אומן הקרקס אלרועי נצח מורג מופיע עם "קרקסוכר" – מופע קרקס לכל המשפחה עם תפאורה מושקעת של ממתקים ופירות ענקיים המקדם העדפת תזונה בריאה וטבעית. והאומנית הרב-תחומית עליזה פלורנטל הוציאה לאור את "יוֹמָן אֵבֶל" – מחברת כתיבה שיש בה מקום לאבלים שנשארו לזכור ולכאוב
"חשוב לי מאוד להעביר מסרים בריאותיים לילדים כיוון שלדעתי הכל מתחיל בחינוך, וחינוך מתחיל כבר מגיל צעיר. אפשר לראות המון מבוגרים שהגיעו לאן שהגיעו היום, עם הצלחות/בעיות בריאותיות, וזה נובע מהרגלים רבים ומחינוך שנוצרו עוד בילדותנו. המטרה שלי היא להקנות לדור הצעיר ערכים בריאותיים, שילוו אותם להמשך חייהם. כשכואבת לך השן אתה יכול ללכת לרופא, אבל כשקשה לך ללכת לרופא זאת כבר בעיה גדולה יותר. המסרים שלי להורים הם להעביר לילדים שפירות וירקות ותזונה טבעית יכולה להיות גם טעימה ומהנה, להפחית בכמויות האדירות של הסוכר שסובב אותנו ולנסות ליצור הרגלים בריאים יותר בשגרה. בנוסף יש מסר סמוי שעובר במופע ואשמח לחזק – האמינו בילדיכם וחזקו בהם את האמונה שהם יכולים להצליח בכל דבר שיבחרו בו, שינסו להגשים את חלומותיהם ויחלמו בגדול"!
כך אומר אלרועי נצח מורג, אומן קרקס צעיר מבאר שבע, שמאז ומתמיד התחבר לעולם הקרקס והתנועה. בתקופת הקורונה הוא התחיל את דרכו המקצועית בעולם הקרקס דרך להטוטנות ברמזורים, ואף נעצר על ידי המשטרה בזמן שהופיע עם אומנותו ברמזור באשקלון. "לקחו אותי למעצר והכניסו אותי לחקירה, ושם נאמר לי שעברתי על שתי עבירות: פשיטת יד והטרדת הציבור. שמעתי גם על מקרה נוסף שבו הצדיקו את הלהטוטן מבחינה משפטית. מעניין אותי מאוד למצוא את הפסיקה הזאת", הוא אומר.
בימים אלו הוא מופיע עם "קרקסוכר" – מופע קרקס מדהים לכל המשפחה, שיש לו תפאורה מושקעת וריאליסטית של ממתקים ופירות ענקיים. למופע יש עלילה סוחפת וייחודית, מוזיקה מיוחדת וטריקים קרקסיים ייחודיים ועוצרי נשימה. אלרועי מעביר את המופע בצורה קלילה, מצחיקה ומרגשת, דרך הדמות 'מר סוכר' שמגיע מארץ הסוכר. המופע מעביר מסר חשוב מאוד של העדפת תזונה בריאה וטבעית על פני ממתקים וסוכר.
אלרועי מודה כי מטרתו העיקרית היא להגיע לכמה שיותר משפחות וילדים ולהעביר את המסר שלו בצורה כיפית ומהנה בדרך של מופע קרקס יפה ומרשים. אלרועי: "אני רוצה להמשיך להופיע ולהתפרסם עם המופע שלי, ליצור לו מופעי המשך, להמשיך ביצירה וליצור קטעים נוספים מכל מיני סוגים, גם למבוגרים. בהמשך אני רוצה לפתוח סטודיו שבו אלמד קרקס. בנוסף הייתי רוצה לעזור לכמה שיותר אנשים לעבוד בדבר שהוא התשוקה שלהם. ככה העולם יהיה מקום טוב ושמח יותר".
הוא מודה כי הוא מרגיש קודם כל כיף גדול ותחושה גדולה של הוקרת תודה על כך שהוא עושה את מה שהוא אוהב ומשמח אנשים. "גם הרבה אתגר ומשמעת עצמית, אימונים ארוכים ומורכבים וניסיון רב לשמירה על אורח חיים בריא, שמאפשר לי להיות במיטבי בתוך כל הדבר הזה", הוא מסכם.
