הזמר והמוזיקאי דיוויד כרמל, חייל משוחרר שמאז השבעה באוקטובר נמצא בשירות מילואים עם הפסקה קצרה, הוציא שיר מרגש בשם "בשבילך" לזכרו של רס"ן נצר שמחי שנפל בקרב בעזה

הזמר והמוזיקאי דיוויד כרמל, ‎בן 22, חייל משוחרר שמאז השבעה באוקטובר נמצא בשירות מילואים עם הפסקה של חודש באמצע., הוציא בימים אלו שיר חדש ומרגש בשם "בשבילך" לזכר רס"ן נצר שמחי, קצין לוחם בן 30 בגדוד 87, חטיבת המחץ (14), שבינואר השנה נפל בקרב בצפון רצועת עזה.

אימו של כרמל ושחר, אימו של נצר, הן חברות טובות מאוד. כרמל: "שחר היא אדם מיוחד במינו ויש לי אהבה עצומה אליה. היו לנו שיחות רבות, ובכל שיחה שחר הייתה מספרת ומשתפת חוויות על בנה ותמיד העיניים שלה היו בורקות. השיחה על נפילתו תפסה אותי כשהתאמנתי בחדר הכושר. ביום הקשה של ההלוויה היא ביקשה ממני לכתוב שיר על נצר. חששתי מכיוון שהכתיבה שלי נולדת ממוזה, השראה, ולא כשמבקשים פתאום. נכנסתי לחדר המוזיקה שלי, כיוונתי את הגיטרה ועם הצליל המיוחד נולדו מילות השיר".

כרמל: "'בשבילך' מתגלה כמסר כן מגיבור שנפל ומרגיע את יקיריו בנוכחות נצחית ואהבה שלא פחתה. דרך המילים העדינות עוברת המציאות המרירה-מתוקה של הקרבה ואת הניחומים שנמצאים בזיכרונות ובחלומות. סיפור השיר הוא תזכורת עוצמתית לכך שאלו שנפטרו ממשיכים לחיות בלבבות שנגעו בהם. ‎הוצאת השיר אינה רק מחווה מוזיקלית, אלא גם קריאה לזכור ולכבד את האומץ וההקרבה של החיילים. השיר מדגיש את החשיבות של שמירת זכרם בחיים בלבבותינו ובמחשבותינו. ‎במחווה לרב-סרן נצר שמחי ולכל הנשמות האמיצות שמסרו את חייהם ונבטיח שסיפורי האומץ והאהבה שלהם ימשיכו להדהד בכולנו. משפחתו של נצר התרגשה מאוד ממילות השיר ועריכת הקליפ, שכולו סרטונים ותמונות של נצר בתקופות חייו השונות. זו ההנצחה האישית שלי עבורו ועבור משפחתו".

שירו הקודם של דיוויד כרמל, "טיפה של שקט", כבר זכה לחצי מיליון צפיות. הוא נולד בטבריה ובגיל כמעט שלוש עבר עם משפחתו למושבה יבנאל. "חיי היו סימפוניה של עליות ומורדות, שהתמזגו יחד דרך השפה האוניברסלית של המוזיקה. ‎מגיל רך הפכה המוזיקה למקלט, למורה ולבסוף לקול שלי". הוא מספר. הוא למד בגן שחף שבקיבוץ אלומות, ובגיל ארבע וחצי הגיעו לגן פרופסורים למוזיקה במטרה להקים פרויקט מיוחד ללימודי נגינה כשהדגש הוא על פסנתר וכינור. ‎כרמל נבחר מבין כל ילדי הגן עם ילדה נוספת ללימודי מוזיקה בסבסוד מלא – כינור במקרה שלו. הוא המשיך לתופים, ולאחר שסיים לללמוד בגן עבר ללמוד בבית הספר נפתלי ביבנאל.

עד כיתה ד׳ סבל מבריונות ומאלימות של בני גילו, שלא הצליחו להבין או להעריך את הייחודיות שהבדילה אותו. "‎למרות הבית התוסס והפתוח שממנו באתי, שבו היו בשפע אהבה, תמיכה ועזרה, הצלקות שנגרמו בבית הספר היסודי נותרו בליבי ‎והשפיעו רבות על המשך החיים", הוא מגלה. "‎המוזיקה, אהבתי הראשונה, הפכה למקלט שלי. זה היה בתוך הגבולות הבטוחים של מנגינות וקצבים שמצאתי נחמה ותחושת שייכות, שחמקה ממני במסדרונות בית הספר ובמגרשי המשחקים. ‎הייתי חוזר מבית ספר, נכנס לחדר מוזיקה ומגיע לרמה של שבירת מקלות התופים כל שני וחמישי. הייתי ילד שמח, פעיל ושוחר שלום. בגן הקיבוצי מלמדים לפתור בעיות דרך הפה ולא באלימות, וזה מה שידעתי. לא היו מזמינים אותי לימי הולדת. המורה, שהייתה המושיעה שלי, הייתה יושבת ואוכלת איתי ארוחת בוקר".

