21 אמניות ואמנים יציגו בתערוכה "מעברים" (אוצרת: ד"ר אביבית אגם דאלי), שתושק ביום חמישי 6.3.25 בגלריית תיאטרון היהלום ברמת גן, יצירות המשקפות סוג של מעבר ושינויים שהם תוצר של המצב הנוכחי, כשאירועים כמו המלחמה הנוכחית משמשים זרז לשינויים ולמעברים באמנות

"מטרת התערוכה 'מעברים' היא לשקף תהליכים של שינוי, של התפתחות ושל טרנספורמציה הבאים לידי ביטוי הן ביצירות אמנות והן בחיים עצמם. בתערוכה מוצגים הן מעברים סגנוניים, טכניים, קונספטואליים וגם מעברים אישיים. האמנים המשתתפים  בתערוכה מציגים אמנות המשקפת סוג של מעבר, או כאלו ששינו את סגנון יצירתם. בתערוכה מוצגות גם יצירות המשקפות שינויים שהם תוצר של המצב הנוכחי, שכן אירועים, כמו מלחמת חרבות ברזל, משמשים אף הם זרז לשינויים ולמעברים באמנות. הם מעצבים את התודעה הקולקטיבית ואת האופן שבו אנו תופסים את העולם ואת עצמנו וכך משפיעים על היצירה האמנותית. מלחמות, אסונות, שינויים חברתיים, מעבר ממדינה למדינה וגם שינויים טכנולוגיים מהווים השראה לאמנים היוצרים בעקבות השינוי באופן אחר וחדיש".

כך אומרת ד"ר אביבית אגם דאלי, שביום חמישי 6.3.25  תושק בגלריית תיאטרון היהלום ברמת גן, רחוב היצירה 3, התערוכה החדשה "מעברים" שהיא אוצרת. התערוכה, שתיפתח באירוע חגיגי בהשתתפות דורין מרגלית שיתקיים בשעה 18:00, תינעל ב-30.3.25 והיצירות בה ניתנות לרכישה. בתערוכה משתתפים 21 אמניות ואמנים: אבי בן שמחון, אודליה יהודיין, אולגה קוגן, אוריה לימור, אירנה אויפה, גל רוזנברג, דורין מרגלית, הדר קורן, טל אביאל, יהורם גלילי, לטיסיה גולדמן, מקסים שלאפר, מרים שטרמן, נדי בית תלמי, נטע סימקוביץ, נילי ברזל, ססיליה הוטמכר, עפר אליקים ארגמן כהן, עדי גולדהירש, ענת דור וקרולין נח.

לדברי ד"ר אביבית אגם דאלי, אמנים, כמי שרגישים במיוחד לסביבתם ולהלך הרוח הקולקטיבי, משתמשים ביצירותיהם במטרה לתעד משברים, לעבד חוויות קשות ולנסות למצוא באמצעות האמנות משמעות בתוך הכאוס. "אמנות היא לא רק אמצעי להבעה, אלא גם כלי רב עוצמה לריפוי ולהתפתחות אישית. היא מאפשרת ליוצרים לחקור את עולמם הפנימי, להתחבר לאחרים ולמצוא משמעות לחיים. אמנות מאפשרת להביע רגשות עמוקים, לפעמים רגשות שקשה למצוא מילים עבורם. באמצעות ציור, פיסול, צילום ובעצם כל צורה אמנותית אחרת ניתן לשחרר מתח, לחקור פחדים ולהתמודד עם טראומות", היא מסבירה.

לדבריה, מעברים באמנות נחשב למושג רחב היקף המתייחס לתהליכים של שינוי, התפתחות וטרנספורמציה המתרחשים הן ביצירות האמנות עצמן והן בקריירה של אמן זה או אחר. "מדובר במעברים סגנוניים, טכניים, קונספטואליים או אישיים, והם מהווים מרכיב מרכזי בהבנת האמנות והיוצרים שלה. אמנות היא לא רק אמצעי להבעה, אלא גם כלי לשחרור עצמי ולהתפתחות אישית. היא מאפשרת לאמנים לחקור את עולמם הפנימי, להתחבר אל אחרים ולמצוא משמעות לחיים", היא מוסיפה. ד"ר אגם דאלי: "השינוי מאפשר לאמנים לחקור את עולמם הפנימי, להכיר את עצמם טוב יותר ולהתחבר אל חלקים שונים באישיותם, לעיתים כאלו שלא היו מודעים אליהם בעבר. לעיתים יצירה אמנותית מובילה לגילוי של תובנות חדשות לגבי חוויות החיים, למהותם של קשרים בין-אישיים ולמצבים פנימיים".

