חודש הספר שהגיע אתמול לסיומו הוא הזדמנות מעולה להיזכר ברגעי האושר, שחוויתי עם ראובן שבת כמוציאים לאור היחידים מישראל שהשתתפנו ב-Salone Internazionale del libro di Torino, אחד מירידי הספרים הגדולים באירופה ובעולם
המכתב הרשמי שעליו התנוססו לוגואים צבעוניים, חלקם בצבעי הדגל האיטלקי (כולל לוגו של משרד החוץ האיטלקי), נחת בתיבת הדואר האלקטרוני שלי בעיצומו של יום מלא התרוצצויות. לאחר שקראתי בטלפון הסלולרי את המשפטים הראשונים באנגלית התחלתי לקפוץ משמחה בחניה התת קרקעית של מרכז קניות במערב ראשל"צ, בסמוך לבניין שבו נמצא המשרד שלי.
"יהורם היקר, אנו שמחים מאוד להזמין אותך ל-Salone Internazionale del libro di Torino – יריד ספרים בינלאומי למוציאים לאור, שיתקיים בטורינו בין ה-18 ל-22 במאי 2023. נשמח מאוד לקבל את השתתפותך במפגש B2B במרכז הזכויות", נכתב בתחילת המכתב המרגש שנשלח אלי כבעלים של "גלילי הוצאה לאור" וגם לראובן שבת, הבעלים של ההוצאה לאור "ארגמן מיטב".
בסוף המכתב פורטו התאריכים שבו יתקיים יריד הספרים וגם מה כולל האירוח ביריד: טיסה הלוך וחזור מישראל לטורינו, אירוח בבית מלון הקרוב למרכז העיר (במרחק של כמה תחנות במטרו), הסעות ליריד ובחזרה, ערב גאלה במצודה עתיקה, פגישות רבות עם מו"לים מרחבי העולם ועוד. והייתה סיבה אישית נוספת שגרמה לי להתרגש והיא קשורה לסבא שלי המנוח פנחס חדד, שהיה ניצול שואה במחנה ג'אדו בלוב, אבל על כך ארחיב בהמשך.
כך התברר שראובן שבת ואנוכי נבחרנו למו"לים היחידים מישראל המשתתפים ביריד בינלאומי חשוב זה שהתקיים לפני כחודש בטורינו, איטליה. זה קרה לאחר תהליך סינון קפדני, שבמהלכו נבחנה כל העשייה הספרותית הנרחבת של כל אחד מאיתנו. הספרים הרבים, יותר מ-16, שערכתי במהלך השנים במגוון הז'אנרים הספרותיים: עיון, פרוזה, ילדים, היסטוריה צבאית, ביוגרפיות ואף ספר אירוטי לנשים, וכמובן הספרים שהוצאתי לאור במסגרת "גלילי הוצאה לאור" (שאותה הקמתי בתקופת סגרי הקורונה) עבור סופרים וסופרות (בעיקר ספרי עיון, פרוזה וילדים) עמדו לזכותי, במיוחד כשכל אחד מהם מופיע בארכיון הספרייה הלאומית של ישראל.
Salone Internazionale del libro di Torino נחשב ליריד הספרים הגדול באיטליה ואחד מירידי הספרים הגדולים באירופה ובעולם. ביריד המתקיים מדי שנה בטורינו משתתפים אלפי מוציאים לאור וסוכנים ספרותיים (תפקיד שאינו מוכר בתחום הספרות בישראל) ממדינות רבות ברחבי העולם, שנפגשים האחד עם השני בארבעה ביתנים גדולים וביריד שיש לו שטח תצוגה מרשים של 63,000 מ"ר במרכז התערוכות Lingotto Fiere בטורינו. במהלך היריד פעלו אינספור דוכני ספרים במגוון הסוגות הספרותיות: פילוסופיה, מדע, אומנות, עיתונות, דת, קולנוע, מוזיקה, ילדים, פרוזה, מתח, רומנים, שירה ועוד, כ-40 חדרי ישיבות ונערכו יותר מ-1,000 אירועים. עבור אנשים כמוני, שהספר הוא אורח חיים עבורם מאז למדו לקרוא ולכתוב, זה פשוט גן עדן של ספרים.
