חוקרת חברה וחינוך בהיבטים פסיכואנליטיים, ד"ר אתי חגי, שבימים אלו יצא לאור ספרה "אל ה-פתוח" העוסק בריפוי ובהבנה בין חלקי העם, מגלה לאחר שחזרה מארצות הברית כיצד הריפוי רלוונטי ביותר במיוחד כעת
"מבט פסיכואנליטי הוא בראש ובראשונה ביטוי לנכונות להתבונן על המציאות בעוד דרך, מעבר לדרכים המוכרות. זו פרספקטיבה שמבינה שלא הכל גלוי, שישנם רבדים שקופים שמשפיעים על המציאות לפחות כמו אלה הגלויים ורק התבוננות והבנה שלהם מאפשרת לראות מורכבות – לראות את המציאות לאשורה. מעבר לזה, זו פרספקטיבה שמחזיקה אל רק את הקיים אלא גם את הפוטנציאליות – את מה שנמצא ולא מומש, במקרה שלנו זו האמונה בקיום מיטיב, שלם, זה שנועדנו ואנחנו יכולים להיות כחברה וכעם".
כך אומרת ד"ר אתי חגי, שבימים אלו יצא לאור ספרה "אל ה-פתוח – מבט פסיכואנליטי על עצמי-יחד יהודי-ישראלי והקריאה לריפויו המתחייב" (מידן הוצאת ספרים אישיים) העוסק בריפוי שלל השיבושים כמו: קידום הבנה בין חלקי העם, פרידה מההכרח להילחם ולהקריב ועוד.
ד"ר חגי, משלבת בהגותה ובעבודתה פילוסופיה פסיכואנליטית. היא פירסמה ספרי עיון ומגוון מאמרים בכללם: "חינוך מבקש משמעות" (הוצאת רסלינג) ו"חינוך רואה מורכבות" (הוצאת רסלינג). בכתיבתה היא מבקשת להציג את הפסיכואנליזה כדרך התבוננות וחשיבה בכל תחום. כך בספרה הראשון שעניינו תכלית החינוך כמכונן אדם, חברה ועולם, וספרה השני המפרט מדוע כל כינון – בין אם של אדם בודד, קבוצה, או חברה – מחייב הבנה של מורכבות: של ריבוי פנים, של קיום דיאלקטי, של היבטים סמויים ועוד, כל אלה על מנת לקדם מבט רואה כתשתית לריפוי אישי, מקצועי ומשותף.
כעת, לאחר שחזרה משהייה בארצות הברית ועם סוף המלחמה, היא מגלה מה השתנה ב״עצמי-יחד״ וכיצד הריפוי רלוונטי ביותר במיוחד כעת. ד"ר חגי מבהירה כי: "עצמי הוא מושג מוכר בפסיכולוגיה ההומניסטית והוא מתייחס לחוויה השלמה, הכוללת של האדם את עצמו. ההעברה של המושג הכל כך משמעותי הזה לקיום של קבוצה, של תרבות (בספר – של היות יהודי וישראלי) מתבססת על מספר פסיכואנליטיקאים כמו יונג (ויש התייחסות מקיפה ומעניינת לזה בנספח 1 בספר). הספר עוסק בחוויית הקיום היהודית ישראלית שלנו יחד. בוודאי נטען כי ישנן חוויות שונות כששואלים אנשים בודדים וזה כמובן נכון ומוביל להבנה שה׳יחד המשותף׳ שלנו אינו הומוגני והוא רווי בהתייחסויות מבדילות, מבחינות, ואף נוטה לבידול דיכוטומי ומתוך כך לניכור והוקעה לכל מי שאינו שייך לקבוצה המאופיינת במאפיין הספציפי".
ספרה החל להיכתב שנה לפני המלחמה, כשהחל המאבק על פניה של מערכת המשפט הישראלית. "אפשר היה לכתוב אותו שנים קודם לכן, וכיום הוא רלוונטי יותר ויותר. הטענה המרכזית היא כי פני העצמי-המשותף לא נקבע על פי אירוע ספציפי או מנהיגות ספציפית וגם לא ייפתר באמצעות התרחשות אחת או חילופי שילטון", היא אומרת. "לקיום המשותף מאפיינים עמוקים, ארוכי שנים, שהוטבעו מאז תחילת הקיום האנושי ובהמשכו היהודי והישראלי. התקופה הנוכחית בה לכאורה פסק האיום הקיומי מדגישה עוד יותר את השיבושים: הפיצוליות והמחנאות, האלימות הפנימית, הדיכאון המשותף ויכולתו של האזור להתאושש מהר ואף באופן איכותי יותר גם לאחר מלחמה מרשימה כל כך (החימוש המובטח לטורקיה וסוריה על ידי ארצות הברית, ההתאוששות המסתמנת של החמאס והקושי ליצור אלטרנטיבות בעזה ועוד)", היא מוסיפה.
הריפוי הוא המסר המהותי והחשוב של הספר "אל ה-פתוח", שמציע אלטרנטיבה: היא אינה בהכרח מנהיגות פנימית או חיצונית ואינה קיום בשר ודם אלא נוכחות של רוח-אדם המצויה בכל אחת ואחד מאיתנו. אמונה ומימוש של אידאל – רעיון משמעותי שישמש מקור השראה ויבנה אופן חשיבה והתנהגות, שקיומם ירפה אט אט את דרך החשיבה נטולת חמלה עצמית, וייטיב את הקיום האישי והמשותף. האידאל המוצע הוא הרוח האנושית, האנושיות: חזרה במלוא התודעה אל המרחב הפתוח והמבקש טוב ופועל כדי להיטיב. השבת האדם לאנושיותו – ראיית אחר ואמונה ברצונו ויכולתו לרצות טוב ולנסות לעשות טוב ממש כמונו. "ריפוי זה מחייב אחריות אישית – כל אדם שאמונה בו ישאף ואף יפעל לקידום טוב עבורו ועבור אחרים (בתוך השזירות עשיית טוב עבור אחר חוזרת אליי כעושה טוב)", מדגישה ד"ר חגי.
מהם הביטויים הפרקטיים של ריפוי רעיוני?
"הספר עוסק בביטויים פרקטיים משתמעים כמו: אחריות אישית, מכוונות לאמון באדם ובטוב הבסיסי בו, ראיית האחר באנושיותו (ולא בשיבושיו ובקלקוליו), מכוונות לעשיית טוב עבור הזולת בכל דרך אפשרית. עם זאת, אין פירוט של תוכנית פעולה אלא כמספר פעולות המופיעות בנספח האחרון. כך למשל, חוקה לאומית. מובן כי היעדר חוקה הוא ביטוי לפתולוגיות המתוארות, להיעדר מסוגלות ליצור תשתית רעיונית מוסכמת ומשותפת. לכן תהליך דיאלוגי לניסוח חוקה הוא מהלך אמיץ וחיוני (ישנו פירוט ראשוני של תהליך כזה) וכמובן בניית תוכנית אסטרטגית, שתיושם במערכת החינוך וביסודה חינוך והטמעה של היסודות הרעיוניים של הריפוי המצריכים שינוי דפוסים תודעתיים עמוקים".
