המוסיקאית פורצת הדרך והיוצרת-זמרת שפרה פרץ, שבין השנים 1985-1982 רקדה באיילות הנגב, להקת המחול הייצוגית של מדינת ישראל, הופיעה בכנס שנערך לרגל 45 שנים להולדתה של להקת המחול איילות הנגב, וממשיכה לעבוד על אלבומה המוזיקלי "פעימות דודי"
"מוטי אלקיס, מייסד להקת המחול איילות הנגב, יצר קבוצת ווטסאפ של כ-300 רקדנים ורקדניות. זה היה מרגש מאוד. הוא ציין שיתקיימו כנס ויום הולדת 45 שנה ללהקה. אז התחברתי גם למחזור הראשון של הרקדניות והרקדנים בלהקה בקבוצת ווטסאפ נוספת. זו הייתה התרגשות שיא לפגוש את הרקדניות והרקדנים אחרי כל כך הרבה שנים".
כך אומרת המוסיקאית פורצת הדרך והיוצרת-זמרת שפרה פרץ מבאר שבע, שבסוף השבוע האחרון הופיעה באירוע שנערך לרגל 45 שנים להולדתה של איילות הנגב, להקת המחול הייצוגית של מדינת ישראל איילות הנגב, שהתקיים בסטודיו של הלהקה בבית הספר מולדת בבאר שבע ואליו הגיעו יותר מ-100 איש.
להקת המחול הייצוגית של מדינת ישראל איילות הנגב נוסדה בשנת 1980 בניהולו האמנותי של מייסד והכוריאוגרף מוטי אלקיס והיא מנוהלת על ידי עמותה ציבורית. הלהקה ייצגה את מדינת ישראל ברחבי העולם ב-65 מדינות, והופיעה בכל ערוצי הטלוויזיה הממלכתית וברשתות העולמיות. איילות הנגב מונה ארבע להקות מחול ייצוגיות: ילדים, אפרוחים, נעורים ובוגרים. מטרות הלהקה הן פיתוח המחול הישראלי, הגברת המודעות והקניית התרבות הישראלית למגוון האוכלוסייה ללא הבדל. היא מטפחת רקדנים מעוטי יכולת עולים חדשים וטעוני טיפוח. היא מהווה מפגש חברתי כקרקע להישגיות ומצוינות, מקרבת לבבות, מייצגת את ישראל ומפיצה את המסר היהודי ציוני ברחבי העולם.
שפרה פרץ, שבין השנים 1985-1982 רקדה בלהקת המחול איילות הנגב, הופיעה בכנס עם מחרוזת תימנית ושרה את את השיר "אהבת הדסה". "בחרתי בפיוט הזה, שאותו כתב רבי שלום שבזי, בגלל הפולקלור. זה גם זיכרון חזק שלי מלהקת המחול ושיר עם זיקה לציון. מה יכול להיות יותר מגעגוע לארץ ישראל של פעם באמצע המלחמה", היא אומרת.
לדבריה, מבחינה אומנותית להקת המחול איילות הנגב הייתה הדבר האחרון שעשתה לפני שהתגייסה ללהקה צבאית. שפרה: "זה תרם לי רבות בהופעות בצבא ובעמידה מול קהל. נכנסתי ללהקה צבאית אחרי שהייתי בכושר של שירה וריקוד, ואז הופענו ברחבי הארץ. חודש וחצי לקראת השחרור שלי מהצבא עברתי תאונת דרכים, שבעקבותיה נמנעתי מלרקוד ולהיות בתנועה. רק אחרי 8-7 שנים חזרתי לאפשרות להיות בתנועה עם הגוף. מאוחר יותר חזרתי לרקוד ריקודי עם. הריקוד היה תחביב שלי עד גיל 17. חזרתי לרקוד עם הרבה מאמץ ואימונים. כיום אני פחות רוקדת כי אין לי כל כך הרבה זמן, אבל זו עדיין נשארה אהבה גדולה שלי".
שפרה פרץ: "אני, שגדלתי עם אבא פייטן ומוסיקה אנדולוסית, התחברתי לפולקלור ולשירה התימנית דרך הריקודים המסורתיים של להקת המחול איילות הנגב. התחלתי להקשיב לפיוטים התימניים ומשם הגיע החיבור שלי לתימנית והתחלתי לשיר בתימנית לפני ששרתי בערבית מרוקאית. פשוט היה לי חיבור מרגש לריקודים המסורתיים התימניים, שהם מאוד ארץ ישראליים. בצעירותי תמיד זה היה ריקוד וגם שירה. כשהיינו רוקדים לא טוב או שוכחים משהו בכוריאוגרפיה המנהל האומנותי מוטי אלקיס היה כועס. באירוע הוא אמר שזו ההזדמנות להתנצל אם בעבר פגע במישהו, כי הוא אהב ואוהב אותנו כמו הילדים שלו".