לאחר שבמשך שנים רבות לא יצא לי לצאת מגבולות ישראל, התחלתי להתארגן לקראת הטיסה לאיטליה, שכללה בין היתר הכנת קטלוג באנגלית עליי, על עשייתי הספרותית, על ההוצאה לאור שלי ועל ספרים שערכתי והוצאתי לאור, כרטיסי ביקור באנגלית וגם רולאפ קטן עם צילומים של ספרים שהוצאתי לאור ובהם: "מחול התודעה והנפש" מאת נטע ענבר סבן, "בין בחירה לקורבן" מאת תפארה טירי", "בשם הבגידה" מאת קרן שחר אליעזר, "סוד המפתח והכי גדול זה להיות קטן" מאת ארנולד איחייב, "ארמון השוקולד של בוביק העכברון" מאת מוריה בוקובזה וגם של ספר השירים שלי "פוטו מלחמה".
על מלאכת עיצוב כרטיסי הביקור והקטלוג (שהודפסו בבית הדפוס עותקטק במודיעין) וגם הרולאפ הקטן והאיכותי (שהודפס בבית הדפוס ויליקר בנס ציונה), הופקד חברי המעצב המוכשר אלדד בוברוביץ', שעיצב את אתר האינטרנט שלי ושל עשרות אומנים, מוזיקאים ושחקנים ידועים מישראל, את הלוגו שלי ומעצב את כל החומרים השיווקיים שלי. הוא צ'יפר אותי בעיצוב לוגו באנגלית עבור ההוצאה לאור שלי, שמתנוסס על כל מה שהדפסתי.
המזוודה והטרולי שלי הועמסו בכמות בלתי נתפסת של ספרים, כולל של סופרים וסופרות שקידמתי את ספרם באמצעות יחסי ציבור בכלי התקשורת. אחרי כמה שעות טיסה וצפייה בשמיכות העננים העבות, שהמטוס של חברת אליטליה ריחף מעליהן, נחתנו בשדה התעופה של רומא, שהייתה גשומה וסגרירית. משם מיהרנו למצוא את הטיסה שלנו לטורינו שבצפון איטליה. בטיסה הקצרה לטורינו כבר לא נשמעו מילים בעברית, אלא באיטלקית בלבד.
עם הגיענו לבית המלון המעולה התארגנו לצאת לסיור במזג האוויר הגשום והלא מתוכנן באמצעות נסיעה ברכבת המטרו המהירה, ומשם במונית. כך מצאתי את עצמי במהלך שהותי בטורינו עם ז'קט שחור אלגנטי שאותו שמרתי לאירועים חגיגיים. טורינו הקסימה אותי במיוחד, ומהרגע הראשון היא הפכה עבורי למעין מוזיאון אורבני, שבו כל פינת רחוב מעוצבת, פסלים יפיפיים מוצבים כל כמה רחובות, הבניינים והמבנים מעוצבים בארכיטקטורה מרהיבה ורק במקומות בודדים נתקלנו בכמה כתובות גרפיטי.
מוזיאון אורבני / יהורם גלילי
מִשְׁתּוֹמֵם תִּפְסַע לְבַדְּךָ
בִּרְחוֹבוֹת הוֹמֵי אָדָם
בְּעִיר עַתִּיקַת יוֹמִין
לַמְּרַגְּלוֹת הָאֲלָפִים
הָאִיטַלְקִים.
לֹא תַּפְסִיק לָחוּשׁ
אֶת יְדֵי אָמַּן הָרֶנֶסַנְס
מְסַתְּתוֹת אֶת גּוּפְךָ וְנִשְׁמָתְךָ,
הוֹפְכוֹת אוֹתְךָ לְפֶסֶל
אֱנוֹשִׁי בְּמוּזֵאוֹן אוּרְבָּנִי.
בְּעִקְבֵי נַעֲלֶיךָ לֹא יִדְבַּק
פִּיחַ יָשָׁן מֵאַבְנֵי דֶּרֶךְ,
שֶׁהוֹתִירוּ צִבְאוֹת רוֹמָא
וְנָפּוֹלֵאוֹן, כִּרְכָּרוֹת אֲצִילִים
וּמְלָכִים, וְחַשְׁמַלִּיּוֹת
עִם תְּשׁוּקָה לְאָמָּנוּת.
