במסגרת פסטיבל נירוונה השיקה הסופרת והמשוררת ציפי שחרור את ספרה ה-37 "שיריפוי – כוחה המרפא של השירה" (הוצאת "פוקוס"), ואף הדגימה לקהל כיצד לבצע מדיטציה תוך כדי הנחייתה
הספר "שיריפוי – כוחה המרפא של השירה" (הוצאת "פוקוס"), אותו כתבה המשוררת והסופרת ציפי שחרור, הושק לאחרונה במסגרת פסטיבל נירוונה בסינמטק תל אביב. ספר השירה פורץ הדרך של שחרור הוצג מעל דוכן הסינמטק בהרצאה מקיפה אותה נשאה היוצרת במשך כמעט שעה. באולם ישב קהל אוהד, שהקשיב לתזה שמחברת בין הגוף לנפש שלפיה הגוף יכול לרפא את עצמו וכי צריך להזמין מחשבות חיוביות. תפיסת ההחלמה, שלפיה כל הרקמות שלנו יכולות להתחדש, הופיעה בסרט הקולנוע "Heal" שהוקרן לאחר הרצאתה של שחרור.
שחרור הזכירה בהרצאתה שיטות לריפוי מתוך תפיסות עולם מהמזרח הרחוק, כמו מדיטציה. גם שיריה של המשוררת שהודגמו לאורך ההרצאה הם מעין מנטרות מדיטטיביות. רגע השיא בהרצאה של שחרור היה הדגמה של מדיטציה שביקשה המרצה מן הקהל לבצע תוך כדי הנחייתה. ציפי הזכירה בהרצאה שיטות לריפוי מתוך תפיסות עולם מהמזרח כמו מדיטציה, כשגם שיריה של המשוררת שהודגמו בהרצאה הם מעין מנטרות מדיטטיביות.
באירוע מיוחד זה התרווח הקהל בכורסאות נוחות של אולם קולנוע. בתחילה ביקשה שחרור שהקהל יתקרב אליה כאשר היא נשאה את ההרצאה, ובחלק השני כשהחל הסרט ישבו הצופים מפוזרים באולם מרותקים במשך שעתיים לסרט הדוקומנטרי "Heal". זה היה שילוב מנצח של אומנויות כמו שירה וקולנוע, שהדגיש את הייחוד הקיים ביצירה ״שיריפוי – כוחה המרפא של השירה״ מאת ציפי שחרור.
שחרור פרסמה 37 ספרים, מהם 14 ספרי שירה שלושה ספרי פרוזה ו-20 ספרי ילדים. חלק מספריה תורגמו למספר שפות, היא מנחה סדנאות כתיבה, עורכת ומנטורית, שימשה במשך כעשור עורכת כתב העת "מאזנים" מטעם אגודת הסופרים, וזכתה בפרסים ספרותיים יוקרתיים ובהם: פעמיים בפרס ראש הממשלה, פרס אקו"ם, פרס חומסקי מטעם אגודת הסופרים ופרס קוגל לספרות יפה.
"שיריפוי – כוחה המרפא של השירה", ספרה ה-37 במספר של ציפי שחרור, הוא ספר פורץ דרך ויצירה תרפויטית מעמיקה של ריפוי באמצעות שירה. מות אמה ולאחר מספר שנים מות אחותה האהובה, האיצו את כתיבת שיריה המיועדים לריפוי עצמי ואף מרפאים את הקורא, "שכן ספר זה הוא ריפוי לכותב ומזור לקורא בו. משיר לשיר ומנשימה לנשימה חשתי כיצד אני נרפאת ומתנחמת מהאובדן ושבה לחיים. לשירים אלו, יחד עם המאמר המנחה את הקורא, יש יכולת ליעל ולתעל לבריאות הנפש ומאידך בריאות הגוף", היא אומרת.
"שיריפוי" מאגד 151 בתי שיר מרפאים המלווים ב-151 ציטוטים חכמים שליקטה שחרור מחכמי זן, כתבי קודש, פילוסופים ועוד ובסיום כל שיר הנחיה לנשימות מדיטטיביות לריפוי. במבוא הספר המתפרש על פני 30 עמודים מנחה שחרור את הקוראים כיצד להשתמש ב"שיריפוי" ככלי טיפולי. שחרור: "הכמיהה לכתוב ספר ריפוי באמצעות שירה נטמן בי זמן רב והיה בתרדמת, אך תהפוכות חיים ואובדן האיצו את זרימתן של נפש, נשמה ותודעה לכתוב 151 שירי ריפוי, המלווים בנשימות מדיטטביות מרפאות ומנשימות", היא אומרת.
