התערוכה "תקוות גדולות או החיים כאמנות" (אוצרת: ד"ר אביבית אגם דאלי), המוצגת בגלריית תיאטרון היהלום ברמת גן, שואבת השראה מהרומן "תקוות גדולות" של צ'רלס דיקנס ואף עומדת על הקשר בינו לבין עולם האמנות
"הרעיון לפתיחת התערוכה שואב השראה מהיצירה הספרותית 'תקוות גדולות'. הרומן 'תקוות גדולות' של צ'ארלס דיקנס הוא יצירת מופת ספרותית העוסקת במגוון רחב של נושאים, ובהם התבגרות, מעמדות חברתיים, אהבה ואכזבה. אחד הקשרים המרתקים ביותר של הרומן הוא זה עם עולם האמנות. כך למשל, סיפורו של פיפ, אחת הדמויות המרכזיות ברומן, הוא מסע של התבגרות ושל התפתחות אישית, בדומה למסע של אמן היוצר את יצירתו. פיפ עובר שינויים רבים, לומד לקחים חשובים ומגלה את זהותו האמיתית. דיקנס בוחן בספרו גם את היחס המורכב בין אמנות לחיים. הוא מציג את האמנות ככלי להבנת המציאות, אך גם ככלי להימלט ממנה. הרומן עוסק בשאלה על הזהות האמיתית של האדם. האם הזהות נקבעת על ידי המעמד החברתי, הכסף או המראה החיצוני, או שמא היא נובעת מהערכים ומהאמונות הפנימיים? שאלה זו רלוונטית גם לעולם האמנות, שכן אמנים רבים מחפשים את זהותם האמנותית דרך יצירותיהם. חלק מהאמנים המשתתפים בתערוכה מתייחסים (באופן ישיר או עקיף) לסיפור של צ'ארלס דיקנס, חלקם מתייחסים לזהות האדם/ האמן לכשעצמה וחלקם מתייחס (באופן ישיר או עקיף) אל מצב המלחמה הנוכחי ובהרהור אודותיו".
כך אומרת ד"ר אביבית אגם דאלי, שהתערוכה "תקוות גדולות או החיים כאמנות" שהיא אוצרת, מוצגת בגלריית תיאטרון היהלום ברמת גן והיצירות שבה ניתנות לרכישה. התערוכה תינעל ב-2.2.25. לדברי ד"ר אגם דאלי, "תקוות גדולות" הוא יצירת מופת ספרותית המשלבת בין סיפור מרתק לניתוח מעמיק של החברה ושל הנפש האנושית. "תערוכת האמנות הנושאת שם זה מבקשת לשאוב מהרומן של דיקנס השראה ועומדת על הקשר בינו לבין עולם האמנות, קשר שניתן לפרש ולנתח במגוון דרכים", היא מוסיפה.
בתערוכה משתתפים ומשתתפות האמנים והאמניות: אביבה ברגר, אשר גרין, ג'ואנה טייב, גל רוזנברג, דבורה גרודה, דבורית בן שאול, ורד גרנדיר פרוכטמן, יהורם גלילי, יהושע רוזליס, לי נרובאי, ליאורה בונה אזולאי, לינוי טולדנו, מאיה בר מנחם, מקסים שלאפר, מרים שטרמן, נריה חבקין, עדנה בן עמי, עפר אליקים ארגמן כהן ורונית רינשטיין.
הנושא שמציגה בתערוכה האמנית רונית רינשטיין הוא חורף. "נולדתי בחורף, ואני אוהבת את המראה הציורי של החורף ואת הניגוד שבין החום והאור שבבית והקור והשלג בחוץ. זה יוצר קונטרסט שמעניין אותי", אומרת רינשטיין. האמנית ג'ואנה טייב מציגה את הציור "ישראל בעץ", המהווה את הפתיחה לסדרה רחבת היקף בשם "70 פנים לארץ". טייב: "בעבודה זו אני שואפת ללכוד את המגוון ואת העושר של הטבע דרך טקסטורות שונות. העץ עם המבנה הטבעי והחם שלו מייצג את הקשר העמוק בין האדם לאדמה. כל פינה בציור מתמזגת עם טקסטורות ייחודיות: הצפון, המדבריות, הכנרת וים המלח. האור והצל שוב משחקים משחק דומיננטי שנותן נוכחות לעץ. סיפורו של העם היהודי מחובר לארץ שלנו, לביתנו, כך שהצופה מתבונן בו-זמנית בעבר, בהווה ובעתיד של העם היהודי".
האמנית נריה חבקין מגלה כי יצירותיה המבוססות בעיקר על אקריליק מתחילות במהלכים קטנים שלכאורה נראים מבודדים, אך כל אחד מהם תורם לתמונה שלמה הנחשפת בהדרגה. "אני ניגשת לכל יצירה בגישה רומנטית ועדינה כלפי העולם, ומעצבת סצנות של נופים, טבע ולעיתים בעלי חיים. הקומפוזיציות נוצרות מסימנים קטנים, שיחד יוצרים דימוי מעורר רגש ושלם. תהליך זה עבורי משקף את החיים עצמם, שבהם הדרך לא תמיד ברורה, אך בסופו של דבר נגלית תמונה יפהפייה שמחברת את החלקים השונים. נושא חוזר ביצירותיי הוא החיפוש אחר נקודת אור או תקווה באופק".
