סנדי פאר בת ה-49 מהוד השרון, מרצה ומאמנת לשינוי הסיפור שלנו, תעלה ב-15.6 על במת בית ציוני אמריקה הצגת בכורה מרגשת על סיפור חייה המורכב, כולל דיכאון אחרי לידה שחוותה 

כשרואים אותה אי אפשר שלא לחוות את העוצמה של האישה שעומדת מולך, האלגנטיות, האנושיות, החוזק והחיוך הגדול לא באים בקנה אחד עם חווית החיים המטלטלת שחוותה עוד מילדות. סנדי פאר בת 49, מרצה ומאמנת לשינוי הסיפור שלנו, עברה את ילדותה בבת-ים, למשפחה קשת יום ומלאת אתגרים.
משהו ששמעה בילדותה גרם לה להבין שלא אוהבים אותה כמו מי שהיא – שהיא קללה ולא ברכה, וזה ליווה אותה כל חייה.
סנדי היא אמא לארבעה ילדים ונשואה לאהבת נעוריה, שהיה הכי רחוק מהחיים שהיא חיה כילדה. וסיפור הסינדרלה שלה רק התחיל.
בהיריון הראשון שלה, כשלא הרגישה את העובר, החליטו לאשפז אותה ולזרז את הלידה. התינוק שנולד היה הנס הראשון שלא הרגישה. ההורמונים צנחו והיא החלה לחוות דיכאון. אחרי ארבע שנים היא מבשרת למשפחה על היריון נוסף, הפעם עם תאומים. שוב קיננה בה תחושה מוזרה שהיא לא מצליחה להבין מה עוצר אותה מלשמוח כמו כולם. הבדידות שהתה בנפשה.
בחודש השישי להיריון, במהלך בדיקת סקירת מערכות מאוחרת, הודיע לה הפרופסור מודיע לה שאחד התאומים עם תסמונת שיכולה ליצור בתינוק שפה שסועה, שש אצבעות, אין לבלב, אין כליה ובעמוד השדרה חסרות חוליות. ההמלצה הייתה לעבור בדיקת מי שפיר, שבעקבותיה תתקבל ההחלטה האם להשאיר או לא את ההיריון.
סנדי מתכנסת בעצמה, ולמרות ההמלצות על ילד לא רגיל, בעזרת תפילות ואמונה גדולה היא מחליטה להשאיר את ההיריון.
בחודש השמיני התפתחה לידה: תינוק אחד בלידה רגילה והשני בלידה קיסרית. שניהם נולדו במשקל 1.450,ו-1.770 ק"ג, כנגד כל הסיכויים תינוקות פגים בריאים שנושמים בכוחות עצמם.
למרות הלידה המשמחת משהו משך אותה שוב לדיכאון. במשך השנים היא הצליחה להנמיך את עוצמת הדיכאון אבל לא להעלים אותה. אחרי עשור, שבהם גידלו את שלושת ילדיהם סנדי נכנסת שוב להיריון. הגוף נראה בריא מצליח לפתח בתוכו עובר והנפש מרוסקת. לכאורה היה לה הכל אבל תחושת הריקנות והבדידות קיננו בה.
כיום היא יודעת להעיד שהדיכאונות הם לא רק נדבך של הורמונים מהלידה, אלא משהו שחרוט בזיכרון ילדות שבגינו התנהלה כמו שהתנהלה.
על פניו הבית מתנהל כרגיל, בית עם שמחת ילדים, נקי, מסודר ועם ריח של אוכל שמבשם את הבית, חוגים ואפילו פעילות ענפה שלה בבית הספר. היא הצליחה לייצר יש מאין. סימני עייפות הנפש והדיכאון לא איחרו להגיע. הפסון שהחזיקה כלפי חוץ ריסק אותה מבפנים. היא כל כך לא הייתה מחוברת לעצמה, וברגע זה היא כתבה מכתבי פרידה לבעלה ולילדים לאחר שבחרה להיפרד מהעולם.

היא משביעה את חברתה הטובה שאם משהו קורה לה היא תצטרך לקחת אחריות ולגדל את הילדים. היא מתחילה בנסיעה אל המוות שכבר חיכה לה בפינה, ורגע לפני כן היא פוגשת מלאך בדמות אדם שמחזיר אותה הביתה אל תוך הבית הפנימי שלה. כשהיא חוזרת היא פוגשת את בנה הקטן שנשאר ער וחיכה לה. הוא סיפר לה שצייר לה ציור ושכח במגירה ולא רצה לישון עד שתדע. זה טילטל אותה.
הידיעה שאם הייתה מצליחה לעשות את מה שרצתה והתחושה שבה יגדל הילד האירו אותה לחיים ולמציאות חדשה שלא הכירה. כך החלה במסע של ריפוי חדש שלה בעצמה. בבכורה של הצגת היחיד שלה, שתתקיים בבית ציוני אמריקה ב-15.6, מספרת סנדי דרך העיניים של הילדה שהייתה כיצד ריצתה את כולם, חיה בתחושת ריקנות ואיך מנעה מעצמה לחיות את החיים שבאמת מגיעה לה לחיות.
היא מספרת בהצגת היחיד שלה איך הפסיקה את הסיפור המעוות שסיפרה לעצמה כל השנים ואיך הבינה שאנחנו לא הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ומה שחווינו הוא רק חלק ממי שאנחנו.
להרצאה תגענה נשים לצפות בהצגת יחיד מטלטלת שתסופר מתוך חייה בליווי שירים, מלבושים וכלים פרקטים שפיתחה. הסיפור שיספר תוך תנועה סוחפת את ההלקאה העצמית הפגישה עם המוות ובעיקר את הרצון לחיות מתוך מהות אמיתית.
סנדי פאר: "אני מספרת את סיפור סינדרלה שלי אבל הוא לא רק שלי. הנשים שיצפו ימצאו בתוך הסיפור שלי חלקים מתוך הסיפור שלהן. חשוב לי שהנשים שישמעו יבינו שהסיפור שלהן הרבה יותר גדול ממה שהן מאפשרות לו להיות. זה יפגוש אותן בנקודה הכי מטלטלת ושם הן ירגישו הנעה לפעולה כי אפשר אחרת".