"שיריפוי" נפתח במאמר חשוב המלמד ומפרט כיצד מומלץ להשתמש בספר ואיך כדאי לקרוא נכון את השירים ולהתכוונן לריפוי. את הספר היא חותמת במאמר מרתק על כוחן המרפא של מילים. הספר זוכה לשבחים של סופרים וחוקרי ספרות ידועים ביניהם פרופ' נורית גוברין, פרופ' זיוה שמיר, דר' ליליאן דבי גורי ועוד.
לדברי שחרור, כבר לפני שנים החלה הרפואה הקונבנציונלית להיעזר בכוח הסוגסיה לרפא את נפשנו וגופנו, "ולראייה לפני מספר שנים הקימה אגודת המשוררים באנגליה קבוצת תחומי עניין בנושא בריאות, ריפוי והתפתחות אישית שהורכבה מחוקרים, רופאים, אנשי אקדמיה סופרים ומשוררים. מטרתה היא לקדם את הרעיון שרופאים כלליים ירשמו כתיבה יוצרת במקום כדורים, לאותם אנשים הפונים לעזרה בשל מצוקה נפשית או חולי גופני הנגרמים בעטיה".
שחרור נולדה וגדלה ברמלה, בה היא רואה כור היתוך משפיע. היא התחילה לכתוב כבר בגיל עשר. "בשנות ה-60 וה-70 היה טאבו לגבי החיים הפרטיים. הייתי בת 11 כשהוריי התגרשו, נאלצתי להסתיר זאת מפני ילדי הכיתה. הצורך להסתיר להתגונן מפני תגובות הילדים והסוד שנצרתי מפניהם העיק עלי, ואז התחלתי לכתוב. מבלי לדעת, התחלתי עם 'שיריפוי' כבר בגיל 10 כילדה עם חוסן נפשי, כשנאלצתי תקופה מסוימת בחיי אף לגדל את אחיי. תמיד ידעתי להתמודד עם משברים, ובשירה מצאתי עוגן, וכשלא יכולתי לדבר על המשבר המשפחתי, ולנצור סוד, פניתי לכתיבה. הייתי ילדה רטורית שאהבה להתנסח ופעמים רבות ברחתי אל הספרים".
בשנות ה-60 נחשבה רמלה עיר המוזיקה ואף כונתה "ליברפול של ישראל", וכעבור שנים רבות כתבה שחרור את הרומן "קליפסו רמלה" באמצעותו היא שמה את רמלה שוב על המפה ואף הייתה הסופרת הראשונה בישראל שכתבה על עיר זו. "'קליפסו רמלה' הוא רומן עם שתי גיטרות, בס, תופים. תופי רמלה מכים בגיבורים, הבס הוא הפסקול של שנות השישים, מיתרי הגיטרות נקרעים מעמוד לעמוד ועל הבמה ציפי שחרור שרה לנו סולו. סולו מרגש מאוד", כתב המשורר רוני סומק על גב הספר.
בגיל 16 עברה שחרור עם משפחתה ליפו, ושם השתנו חייה לחלוטין בעקבות מפגש מקרי בבית ביאליק עם המשוררת והסופרת הידועה אנדה עמיר פינקרפלד בבית ביאליק. שחרור נכנסה במקרה לבית מניה ביאליק ואת פניה קיבלה אישה חייכנית ועיניים מאירות, ששמחה לביקור פתע בתערוכה שאצרה ואיש עדיין לא נכנס אליה באותו בוקר. היא הציגה את עצמה כמשוררת אנדה עמיר פינקרפלד, ושחרור התרגשה למפגש עימה והגישה לה בהתלהבות נעורים את מחברת השירים שלה. עמיר קראה את שיריה ואמרה: "נערה צעירה, את כותבת כמו משוררת". היא שאלה אותה שאלות רבות וביקשה שתגיע למחרת לרחוב בר כוכבא 29 בתל אביב.
שחרור: "למחרת היום מצאתי עצמי עומדת בפתח הוצאת 'עקד', ושם ממתינה לי המשוררת. כעבור רגעים ספורים מקבל את פנינו המשורר ועורך ההוצאה איתמר יעוז קסט, שהוביל אותי אל משרדו, ישב וקרא את השירים אחד אחד, לאט לאט. כעבור כמה חודשים שבתי אל בית ההוצאה ואיתמר הגיש לי את 'כשכולם הולכים', ספרי הראשון. כעבור זמן קצר אנדה עמיר, שהכניסה אותי לעולם השירה, השיקה את ספרי בבית מניה ביאליק. היא שינתה לי את כל התוכניות. חלמתי להיות שחקנית ורקדנית, למדתי בחוגים דרמטיים למדתי ובאחד מהם ברמלה יחד עם מוני מושונוב בחוג הדרמה של הבימאית עדנה שביט. הייתי בטוחה שאהיה שחקנית ואלמד משחק בבן צבי אבל בכל התקופה הזאת כתבתי. עד היום אני מרבה לרקוד ואוהבת לרקוד ומופיעה עם ספרי בכל בתי הספר באמצעות בסל תרבות ובספריות בכל רחבי הארץ".
