הסופר איציק כספי הוציא לאור את ספרו "חזירי בר בכרמל" שאותו כתב על פני כעשר שנים. גיבור הספר הוא נמרוד המתקשה לקבל את הנסיבות הבלתי הגיוניות להירצחה של אימו הקשישה בפיגוע שאירע בכנס רפואי
"ברור שהמחויבות הטבעית שלנו היא קודם לעצמנו ולמשפחתנו, אבל כשאתה מסתכל על כל החיילים הצעירים והמילואימניקים וכל אותם מתנדבים שנלחמים במלחמה הנוכחית ומסכנים את עצמם יום וליל אתה לא יכול שלא להתפעל מכך שרבים וטובים ששמים את טובת המדינה לפני כל דבר אחר. ביטחון המדינה הוא אבן היסוד לחיינו. השאלה היא האם ומתי אהיה מוכן להקריב את חיי לטובת המדינה. נמרוד, גיבור הספר החדש שלי, נקלע לדילמה. איש המוסד מבקש ממנו לוותר על משהו מאוד אישי לטובת בטחון המדינה. נמרוד מסרב. איש המוסד מנסה לשדל אותו בכל דרך אפשרית. במאמציו הוא לא פוסח על סיפורי גבורה מפוארים ועל הקרבה אישית שמצליחים לבסוף לחלץ מנמרוד את המשפט: 'אני כבר ב-73 סיימתי את מכסת הנתינה שלי', וכל זה נאמר על כוס קפה ובאווירה נעימה. אלא שדווקא בפעם שבה נמרוד מוצא את עצמו בליבה של סכנה מוחשית למדינה הוא זונח את הציניות ובוחר לפעול אחרת תוך כדי סיכון עצמי. ללמדך שבדברים האלה אין חוקיות והם תלויי מצב".
כך אומר הסופר איציק כספי, שבימים אלו יוצא לאור ספרו החדש "חזירי בר בכרמל" שאותו כתב על פני כעשר שנים. גיבור הספר הוא נמרוד המתקשה לקבל את הנסיבות הבלתי הגיוניות להירצחה של אימו הקשישה בפיגוע שאירע בכנס רפואי. כשנודע לו שבזירת הפיגוע נותרה גופת אדם לא מזוהה, שהשיחה היחידה שבוצעה ממכשיר הטלפון שלו הייתה לבית הוריו הוא מחליט לחקור. לצורך החקירה הוא מצליח לגייס תחקירנית מתוכנית תחקירים מובילה בערוץ השני ועוד מספר 'חברים'. אלא שהחקירה בדרכיה הנפתלות מובילה לתגלית אישית מדהימה שאיש לא ציפה לה, גם לא נמרוד שהוא בבסיסו איש חשדן וספקן. מהר מאוד תגלית זו גולשת מהתחום האישי הצר ושמה את גיבורנו במרכזה של מזימה ביטחונית, שמתבררת כהרת גורל לא רק בעבור נמרוד אלא בעבור המדינה כולה. נורות האזהרה בוהקות באדום. אך האם ייתכן שחוץ מהאיש שחווה על בשרו את מחדלי מלחמת יום כיפור כולם לוקים בעיוורון?
איציק כספי נולד וגדל בנתניה בשני קצוות העיר. הוא למד בבית הספר בארי שבצד הצפוני של העיר, וכשמשפחתו עברה לדרום העיר עברה ללמוד בבית הספר היסודי איתמר ממש בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, מה שהיה עבורה טראומה חברתית לא קטנה. לאחר מכן, למרות כישוריו הטכניים הדלים, העביר את שנות התיכון באורט יד ליבוביץ' בנתניה במגמת חשמל. בצבא שירת כטנקיסט בשריון וחווה את מלחמת לבנון הראשונה מתא הנהג של טנק המח"ט. כשהשתחרר מהצבא החל ללמוד ראיית חשבון, השתלב במשרד רואי חשבון גדול ובהמשך עסק כאיש כספים בחברות בתחום הנדל"ן. הפרק הבא בחייו היה החבירה להדס אשתו, שביחד איתה ועם אביה הקמנו משתלה לייצור צמחי נוי שממנה הם מתקיימים כיום.
הכתיבה שלך עוסקת בנושאים פוליטיים שגם נוגעים במצב היום? מתי זה התחיל?
"כתיבת הספר החלה כאמור לפי יותר מעשר שנים. אבל כרגיל מסתבר שהנושאים הפוליטיים המלווים את חיינו מאז קום המדינה אקטואליים בכל תקופה. הרי התכלית של עצם קיומנו במקום הזה, והקונפליקט שתכלית זאת מייצרת אל מול שכנינו לא השתנו לאורך כל השנים – לא במהות הלאומית שלהם ולא באופיים האלים. במדינה שבה לרוב האנשים מודעות פוליטית מפותחת אתה לא יכול לנתק את הכתיבה מהמציאות מבלי לפגוע באמינות של הטקסט. אם יש דבר שהעורכת שלי הייתה מזהירה אותי ממנו חזור והזהר זה כל נושא האמינות. אתה יכול לגחך על הפוליטיקה המקומית ואו לרחם עליה אבל לא יכול להתעלם ממנה. אני בדרכי בחרתי קצת לצחוק על מי שאנחנו, אבל זה ברור שהמציאות הפוליטית פולשת אל תוך הכתיבה".
האם הייתה למלחמה הנוכחית השפעה על הכתיבה, העריכה או על תזמון יציאת הספר?
"במובנים מסוימים הספר שנכתב לפני המלחמה מנבא את כישלון השבעה באוקטובר. אבל זו לא חוכמה כזאת גדולה, כי אם יש הימור בטוח שתמיד שווה לשים עליו את הכסף זה שההיסטוריה תחזור על עצמה. זה היה צפוי שהפשלה של מלחמת יום כיפור תחזור על עצמה בדרך כזאת או אחרת. התזמון לא היה אידיאלי, אבל אחרי עבודה של למעלה מעשר שנים על הספר רק רציתי לסיים ולהוציא אותו לאור. עבודות העריכה על הספר עמדו בצילה של המלחמה והעצב הכללי שעטף אותנו מאז השבעה לאוקטובר. למרות זאת אני יכול להגיד שמדובר בכתיבה לא יומרנית עם קריצה. עצם העובדה שגיבור הסיפור בוחר להיעזר בשירותיו של גנגסטר נתנייתי מרושל – רק כדי להיות מופתע בכל פעם מחדש מהתנהגותו הבלתי צפויה של זה מרמזת על משהו בסגנון פחות מלנכוליה יותר נונסנס".
