בחלל היפה שבאשכול פיס רמת גן תיפתח ביום שלישי 4.11.25 בשעה 19:00 התערוכה "התמונה כסיפור" (אוצרת: ד"ר אביבית אגם דאלי), שתוצג בנובמבר-דצמבר. התערוכה מבקשת לברר באמצעות יצירות של 21 אמניות ואמנים האם תמונה יכולה לשאת משמעות מעבר לעצמה
"התערוכה הקבוצתית המתקיימת באשכול פיס רמת גן בנושא 'התמונה כסיפור' עוסקת במפגש שבין דימוי חזותי לבין נרטיב – הסיפור הגלוי והסמוי הטמון בתמונה. התערוכה מבקשת לברר באמצעות יצירותיהם של האמנים המשתתפים האם תמונה יכולה לשאת משמעות מעבר לעצמה? כיצד דימוי אחד עשוי לעורר זיכרון, לייצר עלילה או לפתוח פתח לדמיון אצל הצופה".
כך אומרת ד"ר אביבית אגם דאלי, שהתערוכה "התמונה כסיפור" שהיא אוצרת תוצג בחלל היפה באשכול פיס רמת גן, רחוב רוקח 118, בחודשים נובמבר ודצמבר 2025. פתיחה חגיגית של התערוכה תתקיים ביום שלישי 4.11.25 בשעה 19.00. נעילה: 1.1.26.
התערוכה הקבוצתית, המתקיימת באשכול פיס רמת גן בנושא "התמונה כסיפור", עוסקת במפגש שבין דימוי חזותי לבין נרטיב – הסיפור הגלוי והסמוי הטמון בתמונה. התערוכה מבקשת לברר באמצעות יצירותיהם של האמנים המשתתפים האם תמונה יכולה לשאת משמעות מעבר לעצמה, כיצד דימוי אחד עשוי לעורר זיכרון, לייצר עלילה או לפתוח פתח לדמיון אצל הצופה.
ד"ר אביבית אגם דאלי: "התערוכה מבקשת להציג יצירות הבוחנות את מקומה של התמונה כמרחב נרטיבי: בין אישי לקולקטיבי, בין מציאות לבדיה, בין הסיפור שהאמן מבקש לספר לבין זה שהצופה בונה בעצמו. נשאלת השאלה האם התמונה היא עדיין חלון אל העולם, או שהיא יצרה/יוצרת עולם משל עצמה?"
בתערוכה מציגים האמניות והאמנים: אביבה חגאג, איריס לוי, גל רוזנברג, דליה בר שלום, טטיאנה מג'וריצקי, יהורם גלילי, יוליה אורלוב, יערית כהן, יפה דסה, ליבי ענת חפר, ליה גוליקוב, מרים שטרמן, מרק רפייביץ', נדי בית תלמי, נילי חזן, ניצה וינטר, עדי גולדהירש, פיני ברק, קרן טבת, רונית רינשטיין ושרית מרגל.
האמנית ליה גוליקוב מציגה בתערוכה את היצירות "המגדלור", "הטירה" ו"הכלב על הדשא". גוליקוב: "המגדלור עומד בין השמיים למים, בין האור לסערה. הוא מספר על כוח לעמוד חזק, על תקווה ועל הרצון לשקט, גם כשסביבנו הכול לא רגוע. הציור מזכיר לנו שיש בנו אור פנימי שעוזר לנו למצוא את הדרך, גם כשקשה לראות לאן ללכת. הטירה ניצבת בלב אגם שקט, עטופה באור רך ובתחושת חלום. מאחורי השקט מסתתרת כמיהה למקום בטוח ומוגן, מרחב של שקט פנימי וזיכרון רחוק".
האמנית מרים שטרמן מציגה שלוש יצירות ובהן "Song of Darkness", שבה האינטימיות של חדר השינה מתמלאת בזמן קפוא: שלד־מאהב ניצב לצד מיטה מכוסה שכבות בד, כמעין תכריך חגיגי. בהשראת דמותה של מיס האבישם מיצירתו של דיקנס, נוצר דימוי המהדהד רומנטיקה שלא מומשה, אהבה שהפכה לרעיון ריק מתוכן.
האמנית נדי בית תלמי מספרת כי היצירה "הנחל" מתאר את הנחל שזורם ליד חופים מלאי אור, ובו דגים ופרחים לצידו. "הוא צויר בצורה מופשטת, אבל מתאר את רגשותיי כשטיילתי בחוף. בציור 'מחשבות' ציירתי בחורה שיושבת ומסביבה עפות מחשבות רבות", היא מספרת.
האמנית שרית מרגל סיימה לצייר את היצירה לקראת שחרור החטופים. מרגל: "לראשונה מאז השבעה באוקטובר הנחתי על הפלטה את כל הצבעים, בשפע, מגששת בזהירות ומחפשת אופטימיות לכבוד השנה החדשה. ביקשתי לדמיין סיפור חדש, שמתחיל בחזרת כל החטופים ובאיסוף השברים וממשיך באיחוי הפערים והטראומות לעולם עדין, זהיר ומלא אהבה, אור ותקווה".