האמן יהורם גלילי מציג בתערוכה שני צילומים אמנותיים: "חתיכת שמיים" ו"גלי חלומותי", שמופיע בכריכה הקדמית של ספר השירים החדש שלו שיצא לאור בימים אלו בהוצאת כתב ונושא שם זה. בצילום זה מופיע הלל, בנו הקטן, בחוף הים מוקף בילדים ובילדות נוספות. "כולם נהנים בחוף הים בשעת הדמדומים, שבה האור הטבעי נעלם כמעט, וכך נוצר לתמונה עומק עם כמה רבדים כשהגלים של הים וקו האופק נמצאים ברקע. השמיים בתמונה מקבלים את הגוון האדמדם של השקיעה, כאילו הופכים לשער לתקוות הגדולות שיש לנו מילדינו", אומר גלילי.
האמנית מרים שטרמן מציגה את היצירה "צפייה" שבה מופיעה דמותה של ילדה הצופה מבעד לחלון, מתבוננת בעולם שמעבר. דמות הילדה מסמלת את הפער שבין שאיפות גדולות לבין תחושת המוגבלות שמלווה אותנו, ומעוררת מחשבה על הרגעים שבהם החלומות שלנו מתנגשים עם המציאות. יצירה נוספת של שטרמן היא Song of darkness – ציור המציג שלד מנגן לצד אישה המאזינה לו בשתיקה. מפגש מסתורי זה בין הדמות החיונית לדימוי של המוות יוצר תחושה של ניגוד, אך גם חיבור בין העולמות.
האמן מקסים שלאפר מציג את La Comedy di clown – שתי העבודות הראשונות מהסדרה המציגות את עולמו הפנימי של האדם ביחס לעולם החיצוני שאנו נמצאים בו, העולם הרוחני בתוך העולם הגשמי. העבודות נוצרו במידה מסוימת בהשראת המחזות של שייקספיר בדגש על ׳המלט׳. "ב-CONTEMPORARY TIMES כל יצירה מבטאת חלק מתוך ההסתכלות האישית שלי על התפתחות העולם המערבי. מבחינה פוליטית, חברתית, סוציאלית, פסיכולוגית וכו", מסביר שלאפר.
האמנית דבורה גרודה יצרה את כל יצירותיה במהלך שנת 2024, "בתקופה שבה עולמנו התהפך ומצאתי את עצמי מחפשת נקודת אחיזה חדשה. היצירה 'אש שחורה' היא קולאז' של רקמה, חוטים ובדים, שמשולבים בו איורים וגם ציורי ילדות של בניי. ביצירה 'ילדים משחקים' דמויות הילדים מבוססות על צילום שצילמתי את בני וחבריו בילדותם. עבורי העבודות הן סוג של תגובה, לעיתים ישירה יותר ולעיתים מרומזת, למציאות הקשה והמורכבת שלנו, לתקופה הנוכחית, שיש בה צער גדול, כעס, אלימות, פחד, ייאוש, תקוות שהתנפצו, וגם ניסיון להמשיך ולא להרפות מהתקווה", אומרת גרודה.
האמנית לינוי טולדנו מציגה מספר יצירות ובהן "free falling" – צבעי אקריליק על סלע המציג דמות אישה בנפילה חופשית אינסופית. הנפילה משקפת את התרחשויות חיינו שמביאים לתחושות ושינויים שיכולים להיות כואבים, עם זאת האישה נראית שלווה כאילו נופלת אך עפה בו זמנית", היא מגלה. "home", ציור שמן על קנבס, מציג הבנה שלפיה יש עולם נשגב שמימי וקסום שממנו באנו, "ואני כאן במציאות הפיזית, וחוויתי געגוע גדול לבית – לא כאן בארץ אלא שם למעלה, מהיכן שבאנו", היא מסבירה.
האמנית ורד גרנדיר פרוכטמן מציגה שני ציורי אקריליק על קנבס, שאחד מהם מחבר בין עצב לבחירה בחיים – מבט עיניים נוגה שמביט על המציאות השבירה והצבעים העזים היוצרים ניגוד בין צלקות העבר להסכמה לחיות חיים במלואם במלא העזות והגוון. לצבעים העזים יש משמעות של עוצמת החיים עצמם על ססגוניותם.
האמנית דבורית בן שאול מציגה בציור "אוהבים על רקע ורוד" זוג אוהבים, לא מובחנים. "הם יכולים להיות כל זוג שהוא, על רקע חלומותיהם הוורודים שנצבעים בצבע האהבה הוורוד, שהוא לא לגמרי ורוד, אלא גם קצת מדמם", אומרת בן שאול.
