האומן אייל טבת תיעד בעבודותיו, המוצגות בתערוכת יחיד בבית האמנים בתל אביב, רגעים שבהם המציאות החיצונית נשכחת (עד כמה שניתן) ואנו מתמסרים לרגע הזה

"במציאות הנוכחית, שבה כל רגע משהו חדש קורה אין לנו הזדמנות להאט ולעצור. שוב הולכים לבחירות נוספות, זן חדש של קורונה מתגלה, מלחמת אוקראינה-רוסיה נמשכת, התחממות גלובלית שכבר לא רק נמצאת בכותרות אלא נוכחת לגמרי. אין לנו רגע לעצור. זיהיתי שדווקא ברגעים הקטנים שלנו מדי יום, אלו שמתרחשים 'על הדרך' שלא במתכוון, הם הזדמנות לעצור. בתערוכה 'רגע ההתמסרות' תיעדתי בעבודותיי את אותם רגעים שבהם המציאות החיצונית נשכחת (עד כמה שניתן) ואנו מתמסרים לרגע הזה. זה יכול להיות הרגע שבו אנו מסכימים או נאלצים לעצום את העיניים בסלון מול הטלוויזיה, הקולות והאורות מתעמעמים ואנחנו שוקעים לשינה. או שאולי בבית קפה או חוף הים כשכל הרעש של הגלים, שאר המתרחצים נעלמים וכל תשומת ליבנו מתמקדת במה שמספר/ת לנו החבר/ה שאיתנו. רוב הזמן נעלם מעינינו רגע ההתמסרות, והבחירה שלי לתעד רגעים כאלו היא הזמנה לכולנו לזהות רגעי התמסרות משלנו ביומיום, כמו גם להיות שותפים ברגעי התמסרות של אחרים דרך התערוכה שלי".

כך אומר האומן אייל טבת, מעצב פנים ונוף ואמן פעיל מזה למעלה מ-30 שנה, שמחר תינעל תערוכת היחיד שלו "רגע ההתמסרות" (אוצרת: ורה פלפול) המוצגת עד יום שבת 3.9, בבית האמנים ע"ש זריצקי בתל אביב.

אייל טבת, יליד פתח תקוה, מתגורר כיום עם משפחתו במושב מזור הסמוך לפתח תקוה. במשך שנים רבות הוא למד במכון לאמנות חזותית בפתח תקוה בניהולו של יוסי מרק. הוא נשוי לאמיתיי מזה למעלה מ-20 שנה, ושניהם מגדלים את שלושת בנותיהם: שירה, מיקה וטלייה בהורות משותפת עם מיכל, האם של הבנות המתגוררת בבית צמוד עם אותה חצר במושב.

לדברי אייל טבת, רגע ההתמסרות הוא הרגע, שבו שאר החיים מסביבנו משתתקים. "כל הדאגות שהעסיקו אותנו, מה שעשינו ומה שלא הספקנו נעלמות. כל הרעשים, הצבעים, הקולות, הריחות – כולם נמוגים, ואנו מתכנסים לחוויה אחת משמעותית של הקשבה פנימה ו/או החוצה בממד אחד. רגע ההתמסרות הוא תנועה הפוכה ל'מולטי-טאסקינ' (רב-קשב בעברית). אם במולטי-טסקינג אנו נדרשים להבחין ולקבל כמה שיותר מידע דרך כל חושינו, רגע ההתמסרות הוא הזמנה לכבות את כל ערוצי הקלט שלנו ולהתמסר להקשבה יחידה".

מדוע אתה מתמקד בדמויות אנושיות?
"עבורי המרחב האנושי הוא 'גן המשחקים' שלי כאומן. אני מוצא שהעיסוק בדמויות אנושיות, מוכרות וזרות, מהווה עבורי מרחב סקרנות, למידה והתפתחות כאומן וכאדם. אני עוסק בבני אדם ובתיעוד של מורכבות היחסים ביניהם, אינטרקציות אנושיות, שפת הגוף, מחוות, הבעות, דיאלוג ועוד כפי שבאים לידי ביטוי ברגע מסוים. האומנות שלי באה לזהות ולצייר את אותם רגעים נדירים, לעתים לא מודעים, של תקשורת בין בני אדם ולתרגם אותה דרך עיני החוצה. לתפיסתי אלו רגעים שחפים מ"פוזה" או מודעות עצמית. אלו רגעים טבעיים כשהציור מהווה 'הצצה' שלנו לאותו רגע. הציורים הם ציור פיגורטיבי, ריאליסטי וגדול מימדים. הבסיס של הצבעוניות ותיאור הדמויות נגזר ומושפע מתוך התבוננות במציאות, צבעוניות טבעית. החלל מבוים כך שידגיש את נוכחות הדמויות ושפת הנחת הצבע היא גולמית".

אייל מודה כי כאומן הושפע מלוסיאן פרויד ומפיליפ פרלשטיין. "החומריות בצבעים הקיימת בעבודות של לוסיאן פרויד, ההתמקדות בדמויות אנושיות מהוות לי השראה ומקור התכתבות עם האומנות שלי. תערוכה זו מביאה מבע בלתי אמצעי עם האדם כפי שהוא. ציור ריאליסטי, מבלי להגדיר את אופי הדמויות שאני מצייר. הם יכולים להיות בני משפחה או אנשים זרים שצילמתי בארץ ובחו"ל. המבע על העבודות בתערוכה זו מדבר על רגע ההתמסרות הכלל אנושי ולאו דווקא במעגל הקרוב והמוכר לי".

חלק מהדמויות בתערוכה שלך ישנות. מהי עבורך פעולת ההירדמות שאתה כה נמשך לתיעודה?
"לתפיסתי, הירדמות היא רגע אינטימי שבו אנו מורידים את ההגנות, אותו שריון שאנו עוטים מול העולם 'נמוג' ויש התמזגות לרגע הנוכחי. העיסוק שלי בשינה ובציור של דמויות ישנות מתכתב עם אומנות קלאסית. במקביל עבורי זהו רגע שמאפשר הצצה לאדם כמו שהוא, בלי העטיפות וההגנות ובלי מודעות לאיך הוא נראה החוצה. הטבעיות וחוסר הבימוי של הרגע מהווים רגע הצצה נדיר ויפה. מצטרף לכך הרצון לזקק 'רגעי התמסרות' ביומיום ופה לצד תיעוד רגעי התמסרות, שמתרחשים בערות כמו בעת שיחה עם חברים. רגע השינה והגלישה לתוך השינה מהווה גם הוא זיקוק של רגע התמסרות שכזה".

לדבריו, במשך השנים הוא ובן זוגו הקפידו ומקפידים לחנך את בנותיהם לשוויון ולהבנה שלפיה אהבה היא אהבה בלי קשר למגדר. "כאומן היה חשוב לי בתערוכה הקודמת שעסקה בבית להנכיח את בני משפחתי, לרבות הבנות ובעלי כחלק הינהרנטי ב'בית' שלי. גם בתערוכה הנוכחית אני מתעד את בני משפחתי, לצד אנשים זרים ברגעי ההתמסרות שלהם. לא נתקלתי בקשיים משמעותיים. אני מאמין שיש כאלו שאינם מקבלים את המשפחה שלנו כפי שהיא בשל היותנו 'משפחה חדשה'. לשמחתי, עד כה הבנות או אנחנו לא נתקלנו בתגובות שליליות אלא להיפך. אנו מרגישים מוערכים ואהובים בקהילה שבה אנו נמצאים ומחוברים אליה".

לאתר האינטרנט של האומן אייל טבת:
https://eyaltevet.com/