כְּשֶׁיֵּעָצְרוּ צְעָדֶיךָ הַמְּדוּדִים
בְּקֶרֶן הָרְחוֹב, תִּרְוֶה צִמְאוֹנְךָ
עִם עוֹבְרֵי אֹרַח
מִנְּבִיעַת הַמַּיִם מִפִּיו
שֶׁל שׁוֹר שָׁחֹר,
סִמְלָהּ שֶׁל הָעִיר.
מהמוזיאון האורבני של טורינו נכנסנו למוזיאון הקולנוע המרהיב שבמרכז העיר, השוכן במבנה מפואר מהמאה ה-19 ומספק חוויה בלתי נשכחת של צפייה בפנסי קסם ובכל המכשירים המגושמים העשויים עץ ומעוצבים היטב, ששימשו בעבר כמצלמות הראשונות. הביקור במוזיאון נפתח בנסיעה מהירה במעלית שקופה אל צריח וכיפה שבראש המבנה בגובה של 121 מטר, שממנה יש תצפית מרהיבה אל כל טורינו כשברקע נראים בבירור הרי האלפים האיטלקים. כמובן שלא ויתרתי על רכישת מזכרות לילדים וגם לי ולאשתי איריס, כולל פסל צבעוני בדמותו של הכדורסלן האגדי קובי בריאנט, וגם לא על שתיית קפוצינו דה סויה, הפוך עם קפה סויה, שהפך למשקה השני שלי בטיול אחרי מים מינרליים.
למחרת, לאחר ארוחת בוקר קטנה אך משובחת, נפתח יריד הספרים הבינלאומי ב- Lingotto Fiere הממוקם במקום מרוחק יותר בטורינו. לאחר נסיעה באוטובוס עם מו"לים נוספים מרחבי העולם שהתארחו איתנו באותו בית מלון (מסין, מפולין ואף ממלזיה שעל אזרחיה נאסר להיכנס לישראל) ולאחר שקיבלנו את אישורי הכניסה ליריד נפתחו עבורנו שערי גן העדן הבינלאומי לספרים.
היינו בעיקר במרכז הזכויות המיועד לכול ההוצאות לאור מאיטליה ומכל רחבי העולם, למנהלי זכויות חוץ, לסוכנים ספרותיים וגם לסוכנים של קולנוע וטלוויזיה. לכולם יש מטרה עיקרית אחת: להציע ולמכור זכויות יוצרים לספרים הרבים שהם הביאו איתם ליריד. וזו משימה לגמרי לא פשוטה, במיוחד כשבמקום מתקיימים בו זמנית מאות מפגשים של גברים ונשים מתחום הספרות. כך יצא לי להיפגש, בין היתר, עם מו"לים מספרד, סלובקיה, טורקיה וגם עם מו"לים מפרו ומוויאטנם שהתעניינו מאוד בספרי ילדים שהוצאתי לאור.
חוויה ענקית לא פחות הייתה להסתובב ביריד הספרים הענקי הצמוד למרכז הזכויות. תתארו לכם את המתחם הפתוח של גני התערוכה סגור ומקורה, רק גדול הרבה יותר, ובכול פינה יש דוכני ספרים מכל הסוגים האפשריים, אירועים ופעילויות הקשורות לספרים ולסופרים ולסופרות. מעין פסטיבל בינלאומי לספרים, רק בשפה האיטלקית. באחד הדוכנים זכיתי לראות מחזה בלתי נתפס: חבורה של נערות ונערים ניגשת לדוכן של ספרים קלאסיים בכריכה מעוצבת ורוכשת כמה מהם, מבלי שמישהו יכריח אותם.
בסיום היום העמוס הסיעו את כל המשתתפים במרכז הזכויות לערב גאלה במצודה עתיקה ומפוארת בקסטלו דה ריבולי (Castello di Rivoli) בקרבת טורינו, ששימשה כאחד המעונות המלכותיים של בית סבויה וכיום משמש כמוזיאון לאומנות עכשווית של טורינו. שם זכינו לצפות בתערוכה מרהיבה עמוסת מיצגים אומנותיים מכל הסוגים, כולל סוס צעיר מפוחלץ שנתלה מאחת התקרות המעוטרות בציורים מרהיבים. גם נהנינו מארוחה צמחונית עשירה שכללה מאכלים טעימים ובהם פתיתים עם ירקות, מאפים, גבינות איכותיות ויינות איכותיים, שאותם לא הפסיקו למזוג המלצרים והמלצריות לכוס הזכוכית המעוצבת שקיבל כל אחד.