מקום למי שנותרו לזכור ולכאוב
עליזה קלבנוב פלורנטל, אומנית רב תחומית, כותבת, צלמת, מטפלת באמצעות יצירה והבעה, מייסדת "סטודיו משאבים", מצלמת את השדות האחרונים שנותרו בהוד השרון. היא הוציאה לאור עשרה ספרים – ספרי שירה וספרי ילדים. בימים אלו היא הוציאה לאור את "יוֹמָן אֵבֶל" – מחברת כתיבה שיש בה מקום עבור האבלים שנשארו כאן לזכור ולכאוב. מאז השבעה באוקטובר נחת האבל בבתים רבים, המציאות המוכרת נפרמה, המדינה כולה עצובה ומדוכאת.
"יוֹמָן אֵבֶל" מעניק תמיכה ונותן מקום למי שכואב, מקום שבו הוא לא לגמרי לבד. קלבנוב פלורנטל: "היומן ממלא פינה חסרה ונחוצה מאוד בארצנו. מדובר בספר מרפא, המיועד לרבים שאיבדו את יקיריהם, לשורדי נובה ולמשפחות שכולות. אחרי השבעה, כשכולם חוזרים לחייהם והאבלים נשארים עם האובדן, היומן מהווה תמיכה והשראה לכתיבה, בלי ללכת לסדנת כתיבה. ברגעים הקשים, כשאי אפשר יותר להחזיק הכול בבטן, אפשר לקחת את היומן, לכתוב את רחשי הלב ואולי לחוש הקלה. ביומן אין כללים, אין צורך לדעת לכתוב, אין צורך לכתוב לפי הסדר, אפשר להתחיל באופן אינטואיטיבי מדף אקראי – זה כשלעצמו תהליך מנחם. היומן הוא מעין חבר המקשיב לך מבלי להתערב".
ספרך הקודם, "הלך כמו מלח", גם עוסק בהתאלמנותך. במה שונה הספר הזה?
"את הספר 'הלך כמו מלח' כתבתי בימים ובשבועות שאחרי מותו הפתאומי של אלי, חבר הילדות שלי ובעלי. זהו ספר שירה אישי, שזור בהומור שחור, בעריכתה העדינה של מיה טבת דיין. הספר זכה לתהודה רבה ונרכש על ידי רבים, אולי מתוך הזדהות".
איך כתיבת היומן סייעה עם האבל על מות בעלך?
"הכתיבה אפשרה לי להיות לבד מבלי להרגיש בדידות. מלאכת הכתיבה הייתה מעין ריפוי. כך יכולתי לשוחח עם אלי, ובין מונולוג לדיאלוג, הכתיבה הייתה עבורי מעקה, משהו להיאחז בו".
את גם צלמת במקצועך. האם יש כתיבה 'צילומית'?
"כצלמת השירים שלי קצרים, כתובים מתוך הקשבה לשדות, לשלכת ולפריחה. נופים מהווים מטפורה למצבי רוח מתחלפים. הטבע הוא מורה ללא מילים, מלמד אותנו התגברות, המשכיות וקבלה. לקראת סיום כתיבת "יוֹמָן אֵבֶל", בעריכתה של נורית צבעוני, קיימתי בסטודיו משאבים מפגש כתיבה לאלמנים ולאלמנות. יחד למדנו שהאבל הוא מושג רחב, שונה מאחד לאחד, תלוי גיל, סוג הקרבה, הזמן שחלף מאז המוות, סוג המוות. בקבוצה הקשבנו זה לזה והתנחמנו מעט .
ביום שני 9.9.24 יתקיים מפגש כתיבה בשם "לא נשכח את ההולכים" – בהשראת "יוֹמָן אֵבֶל". ניתן לקבוע מפגש פרטני בסטודיו משאבים, הממוקם בהוד השרון בבית צמוד קרקע מוקף טבע, בן למעלה מ-50 שנה.
