משה בר-נתן חג'ג', יזם חברתי והבעלים של DNI360 – חברה העוסקת ביצירת גשרים בין הקהילה הלהט"בית לקהילה ההטרוסקסואלית, מספר על ספרו החדש "מתחברים" (ספרי ניב)

יהורם גלילי

"הספר 'מתחברים' נולד מתוך עבודת מחקר, שבה נשאלו אנשים כיצד בא לידי ביטוי הקשר שבין גוף, חברויות אפלטוניות ומועדונים. מדובר במסמך מרתק שבנוי מתצפיות במועדונים וראיונות עם בלייני מסיבות. העושר המחקרי שעולה בספר, ניפוץ הפרדיגמות והכלים שבספר מאפשרים לכל בעל או בעלת תפקיד למצוא את עצמם שם. הספר לוקח דברים מובנים מאליהם ומאפשר הסתכלות מנקודת מבט אחרת – חברתית, גיאוגרפית וקהילתית. הרוב לא יודעים למשל שסצינת הלהט"ב אינה מקשה אחת ושלכל מסיבה יש ניואנסים משלה, קודי התנהגות אחרים ובכלל התרבות שאופפת כל מסיבה היא שונה. העניין הפעוט ביותר של האם להוריד או לא להוריד חולצה במסיבה עונה גם על התרבות הפרקטיקולרית של המסיבה, אך גם ליחס לגוף. כל מסיבה מושכת בהכללה, סוגי גוף שונים, ויוצא פועל היא התרבות הקשורה בכך. דבר נוסף הוא היחס למין, שהוא לא בהכרח דבר מקובל במסיבות. יש מסיבות ששם זה יותר אישו, ויש מסיבות שמין הוא לא חלק מהן. יש מסיבות לגברים בלבד ויש מסיבות מעורבות. יש עושר גדול של מסיבות שנובע מצורך שעולה מהשטח או שמפיקי המסיבות מגלים שזה פער שהם רוצים לענות עליו. מסיבות שהיו קיימות לפני שנתיים לא בהכרח קיימות כיום, ואלו של היום לא מובטח שיתקיימו בעוד חצי שנה. זה דבר טוב כי זה מעיד על תרבות חיה".

כך אומר משה בר-נתן חג'ג', שבימים אלו יצא לאור ספרו "מתחברים" (ספרי ניב). הוא פעיל שנים לטובת הקהילה הגאה ויזם חברתי שהניע את הקהילה המקומית הגאה ברמת גן לפני למעלה מעשור. הוא עבד במגוון  תפקידים בארגוני הקהילה, ובימים אלו הוא הבעלים של DNI360 – חברה העוסקת ביצירת גשרים בן הקהילה הלהט"בית לקהילה ההטרוסקסואלית.

האם אנשים התלהבו להשתתף במחקר?
"בהתחלה אנשים היו סקפטיים. היו קצת גלגולי עיניים, אבל מהצד השני היו אלו שעפו על הרעיון לחקור את זה. קיבלתי בפרטי הרבה הודעות למה כדאי לי לשים לב אליו, אך כשהגעתי למשתתפי המחקר שלי הם שמחו לתרום מהידע ומהניסיון שלהם. השיחות התגלגלו ממש. עם חלק מהמרואיינים הייתה לי היכרות מוקדמת. הקהילה שלנו לא ממש גדולה וכפעיל אני מכיר כמה וכמה אנשים, ובכל זאת גיליתי דברים חדשים ומפתיעים דרך העיניים שלהם".

בר-נתן חג'ג' סבור שכמעט אין טאבו, "ואפילו פגיעות מיניות הפך להיות נושא מדובר. במסיבות שמין הוא חלק מרכזי בהן, לפני הכניסה למסיבה עוצרים את המגיעים ונותנים להם בריף על יחסים בהסכמה, על פגיעה ועל איתור אנשים שיכולים לסייע להם בעת מצוקה. אפרופו השאלה 'מה לא יודעים על מסיבות' – שעל אף שזה נראה פרוץ, אנחנו כקהילה עושים מאמץ לשמור אחד על השני. זה לא סטרילי ויש התנהגויות לא מקובלות,  אבל יש מודעות שהולכת וגדלה ועובדים בזה ממש. כנ"ל לגבי מחלות מין וסמים. יש כאלה שיעלימו עין, אבל כקהילה ההבנה היא שאנו בונים מנגנונים שמסייעים היא הבנה חשובה. חלק מהעניין של גאווה זה לא רק להרים את הראש, אלא להילחם בבושה. החלום הוא שיהיה אפשר לדבר על הכל, וככה למנוע פגיעות בגוף ובנפש ולהמשיך לייצר קהילה – על כל המורכבות שלה".

באילו עוד תופעות בסגנון זה אתה נתקל בפעילות השוטפת שלך?
"במקרים רבים אני נתקל בהתמהמהות ניהולית בנושא. מנהלות ומנהלים שמקבלות מאות החלטות ביום, והחלטות הרות גורל על הארגון שמות את תפוח האדמה הלוהט הזה בצד. מצד אחד הם ייקחו סדנה חד-פעמית כדי להניע את הנושא, אך מצד שני ישאלו את עצמם מתי יהיה נכון להתעסק בנושא לעומק ומתי הוא ייכנס לפייפליין. לזה יש לי תשובה אחת: הזמן הוא עכשיו. אסור לנו לפחד להתעסק בזה או לעשות עבודה שהיא בערך. אם אנחנו רוצים להגדיל רווחיות ולהגדיל את אורך חיי העובד/ת, אנחנו צריכים להראות להם שיש להם גב. זו לא עבודה מסובכת או מורכבת, אבל זו עבודה. קחו ייעוץ מקצועי שילווה את התהליך. זה לא אומר שאתם לא יודעים לעשות את זה לבד, אלא שאתם רוצים שזה ייעשה באופן הכי מקצועי ורגיש שאפשר".