אם אתם שייכים לזן של שלא קורא ספרים, שרואה רק סדרות שמדברים עליהם ליד הקולר, או הכי גרוע: לאלה ששומרים נאמנות לסדרות שלא שומרות נאמנות לעצמן – דלגו על הביקורת שלנו על "סיפורה של שיפחה – עונה 4", כי ממילא אתם מכורים לטלוויזיה ואין עם מי לדבר.

אפילו הטריילר המבולבל של העונה הרביעית – שנראה כמו התינוק של שוורצנגר וקוונטין טרנטינו – מעיד אלפי מונים על אובדן הדרך של הסדרה שמבוססת על ספרה המעולה של מרגרט אטווד "מעשה השפחה".

מיצירה חשובה, שמעוררת דור שלם לחשוב בצורה עצמאית ולהתנגד לכפייה דתית, היא הפכה לסרט פעולה דל תקציב, עם תסריטאים משועממים שמחסלים דמויות משמעותיות רק בגלל שהסמים טשטשו להם את קו העלילה ואין להם כוח להחזיק אותם בפריים.

אחרי שהמערכת של גלעד הובסה בסוף עונה 3, התברר שהיא בעצם לא הובסה כי אז המשמעות תהיה שצריך לקצץ תסריטאים. זה נראה כאילו השחקנים והתופרות נתקעו עם סטוק של בדים אדומים, אז הם המציאו טוויסט מופרך על כך שג'ון הופכת לפרטיזנית ומנסה לחסל כמה שיותר נאצים חדשים שמדברים אנגלית רהוטה ומברכים אחד את השני כמו בכיתה ג'.

גם רמת המשחק ירדה, לעתים לרמה של טלנובלה, ובמקרים של הזוג ווטרפורד, שמשום מה תמיד לוחשים, לרמה של סרט פורנו.

צר לי על השחקנית אליזבת מוס, שנראית יותר עייפה מהדמות שלה שמוציאה בפרק השלישי של העונה הרביעית את המשפט הכי מדויק: "אני מוכנה שזה כבר ייגמר".