האמנית קרולין נח מציגה יצירה המשלבת עבודת לבד תלת-ממדית בתוך מסגרת וצורות אורגניות המזכירות צמיחה, שורשים או תהליכי שינוי. "היצירה מסמלת את המעבר בין אור לחושך, בין יחיד לקבוצה – חוטי הלבד הלבנים מתפתלים זה לצד זה, חלקם נטמעים במרקם הקולקטיבי, בעוד שאחד מהם בולט החוצה, שובר את הסימטריה עם צבעו הכתום. אלמנט זה מדגיש את הרגע שבו פרט אחד יוצא מתוך הכלל, מסמן שינוי, החלטה או בחירה אישית בתוך זרם החיים", היא מגלה.

עבור האמנית נדי בית תלמי, לשעבר תושבת קיבוץ זיקים שבעוטף עזה, נושא התערוכה הוא מעברים מתקופה קשה שעברנו, מלחמה, סבל, חטופים וסוף חורף קשה אל שאיפה לאביב ולפריחה ושכל אנשינו יחזרו מהשבי.

האמן גל רוזנברג מזמין את המתבוננים לחוות ביצירותיו את זרימת הצבע באופן ספונטני בעזרת התחברות לרגשות העזים שמעוררים בנו הצבעים המנוגדים.

האמנית נטע סימקוביץ יצרה בהשראת Memento Mori יצירה, המבקשת לבטא את החוסן הישראלי לצד צלו של המוות, המרחף על מציאות מעוצבת בסכסוך. סימקוביץ: "פמוט ריק מסמל בשתיקתו היעדר ואובדן, בעוד תפוח בשל, המונח על בד אדום עשיר בדוגמאות, משדר חיוניות ונחישות. כל אלמנט מאזֵן בין שבריריות לכוח, ומזמין התבוננות על עמידות, משקלו של האובדן, והאמונה הבלתי מתפשרת בעתיד שבו נוכל להתכנס, להתחזק ולהחלים".

עבור האמנית לטיסיה גולדמן המעברים נחשב לנושא עמוק מאוד ומעניין מבחינת פילוסופיה ואמנות, שבא לידי ביטוי ביצירותיה "ים" ו"מעברי צבעים". "בעבודתי הכחול של השמים המשתקף במים הוא כמו הגבול בין הגדה השמאלית לימין. הגשר הוא סמל למעבר, נותן את ההזדמנות להגיע בקלות, ללא מכשולים, לצד הנגדי, ולקרב אותנו אל המטרה. כל החיים שלנו הם מעברים אינסופיים. אז שנעבור מברכה לברכה בכל יום ויום, כולנו ביחד וכל אחד ואחת מאיתנו", היא אומרת.

האמנית הדר קורן מודה כי לאחר שנים, שבמהלכן לא ציירה, בשנה האחרונה חזרה לצייר לאחר שאביה נפטר. בבסיס הציור היא שילבה חול ים, שמסמל עבורה מקום יציב, בטוח ושקט בתוך מציאות משתנה.

המשוררת, הסופרת והאמנית ענת דור מציגה באחד מצילומיה את עץ הכסף במקדשי אנקור בקמבודיה. "במאה העשירית לספירה נבנו מקדשים בתוך הג'ונגל, ועם השנים ננטשו המקדשים והעצים כיסו אותם בשורשיהם. התמונה מציגה את המעבר בין הטבע לציוויליזציה", מספרת ענת דור שבקרוב ייצא לאור ספר השירים שלה "הנשיקה של הלחם" (גלילי הוצאה לאור).