כיצד הצלחת להתארגן להופיע כשבנך אביתר בחופש איתך בבית?
"זה באמת היה אתגר לא קטן להתארגן עם ילד בן שנתיים. הוא עשה איתי חימום קולי, אבל גם הפריע לי לעשות חזרות כי כל דבר שלוקח את תשומת ליבו ממני מרגיז אותו. מדהים לראות איך הוא התחבר לצלילי השיר 'אהבת הדסה', רקד וניגן איתי. פשוט מקסים".
בימים אלו עובדת שפרה פרץ על אלבום מוזיקלי חדש בשם "פעימות דודי", שבו בין היתר יהיה הסינגל "דודי ירד לגנו" – פיוט שהיה מושר עד כה על ידי מקובלים בלבד, גברים. שפרה פרץ היא, למעשה, האישה הראשונה שמבצעת ומקליטה את הפיוט, בהמלצתו של ידידה הפייטן יוסף בן חמו.
שפרה פרץ, פורצת הדרך לפיוט הנשי האנדלוסי בארץ, הקליטה באלבום הבכורה שלה "מיזאן" (2003) פיוט אנדלוסי בשם "צביה" בזמנים, שבהם בישראל לא הייתה מקובלת שירת נשים פיוטית. האלבום החדש של שפרה פרץ הוא פרי שיתוף פעולה עם המוזיקאי אלי זולטא. גם בסינגל "דודי ירד לגנו" היא הביאה חיבור שורשי מבית אביה הפייטן יוסף פרץ ז"ל וביצעה פיוט שהיה נהוג להיות מבוצע רק על ידי גברים ומקובלים בלבד והיה הפיוט המרכזי בסדר שירת הבקשות של יהודי מרוקו. השיר מדבר על הדוד (אלוקים) ועל אהובתו – השכינה, כנסת ישראל עם אלוקים.
לדבריה, לפיוט יש רובד קבלי הפותח את שירת הבקשות, כשמנהג זה התפתח והפך למסורת ביהדות מרוקו במאה ה-18 כשהלחנים הם ערביים אנדלוסיים. כאמור, השירה הוקלטה בחודש השישי להריונה, שזה היה עבורה זמן רוחני גבוה שחיבר את הגאולה הפרטית שלה כמי שציפתה בהתרגשות לילד ראשון.
שפרה פרץ גדלה בבאר שבע והייתה פעילה מאוד במוזיקה ובמחול בעיר הדרומית, כשהחיבור החזק של אבא ואמא שלה לפיוטים ולתפילות היה טבעי לה ולהם. היא התחילה לשיר על בימות יום העצמאות בגיל 12, ובהמשך השתתפה בפסטיבלים מקומיים בבאר שבע. היא חלמה על להקה צבאית והצליחה להגשים את חלומה כששירתה בין השנים 1988-1986 בלהקת המפח"ש יחד עם רונית שחר, שירלי יובל וטל גורדון. שם החלה למעשה דרכה המקצועית. אחרי השירות בלהקה הצבאית קיבלה הצעות ללוות זמרים כמו: עוזי פוקס, ירדנה ארזי, שימי תבורי ועוד, וכך למעשה נפתחה הדרך המוזיקלית עבורה.
שפרה פרץ, ששרה כבר מגיל שלוש, נזכרת כי בבית המסורתי שבו גדלה נוגנה רוב הזמן מוזיקה אנדלוסית. אביה יוסף פרץ ז"ל היה חזן ופייטן בשבתות ובחגים. מזה שנים רבות היא מנגנת על עוּד, הנחשב לכלי נגינה גברי שאינו מקובל בעולמן של נשים, וגם איתו שברה מוסכמות חברתית. כבת לאב פייטן היא גדלה על המסורת של שירת הבקשות, כשבליבה חרוט הזיכרון שאביה הפייטן נהג להשכים קום ולהשתתף בשירת הבקשות בבית הכנסת.
היא השתתפה במופעים רבים וביניהם במופע פיוט נשי בשם "נשות חיל במרוקו" שהתקיים ברחבי הארץ בשיתוף פעולה עם עמותת "ברית יוצאי מרוקו" ו"קהילות שרות" ונגני התזמורת האנדלוסית.