ספרה השלישי "בוסתן של נגיעות" (הוצאת "עכשיו"), אותו ערך פרופ' גבריאל מוקד, יצא לאור בסדרה איכותית יחד עם מאיה בז'ראנו, אשר רייך, ג'ון אשברי האמריקאי ועוד. את שני ספריה הרביעי והחמישי ערך המשורר נתן זך. היא מספרת כי אחד מספרי השירים שלה, השלישי במספר, אבד. "הקלדתי אותם במכונת כתיבה ויום אחד הדפים המודפסים ובהם 50 שירים אבדו. אולי בעתיד ימצא אותו ארכיאולוג צעיר ויגיד: 'ממצא ארכיאולוגי חסר תועלת'".
הגירושין שלה החזירו אותה לתל אביב שהיא מאוד אוהבת, "אבל גם אוהבת להתרפק על הפריפריה. תל אביב היא כפפה על היד, היא לא היד". היא הכירה את נתן זך המשורר, שהפך לסמן משמעותי בחייה, הכניסה לעולם העיתונות ואף ערך שניים מספריה. "היה בינינו קשר רציני לתקופה קצרה, אך פער הגילים לא אפשר קשר ממושך. הוא היה מאסטרו ומורה בחיי. כתבתי שירה במשך עשרות שנים, אבל הבנתי מה אני כותבת רק לאחר שפגשתי אותו. בשנות ה-80 הייתה לשירה עדנה יותר מאשר לספרי פרוזה. אנשים קראו שירה. באירוע ההשקה של ספרי 'בוסתן של נגיעות', שנערך באחת הגלריות הנחשבות בתל אביב הופיעה להקת הברירה הטבעית עם שלמה בר, חברי הטוב. על עטיפת הספר מופיע ציור של יגאל עוזרי, צייר ישראלי מהמצליחים בארצות הברית, אז התקיימה בעקבות ספרי תערוכתו הראשונה".
כשהיא בשיא הצלחתה הספרותית, הכירה עו"ד ישראלי-אמריקאי שהגיע לביקור מולדת, ולאחר מערכת יחסים ממושכת נסעה עימו ועם ילדיה לניו-יורק. היא שבה כעבור שנה. "היו לי שלושה ספרי ילדים שהיו רבי מכר, אחד מהם היה 'אמא היא גם אבא' שהיה התנ"ך של האימהות החד-הוריות ואף תורגם לאנגלית ולצרפתית. אריה ניר, אז העורך הראשי של ספריית 'מעריב', אמר לי: 'השתגעת? שלוש הוצאות לאור נלחמו על הזכות להוציא לאור את הספר הזה, היו לך יחסי ציבור מטורפים ואת עוזבת את הכל וטסה לניו-יורק?'.
שנה לאחר חזרתה לארץ, כשהיא בת 38, קיבלה שחרור מראש הממשלה המנוח יצחק רבין, יחד עם דליה רביקוביץ', אלי עמיר ואשר רייך את פרס ראש הממשלה לספרות, שנה בלבד לפני שנרצח. כעבור 11 שנים זכתה לקבל את הפרס הזה מראש הממשלה המנוח אריק שרון.
בשנת 1994 ביקש ממנה פרופ' שמעון שטרית, אז שר הכלכלה בממשלת רבין, להצטרף אליה למשלחת מיניסטריאלית למרוקו בעקבות הסכם קזבלנקה. יחד איתה במשלחת היו אושיות כלכליות נכבדות "ואני יצאתי לשם יחד עם הזמר והמוזיקאי שלמה בר והמשורר ארז ביטון כמשלחת תרבותית, והופענו שם עם יצירותינו המתורגמות בפני כל הקהילות היהודיות, בארמונות ובמרכזי תרבות. הביקור הותיר בי חותם עז, במיוחד כשהגעתי לבית אבי במארקש ומצאתי בבית העלמין היהודי את קברו של סבי שלא הכרתי. בקזבלנקה, משם הגיעה אימי, הלכתי במיוחד לבקשתה לרחוב האנגלים שמחוץ לגטו היהודי, כדי לבקר במקום בו שיחקה בילדותה. הלכתי לשם בעקבות תיאורים שתיארה מזיכרון ילדות. חוויות אלו הותירו בי חותם, כי כמי שנולדה וגדלה בארץ ולא חוותה עלייה וגלות היה בזה משהו מעצים".
ניתן לרכוש את הספר "שיריפוי – כוחה המרפא של השירה" (הוצאת "פוקוס") מאת ציפי שחרור בחנויות הספרים ברחבי הארץ ובקישור הבא
