אורטל אלקיים המתגוררת במיאמי שבפלורידה, ארה"ב, מגלה מה גרם לה להוציא לאור את ספר הילדים "מתנת החיים", הכולל איורים מקוריים של חן חן, ניצולת הנובה, ובו מספרת אמא לבנה במילים עדינות כיצד לפני שנים ניצלו הוריו ממסיבת הנובה
"בשבת של השבעה באוקטובר 2023 הייתי בבית עם היריון בסיכון גבוה. באותו זמן היה בעלי בבית הכנסת, ובצהריים הוא סיפר על מה שאירע בארץ. כמו כולנו גם אני נכנסתי להלם, ובמשך ימים ולילות עקבתי אחר הנעשה בארץ. במקביל ילדנו השלישי החל לשאול אותי שאלות רבות על ההיריון ועל איך בעצם מגיעים ילדים לעולם. בעקבות כל מה שקרה הקמתי פרויקטים חברתיים בקהילה כדי לעורר מודעות לאזרחים: ראלי חוצה עיר עם 500 מכוניות שנשאו שלטים למען שחרור החטופים בעזה, חלוקת נרות שבת בצירוף שם והיסטוריה של כל חטוף, רכישת 500 חולצות צהובות שלבשו בני ובנות הקהילה שעמדו בפארק בצורת הסימן למען שחרור החטופים, פיזור כ-8,000 שלטים עם צילומים של החטופים והחטופות ופרויקטים נוספים. בוקר אחד סיפרתי לבעלי שחלמתי על ספר ילדים, והוא דרבן אותי לשבת ולכתוב הכל. כך יצא לאור 'מתנת החיים', שאת שמו שינה עורך הספר יואב זומר. במקור השם היה 'לישון עם לוויתן', כי הרגשתי שמנה ומגושמת בזמן ההיריון. למרות כל הקשיים הפיזיים, כולל מכה ישירה של מקל על הבטן שלי בחודש השמיני באחת ההפגנות, לא ויתרתי לעצמי ולקהילה והמשכתי לארגן פרויקטים לעורר את המודעות של תושבי קליפורניה למתקפה הנוראית. כל מי שקורא את הספר אומר שזה צריך להישאר לדורות בכל בית כדי שבעוד עשר שנים ילמדו עליו וילמדו באמצעותו ילדים. אני חושבת לתרגם אותו לאנגלית וגם מאמינה שזה יקרה".
כך אומרת אורטל אלקיים המתגוררת כיום במיאמי שבפלורידה. בעקבות אירועי השבת השחורה של השבעה באוקטובר, בהיותה בהיריון בסיכון גבוה וכשהתגוררה בזמנו בסן דייגו שבקליפורניה, פתחה חמ"ל קהילתי והקימה פרויקטים למען השבת החטופים וכדי לעורר את דעת הקהל למתקפה הנוראית מעזה על ישראל כמה שעות קודם לכן.
בימים אלו יצא לאור ספרה "מתנת החיים" (ספרי ניב), המתאר שיחה בין אימא הריונית לבין בנה הסקרן המעוניין לדעת איך באים ילדים לעולם. השיחה מתגלגלת לסיפור היכרותם של ההורים, והאם מגוללת בפניו במילים עדינות כיצד לפני שנים ניצלו הוריו ממסיבת הנובה בקיבוץ רעים. תוך כדי שיחתם היא נוטעת בו תקווה שקיימים ניסים בעולם ואת האמונה שגם כשקורים דברים רעים – יש לזה סיבה, למרות שאנחנו לא תמיד מבינים מהי.
אורטל מגלה כי היא ראיינה מעל 20 מאיירים ומאיירות לספרה "מתנת החיים" בדרך מקורית: היא פירסמה פוסט בקבוצה של מאיירים וסיפרה שכתבה ספר ילדים, מבלי לחשוף את נושא הספר, וציינה שהיא מחפשת מאייר/ת. "פנו אליי הרבה אנשים עם לינקים לעבודותיהם. לא אהבתי את העבודה של מאיירים רבים, וכך לבסוף נותרתי עם ארבעה מאיירים. נתתי לארבעתם שני משפטים מתוך הספר, שוב מבלי לחשוף על מה הספר ומה תוכנו. חן חן הייתה היחידה, שהחזירה איור שתאם מאוד את מה שהיה לי בראש. כשדיברתי איתה לראשונה בטלפון וחשפתי בפניה את תוכן הספר היא החלה לבכות. כששאלתי אותה מדוע היא גילתה לי שהיא אם חד-הורית וניצולת הנובה ושהגרוש שלה, בנותיה וכולם חיפשו אותה במשך שעות ארוכות עד שגילו שהיא ניצלה. באותו הרגע שכרתי את שירותיה. היא איירה את האיורים בידיה, ובגלל מה שעברה האיורים מושלמים כל כך".