היצירה של האמנית יפה דסה מציגה שמיים, המדמים את הסערה בזמן המלחמה, כשעל גדר התיל ציפור הדרור השואפת לצאת לחופשי וסמל לתקוות שחרור החטופים. "את העבודה ציירתי בתקופת הפינוי מהקיבוץ בכמיהה שסוף סוף התגשמה", היא מגלה.
היצירה "רגע שקוף" של האמנית רונית רינשטיין מתעדת כיצד בעומק קערת הזכוכית מתרחשת נשימה שקטה של צבע ואור. רינשטיין: "דג קטן נע באיטיות, כמו מחשבה שלווה במים שקופים. הרגע קופא – אך החיים ממשיכים לנוע בתוכו. זהו סיפור על שקט, על התבוננות, ועל היופי שנמצא כשאנחנו פשוט עוצרים לראות".
האמן, הסופר והמשורר יהורם גלילי, שהוציא לאור את ספר השירים "גלי חלומותי" (הוצאת כתב), מציג צילומים אמנותיים חדשים מחופשה משפחתית בחיפה בראש השנה האחרון. גלילי: "מחלון החדר שלי ושל אשתי איריס נשקף נוף מדהים של חוף כרמל, שממנו נהנינו בשעות היום וכמובן בשקיעות המרהיבות. בכל פעם יצאו לי צילומים שונים, שתיעדו את הים במלוא הדרו ונראים כאילו צולמו בחוף אקזוטי בחו"ל".
היצירה "הצעקה" של האמנית אביבה חגאג מתארת את הימים הראשונים של השבעה באוקטובר. "הצעקות לבקשת עזרה מהתופת דקות לפני שקולם נדם, צעקות השבר במהלך השנתיים לשחרור החטופים שרק חזרו והצעקה לשחרור כל החללים בתקווה ואמונה שיחזרו כולם", היא מציינת.
ביצירה של האמנית יערית כהן מתועד טיול בפארק, פיסת טבע בלב העיר, קולאז' בדמנהור שבצפון איטליה. פאר האמנות מתוך דמיון מודרך, התחברות, זמן של מדיטציה ושקט בין כל הרעשים שמסביב. בעודנו מסתגרים בבתים בתקופת הקורונה החיות והטבע חגגו", אומרת כהן.
בציור "הבנג'ו" מציגה האמנית ליבי ענת חפר את המוזיקה כשפה של הנשמה. ציור שמן ריאליסטי-פיוטי המשלב טכניקה קלאסית של שכבות שקופות בהשראת הרנסנס, עם נושא סימבולי עכשווי. חפר: "הציור, בהשראת השיר 'הבנג'ו' של פול לורנס דנבר, בוחן את כוחו המרפא של הצליל ואת הקשר שבין השראה, תקווה ורוח האדם".
האמנית טטיאנה מג'וריצקי ציירה דיוקן מסתורי של אישה. "החלטתי לצייר אישה, שרואים חלקית את הפנים שלה. ניסיתי ליצור אפקט מסתורי מסוים. מישהו מהצופים אומר שהוא רואה את האישה שבתמונה כמי שמסתירה משהו. זו פרשנות נוספת והיא שונה מפרשנותי. לפי תפיסה פוסט-מודרנית הפרשנות של הצופה שווה לפרשנות של צייר".
האמנית עדי גולדהירש מציגה צילום אמנותי של פטריות בטבע. "בתמונה יש פטרייה קטנה ושברירית, נשענת על פטריית האם הזקופה, מולן קבוצת פטריות מתגודדות ומסתודדות. על מה הן מדברות? מה הן מבקשות? מהו יחסן לאם ולילדה? האם הן רוצות להתקרב או אולי לשמור מרחק?", מסבירה גולדהירש.
בתערוכה מוצגות חמש יצירות של האמנית ניצה וינטר. וינטר: ב'שדות עם עלות השחר' מתואר כיצד מתחיל בוקר חורפי בשדות המושב בו חיה חברתי. עם עלות השחר היא והכלב יוצאים בריצה לשאוף את ריחות הטל הרענן. משמאל שדה התבואה, מימין עצי הפרי, 50 גוונים של ירוק בוהק, וקדימה לעבר הברושים".
היצירה "מחושך לאור" של האמנית איריס לוי, העשויה מגבס, עיסת נייר, משחת עיצוב, מיקסד מדיה, האדם המטפס מתוך החושך אל האור מבטא מסע של כאב ותקווה — מסעו של החטוף ממעמקי האפלה אל החופש. "המרקם התלת־ממדי, המשחק בין אור לצל, מעמיקים את תחושת המאבק והלידה מחדש. זהו סיפור של תנועה, אנושיות ואור שמאיר גם את המקומות החשוכים ביותר", מסבירה לוי.
ביצירה "ציפורי גן עדן" מציגה האמנית נילי חזן את פרח ציפור גן העדן המרהיב, שתמיד משך את עיניה ביופיו ובצבעוניותו. "מכיוון שאני מתלהבת מצבעוניות בטבע, הוא היה פרח אידיאלי עבורי ותענוג צרוף לצייר ציור שמח". ביצירה "עפיפונים בשדה" מציגה חזן שדה חמניות, שהוא כר התרחשות נהדר גם בשל צבעיו המאירים ובייחוד בשל ההקשר הנצחי של חמניות עם ואן גוך. "סיפור הטסת העפיפונים העלה בי רגשי נוסטלגיה מהילדות", היא אומרת לסיכום.
