם צריך להתחיל בעצמו – וזה מה שאני עושה כיום. אני עוסק במלאכת תיקון העצמי, ואמשיך לעשות זאת עד שאתקן את כולי ואגיע לנירוואנה".

לרכישת הספר "מדינה צפה":
https://www.medinatzafa.com/