"פִּתְאוֹם קִיבַּלְנוּ כּוֹחוֹת חֲדָשִׁים. אֲפִילּוּ חִיַּיכְנוּ, בְּעוֹדֵנוּ מַבִּיטִים לַמְּרוֹמִים.
לֹא שַׂמְנוּ לֵב אֵיךְ הַזְּמַן עָבַר, וּלְפֶתַע הַשֶּׁקֶט חָזַר.
וְאָז, בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט הַלֹּא בָּרוּר הַזֶּה,
לָחַשׁ לִי אַבָּא שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתִי הֲכִי הַרְבֵּה בָּעוֹלָם,
שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׁנִּתְחַתֵּן וְשֶׁיִּהְיֶה לָנוּ בַּיִת יָפֶה וִילָדִים חֲמוּדִים.
לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת, שָׁמַעְנוּ צְעָדִים מִתְקָרְבִים. מִישֶׁהוּ שָׁאַל, 'יֵשׁ פֹּה אֲנָשִׁים?'
אַבָּא וַאֲנִי הֵצַצְנוּ וְרָאִינוּ חַיָּילִים בְּמַדִּים.
יָצָאנוּ לְאַט מֵהַמַּחְבּוֹא וְלָחַשְׁנוּ, 'הַאִם אֲנַחְנוּ מוּגַנִּים? הַאִם חָלְפָה הַסַּכָּנָה?"'
אורטל אלקיים, נשואה בשנית ואימא לחמישה בנים מקסימים, היא פעילה חברתית מובילה בקהילה, מארגנת ומנהלת אירועים ופרויקטים להנאתה וכותבת כבר מגיל צעיר. היא נולדה לזוג הורים ארגנטינאים, בת אמצעית לאחות גדולה ואחות קטנה. ההורים היו עולים חדשים. אביה המנוח גדל בבית יתומים, ואמה הגיעה ממשפחה עשירה בבואנוס איירס. "גדלתי בבית חילוני וציוני וחונכתי לאהבת הארץ והאדמה. הערכים הכי חשובים בבית היו יושרה ועבודה קשה, והאמת הייתה תמיד נר לרגלינו", היא אומרת.
בבית הספר הייתה ילדה פעילה מאוד והתאמנה במשך עשר שנים בהפועל חולון בהתעמלות קרקע מכשירים. "חלמתי להגיע לאולימפיאדה – עד שחלום זה נגדע כשגילו שיש לי סקוליוזיס קשה בגב ונאלצתי לעבור ניתוח ולשבת על כיסא גלגלים במשך שנה שלמה. בכיתה ו', למרות היותי פופולרית ואולי בגלל זה, עברתי חרם חברתי במשך שבוע שלם. טראומה זו חקוקה בראשי עד היום. בחופש הגדול שבין כיתה י' לכיתה י"א עברתי את הניתוח בגב, ואת כל שנת הלימודים עשיתי בבית עם מורים פרטים מטעם משרד החינוך", היא נזכרת.
כשנה לאחר מכן וכחודש לאחר אסון המסוקים נהרג בן דודה בלבנון, שהיה עבורה כמו אח. אורטל: "עשינו הכל ביחד וגרנו בשכנות. האסון הזה הביא מכה קשה על משפחתי וחיינו השתנו לעולם. למרות הקשיים הרבים שהתמודדתי איתם עברתי בהצלחה את כל בחינות הבגרות עם ממוצע ציונים גבוה. בכיתה י"ב נבחרתי ליושבת ראש מועצת התלמידים. תמיד בער בי הצורך להשפיע על העולם. בצבא לא שירתתי בגלל הניתוח והמצב הרפואי המסובך שלי, אך התנדבתי במחלקת ילדים חולי סרטן בבית החולים תל השומר ובהמשך גם בארגון אתגרים במשך כשנתיים".
במשך שנים התלבטה מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה, עד שהגיעה לארצות הברית והקימה חברת הפקות. במקביל פיתחה את אהבתה לכתיבה והשקיעה בתחום זה. כבר בגיל 22 היא ניהלה לשכת מנכ"ל והרוויחה כמו הוריה. בטיול שלה לארצות הברית הכירה את מי שהפך לבעלה הראשון. הם חזרו לארץ, התחתנו והביאו לעולם שני ילדים. הבן הבכור חלה באפילפסיה וקיבל אלרגיה קשה מאוד לתרופות. לאחר אשפוז ממושך בתל השומר הוחלט עם הרופאה שהם יעברו לסן דייגו בקליפורניה. המעבר היה כרוך בקשיים רבים, ולאחר שלוש שנים הם התגרשו".