האמנית אולגה קוגן מציגה את היצירות "פני המסתורין" ו"לאו. עוצמה בשלווה", המייצגת איזון בין כוח ושקט. "לאו משדר יופי הבלתי מאולף,  את האנרגיה הגולמית של הטבע. תנוחתו הניצבת אך נינוחה. מבטו חודר לעבר הצופה. השימוש בזהב מדגיש את יופי של הפרווה המנוקדת המפורסמת שלו", היא מסבירה.

האמנית מרים שטרמן מציגה צילום בשם "Shadow", המתאר רגע של שהות במרחב לימינלי – בין צל לאור, בין עבר להווה. דמות ילדה קטנה ניצבת בקצה מעבר אבן צר, מוקפת בקירות מחוספסים הכורכים סביבה תחושה של כובד וזמן. האור החודר מהמדרגות יוצר מסלול אפשרי החוצה מן האפלה, אך הרגע המונצח הוא של התבוננות והמתנה. ביצירה אחרת שלה, The Basement, פחם ופסטל יבש על נייר, מוצג מסדרון צר, שבו שתי דמויות חסרות פנים צועדות אל יעד לא ברור.

האמנית ססיליה הוטמכר מציגה מגוון יצירות ייחודיות ובהן: "חלוף הזמן", "זיכרונות", "מעגלים" ו"קריעה". הוטמכר: "בגופים הפיסוליים שלי, פיסול קרמי, בסדרת הכחולה, שחלקם מוצגים בתערוכה, מופיעים סיפורים שיוצרים מעברים בין חלום למציאות, בין ילדות לבגרות, בין יחיד לביחד. בפסלים שלי אני עושה שימוש בכתמי צבע עזים, לצד רישומים רגישים, תוך מעבר מתמיד בין ציור לתלת-ממד".

האמנית אודליה יהודיין מציגה ב"מחול הצבעים" מעברים בין זריחה לשקיעה. "יצירתי מתארת את מחול הצבעים בטבע, ומשלבת בין תיאורי צבעים לתופעות טבע שונות המעמיקה במשמעותם. הזהב העדין של השלכת מסמל את שקיעת הזמן, המעבר משפע לקמילה והגעגוע למה שהיה שמחה, אופטימיות ואנרגיה. הירוק הרענן של האביב פורש מרבד של תקווה, התחדשות והבטחה לעתיד פורח בהרמוניה ורוגע", היא מגלה.

האמן, הצלם, המשורר והסופר יהורם גלילי, שבימים אלו יצא לאור ספר שיריו השני "גלי חלומותי" (הוצאת כתב), מציג צילום אמנותי אחד שצולם בכניסה לבניין בית אמרגד בפתח תקווה, שבו פועלת גלריה לאמנות שבה הוצגה תערוכה שבה השתתף, והשני צולם בכניסה למוזיאון לתולדות הקולנוע בטורינו, איטליה, שם השתתף לפני כשנתיים כמוציא לאור עם מו"ל נוסף מישראל ביריד ספרים בינלאומי מהגדולים באירופה.

האמנית והצלמת עדי גולדהירש מציגה מספר צילומים אמנותיים ובהם צילום פנים המציצות דרך קורות עץ, שנולד מתוך טעות. "הטלפון הסלולרי נפל לי בטעות בין קורות של משטח עץ, שהיה מונח על האדמה והיה נראה לי מעניין לצלם כשהטלפון שם, על האדמה, מתחת לקורות", היא אומרת ומגלה שבצילום אחר שלה מופיע רכב עם שלט ״יציאה״ הפוך. מדובר בצילום ספונטני, ויזואל חולף, שלכד את מבטה באמצע יום עבודה (בבית חולים). את הצילום "שעון החיים" צילמה מתוך אתגר לצלם זמן.

האמנית אירנה אויפה מציגה את היצירה "לילה. 2024" – דיו ופסטל על נייר. אויפה: "החיים שלנו מלאים במעברים שונים. כיצד זה קרה שמקום תיירותי ותוסס בקופנהגן, העיר הקסומה שבה חגגתי את יום הולדתי, הפך אצלי בציור ללילה שחור וקצת מסתורי? תעלת מים עם כלי שייט ישנים מעץ, עם מפרשים שמעלים זיכרונות מאגדות של אנדרסן? כנראה שהסיבה לכך היא המעבר מאגדה למציאות לא פשוטה של השנה, שצבעה את הציורים שלי בצבעים קודרים".