למחרת התארחנו שוב במרכז הזכויות ביריד הספרים ונפגשנו עם מו"לים נוספים מרחבי העולם, כולל מסרדיניה, ולאחר מכן עשינו סיור אחרון ברחובות טורינו, כולל בארמון המלכותי Palazzo Reale di Torino, הנחשב לאתר הראשון והחשוב של המעונות המלכותיים של בית סבויה, המלא במוצגים היסטוריים ואומנותיים יוצאי דופן, כולל חרבות וכלי נשק עתיקים וחליפה של נפוליאון בונפרטה שהגיע לעיר במהלך מסעות כיבושיו.
למרות הגשם שלא הפסיק לרדת באמצע חודש מאי, שמתי את פעמיי אל הספרייה השנייה בגודלה בעיר, מנווט בעזרת גוגל ולא מעט ניסיונות לשוחח באנגלים עם התושבים המקומיים. בספרייה השארתי כתרומה 17 ספרים של סופרים וסופרות שאני עוד איתם, לטובת הקהילה היהודית בעיר, וסיירתי בספרייה. שם גיליתי באחד האגפים מדפים עמוסים בספרים רבים עם הכיתוב: NERATIVA. מסתבר שהאיטלקים והאיטלקיות, כולל הצעירים והצעירות הרבות שהגיעו לספרייה, אוהבים לקרוא רומנים.
עיר הספר / יהורם גלילי
הַקַּבְּצָן בְּפִנַּת הָרְחוֹבוֹת
שׁוֹלֵף מִתִּיקוֹ הַמְּרֻפָּט
כְּרִיכָה עִם אוֹתִיּוֹת
מְהוּהוֹת, מַטְעִין
אֶת נַפְשׁוֹ
לִפְנֵי לִקּוּט מְזֻמָּנִים.
הָאָמָּנוּת הַכְּתוּבָה מְצִיצָה
מִכָּל סֵפֶר בֵּן מֵאוֹת שָׁנִים
בְּוִיטְרִינָה
בְּאַחַד הַמּוּזֵאוֹנִים
וּמִדּוּכָנִים עֲמוּסִים בַּשְּׂדֵרוֹת
הַיְּפֵיפִיּוֹת שֶׁל טוֹרִינוֹ.
כְּשֶׁתְּדַפְדֵּף בַּסְּפָרִים
שֶׁבְּמַדְּפֵי הַסִּפְרִיָּה הָעַתִּיקָה
בְּלֵב הָעִיר
וּבִירִיד הַסְּפָרִים סָלוּנָהּ דֶּה לִיבְּרוֹ
יִנְשֹׁב אֵלֶיךָ מִבֵּין הַדַּפִּים
מַשַּׁק כַּנְפֵי הַהִיסְטוֹרְיָה.
ולסיום, לא אשכח לעולם רגע עוצר נשימה בקסטלו דה ריבולי. יחד עם מאות גברים ונשים עליתי קומה אחר קומה במדרגות הלוליינות, עובר משתומם מאולם תצוגה אחד למשנהו עד שהגעתי לאחת הקומות העליונות עם מספר קטן של אנשים. בכניסה לאחד האולמות הבחנתי בשלט קטן שבו נכתב: Bracha's Letter . מסתבר שזו תערוכה של אומנית ישראלית בשם ברכה אטינגר, שבו מוצגים טקסטים של ניצולי שואה הכתובים בעברית ובאנגלית ביומנים ובפתקים שהיממו אותי. סבי פנחס ז"ל הצליח לשרוד במחנה ג'אדו בלוב, בתקופת השלטון של האיטלקים, והנה אני נכדו שכתב את סיפור חייו והוציאו לאור עוד בחייו, מוזמן על ידי איטליה ליריד ספרים בינלאומי ונתקל בטקסטים שכתבו ניצולי שואה בתערוכה במצודה עתיקה. אף במאי איטלקי ידוע לא היה יכול לביים את הסצנה המרגשת הזאת.