אורטל: "במהלך הגירושין התחלתי בתהליך של חזרה בתשובה. זמן קצר לאחר מכן נפטר אבי, וחוויתי משבר אישי עמוק מאוד. בעקבות זאת נסגרה חברת האירועים שלי, ומצאתי את עצמי עם שני ילדים, ללא בית וללא עבודה. קיבלתי מכתב שהודיע לי שאני צריכה לעזוב בתוך שלושה ימים את הדירה. עברתי ימים לא פשוטים עם מעט מאוד אוכל במקרר. ילדיי ואבי ילדיי לא ידעו כלום. למרות שהייתי מוכרת בקהילה של סן דייגו הודות לחברת האירועים שהקמתי, מיעטתי לשתף אנשים במצבי האישי. לבסוף ברגע האחרון ניצלתי מהרחוב בזכות כמה מלאכים שהגיעו לחיי. חודשים לאחר מכן מצאתי עבודה כשכירה בחברת הייטק ועשיתי חיל. כיום אני מספרת בהרצאה מעוררת השראה על כל התהליך שעברתי ועל הימים הקשים שחוויתי, כיצד בכלל הגעתי למצב כזה ואיך יצאתי משם".
לפני כשש שנים פגשה את בעלה בקבוצת פייסבוק שהקימה להורים גרושים, ומודה כי "זו הייתה אהבה ממבט ראשון. לו היה ילד אחד מנישואין קודמים ולי היו שניים. פחות משנה להיכרותנו נסענו לישראל כדי להתחתן. כיום אנו חובקים שני ילדים משותפים וביחד מגדלים חמישה בנים. התחזקנו באמונה ביחד ואנו מנהלים אורח חיים דתי, אך מאמינים כי 'וצדיק באמונתו יחיה' ומכבדים כל אדם באשר הוא. אנחנו דוגלים ב'ואהבת לרעך כמוך' וחולמים לחזור לישראל ולגדל שם את ילדינו באהבה ובשמחה. החיים בארצות הברית הם לא דבש, כפי שכולם חושבים, והמרחק מהמשפחה וחברי הילדות ובעיקר השנים שעוברות עושים את שלהם. כיום אני לא ממליצה לאף אחד לעזוב את ישראל, כי המחיר הנפשי שמשלמים כבד מאוד".
כבר בילדותה הייתה אורטל 'תולעת ספרים', וקראה בשקיקה 3-2 ספרים מדי שבוע. בגיל שבע החלה לכתוב יומנים, ומאז ועד היום היא לא מפסיקה לכתוב. בארץ למדה תקשורת, יחסי ציבור ושיווק, קריינות רדיו טלוויזיה, חשבות שכר בכיר ואף שנה אחת של לימודים בעריכת דין. בסן דייגו למדה שיווק אינטרנטי בקולג' המקומי.
היא חיברה את הטרילוגיה "מיומנה של גרושה באמריקה", שעתידה לצאת לאור בשנה הקרובה. סדרת ספרים אלו מבוססת על שלושה סיפורים אמיתיים – אך לא על חייה האישיים – ומורכבת משלושה ספרים: "מיומנה של גרושה באמריקה – חלק ראשון – כאן מתגרשים", "מיומנה של גרושה באמריקה – חלק שני – חזרה לרווקות עם שני ילדים" ו"מיומנה של גרושה באמריקה – חלק שלישי ואחרון – פרק ב' לא מה שחשבתם".
המטרה העיקרית שלה בכתיבת טרילוגיית ספרים זו היא לחשוף את הקהל בישראל לקשיים האמיתיים, שעוברים מהגרים בגולה ולהציל נשים שאולי יקראו חלק מהדברים, יזהו דפוסי התנהגות שגויים אצלם בבית ויקבלו אומץ לקום ולעזוב. "החלק הראשון בטרילוגיה עוסק בהרחבה באלימות במשפחה אצל מהגרת בארצות הברית, שעוברת הכל לבד ומתמודדת עם רשויות החוק והמשפט בשפה זרה. זה תמיד נראה נוצץ לגור באמריקה הרחוקה, אך אנשים לא יודעים כי המהלך טומן בחובו אתגרים רבים. בעשר השנים האחרונות הקמתי חמש חברות ובהן ארגון ללא מטרות רווח, שעזר לישראליות בארצות הברית שנמצאו תחת אלימות פיזית ונפשית להתמודד מול הרשויות ולחזור לישראל בצורה חוקית", היא מסכמת בגאווה.
