כשהתבקשתי לספר על עצמי ועל ירוחם, המקום המקסים שבו אני גר, חשבתי רבות לפני שהתיישבתי לכתוב. נתחיל מהשאלה הבסיסית: מי אני?
אני שי צוהר, אבא לארבעה ילדים מתוקים, נשוי לחוה לאה היקרה, עובדת סוציאלית במחלקת הרווחה של עיריית דימונה.
אני נקרא ישעיהו על שם בן דוד של סבתא שהובל לטבח ביער באבי יאר שבאוקראינה.
אני דור ראשון בארץ, בן להורים אמריקאים שעלו לבדם מניו יורק ופילדלפיה לרמת הגולן שבקצה המולדת, שם גדלתי – ילד חמישי מתוך שישה, אח תאום ובן לאבא חוזר בתשובה ואמא ציונית נלהבת.
בילדותי הייתי ילד חולמני, גבוה וגמלוני עם ליקויי למידה ופיזור נוראי. אהבתי לחקור וללמוד, אהבתי לכתוב וליצור. בגן בציורים והצגות ומרגע שידעתי – כתבתי יומנים סיפורים והצגות.
בבית הספר הייתי תמיד בוועדת קישוט ובוועדת עיתון. הייתי מנוי על עיתון ילדים דתי "אותיות" והייתי כותב המון לעיתון, הייתי מתכתב עם "חברים לעט" מפינת ההתכתבויות.
הערצתי את סיוון רהב (מאיר) כשעוד הייתה כתבת נוער וחלמתי לעבוד ברדיו או בעיתון, לקרוע את העולם ולהכיר אנשים ותרבויות.
בתיכון הייתי עסוק מאוד בכל מה שקשור לעולם הרוחני פילוסופי. עיסוק מעמיק בתורה, שיעורים ב"מחשבה" (מחשבת ישראל, פילוסופיה יהודית) בירושלים והרבה התכתבויות עם רבנים וסופרים. במקביל הדרכתי בתנועת נוער בגוש קטיף על יד הים ונקשרתי להרבה אנשים מיוחדים.
אני בוגר תואר שני בחינוך מיוחד בהתמחות ללקויות מורכבות, הידרותרפיסט ומדריך שחיה. כיום אני עובד כמורה לתקשורת וחינוך מיוחד בישיבה התיכונית בירוחם. העבודה הראשונה שלי הייתה הדרכת טיולים. מאוד אהבתי את העבודה מכיוון שהיא כללה את הדברים שמעניינים אותי והתחומים שאני אוהב.
אז לסיום מי אני? אני מבוגר, אבל עדיין ילד, לא ממש דתי אבל גם לא ממש חילוני. לא ריאלי, אבל גם לא תלוש. אני לגמרי על המגוון של ההייזל שלי.
רוצים לשמוע עוד עליי ועל ירוחם? צפו בראיון שלי ברדיו סול: