התערוכה מסת מנוחה Rest Mass התהוותה על רקע 'עצירת החיים' בסגרים של 2020-2021. השהיות הכפויות, הממושכות, במרחבים הביתיים הובילו אמניות ואמנים רבים להאטה, לוויתור על המחוות הגדולות ולעבודה מתוך צמצום. חלקם פנו אל המלאכות, אל החומרים הנגישים, לדברים שאפשר לאחוז בהם.

אוצרת התערוכה, טלי בן-נון, גיבשה קבוצה של אמנים ואמניות, בוגרי מוסדות אמנות שונים, ויצאה איתם לדרך בעיצומו של הסגר הראשון בקורונה. חוסר הוודאות וחוסר היציבות שאפיינו את התקופה חלחלו לדיאלוג בין האוצרת לאמנים, והשפיעו על רוח העבודות שנוצרו במיוחד לתערוכה. הרעיון לתערוכה התגבש תוך כדי תנועה ומתוך שיחות מרובות ופגישות סטודיו.

העבודות המוצגות בתערוכה נעות בין מדיומים שונים, כמו: ציור, רישום, צילום, פיסול, וידאו, רקמה וסאונד. בכל אחת מהן באה לידי ביטוי אנרגיה אחרת של פעולה שנעה במעגלים – דרך הידיים למחשבה, דרך המחשבה לגוף, מהגוף אל הבית, משם אל החוץ, ושוב. אחר־כך באה מנוחה ועימה מסת המנוחה. המסה מופנה החוצה, אל הכבידה של העצמים, לנוכחותם במרחב. המנוחה מופנה פנימה, לעזיבת השליטה ולהתמסרות למוכר, מבלי לזהות או להבין בבירור את מקורו.

העבודות מציעות לשהות ברפיון (ואולי מתוך פשרה) על הגבול בין הנראה לתנועת הצל. ׳שולחות ידיים׳ בתנועה כפולה, אל התודעה. רגע הן נדמות ביתיות וקרובות, גלויות ויציבות, ורגע הן מהבהבות ונחלשות כמעט עד להיעלמותן. כמו במעין מופע דה-ז׳ה-ווּ בו נשלף ממאגר האחסון במוח מראה מתעתע וחמקני המערער את השליטה והוויסות החושי. זו התרחשות פרטית, סודית כמעט, שאינה ידועה לאחרים בסביבה של מי שחווה אותה. כמו שכבה נוספת של ההווה או יחידת זמן חורגת, מפציע דבר. עדין ומהיר כמו עפעוף, כמעט ידוע, כמעט מוכר.