הוא עבר לבית ספר כנרת על שם נעמי שמר, שם התלמידים עטפו אותו באהבה ולימדו אותו להאמין בחברות, ושם גם גילה את אהבתו הגדולה – הגיטרה. הוא השתתף בהופעות בית ספריות ולימד גיטרה בבתי ספר. הוא השתלב עם מוזיקאים מקומיים בעמק הירדן, הצטרף לתנועת נוער מיוחד למוזיקה ״יוצרוק״, ובהמשך הקים להקות שאיתן הופיע. הודות לתשוקתו הרבה למוזיקה ולהכוונה של הוריו התחיל ללמוד בבית הספר למוזיקה רימון כבר בגיל 16. הוא חווה בדידות בשל המגורים לבד בדירה והפערים בינו לבין הסטודנטים הבוגרים יותר. "למרות כל הקושי קיבלתי את המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש. שם הכרתי את המפיק המוזיקלי שלי, ומהר מאוד נוצרה כימיה אדירה בינינו והוא הפך למנטור הפרטי שלי ולמפיק המוזיקלי של יותר מעשרה שירים שלי בעברית ובאנגלית", הוא אומר.

עם פרוץ הקורונה חזר לבית הוריו והיה נוסע ברכבות לבית הספר רימון וחוזר משם בתום הלימודים. בתחילה כל שיריו היו באנגלית. כרמל: "הייתה לי יכולת טובה יותר להתבטא ולבטא באנגלית את מה שיש בנשמתי. בשלב כלשהו הציקו לי הוריי  שאני צריך לכתוב בעברית, כי אני בכל זאת ישראלי. בהשראת תקופת הקורונה נולד השיר שלי 'גדרות של שקרים', וקצת לפני הגיוס לצבא התחלתי לעבוד עם יחצ"נית והוצאתי את השיר הראשון שלי 'גדרות של שקרים'. קיבלתי הכרה מהתקשורת, השמעות בתחנות רדיו, ביקורות בבלוגים ועוד. השיר נגע בתקופה והקליפ שלו היה מרגש".

מכיוון שהמוזיקה הייתה כל חייו ביקש כרמל לשרת במקום קרוב ונגיש לביתו. זאת לאחר שלא התקבל ללהקה צבאית כנגן גיטרה. הוא שירת בבסיס בצפון כמאבטח מתקנים, ותפקיד זה איפשר לו לכתוב, ליצור, להתראיין ולהגיע למקומות שבהם היה ביקוש למוזיקאים כמוהו ובמקביל לשרת את המדינה. כאמור, עם פרוץ המלחמה הוא גויס למילואים וממשיך לשרת את המדינה באותה מחויבות ואהבה שהוא יוצר מוזיקה.

בחופש הגדול האחרון הוא הגשים חלום נוסף לאחר שטס לארצות הברית ועבד עם מפיקים מניו-יורק. הוא הפיק אלבום חדש שכולו מורכב ממוזיקה חדשה ומיוחדת באנגלית ותכנן לשחרר את האלבום ביום הולדתו 14.3. המלחמה והמאורעות הקשים בעוטף הזה שינו את תוכניותיו.

השיא של המסע המוזיקלי והאישי שלו הוביל אותו לתובנה עמוקה: המוזיקה לא הייתה רק המקלט ומקור השמחה שלו, אלא גם כלי רב עוצמה לשינוי ולריפוי. "הבנה זו דחפה אותי לשלב חדש בחיי, שבו ביקשתי להרחיב את הנחמה וההשראה שמצאתי במוזיקה לאחרים. ממש לפני פרוץ המלחמה התחלתי להרצות בבתי ספר, חמוש בגיטרה שלי ובשיר 'טיפה של שקט', המנון שנולד מתוך המאבקים והניצחונות שלי. הרצאות אלו היו יותר מסתם הופעות, הן היו שיחות לבביות עם נשמות צעירות על קבלה, חוסן ויופי של גיוון. באמצעות שיתוף הסיפור והשירים שלי כיוונתי לעודד ילדים לקבל את השונות, להפחית אלימות ולטפח תרבות של אמפתיה והבנה. המשוב היה מיידי ומחמם לב. תלמידים, מורים והורים כאחד הזדהו עם המסר, והוכיחו שהשפה האוניברסלית של המוזיקה אכן יכולה לגשר על פערים ולרפא פצעים".

‎לדבריו, יוזמה זו לא עסקה רק במאבק בבריונות או בקידום שלום, אלא הייתה עדות לכוחם הטרנספורמטיבי של סיפורים אישיים ואומנויות: המסע שלו מילד שעבר בריונות למוזיקאי המשתמש במלאכתו כדי לעורר השראה ולרפא מדגיש את הפוטנציאל הטמון בכל אחד מאיתנו להפוך את האתגרים שלנו להזדמנויות לצמיחה ולהשפעה. דרך המוזיקה הוא מצא לא רק דרך לבטא את עצמו, אלא גם אמצעי להתחבר לאחרים ברמה עמוקה, להפיץ תקווה ולטפח עולם חומל יותר.

לפעמים מוצאת האומנות את משמעותה ברגעים הכי לא צפויים. כך למשל לפני כשנתיים נכתב השיר "ואולי" על ידי כרמל בערך בהשראת מותה הפתאומי של אמא של חבר טוב שלו. "נכנסתי לחדרי נסער, מלא ברגשות, והמילים פשוט נכתבו עם הדמעות. השיר הזה נדחה להוצאה כמה וכמה פעמים. במאי האחרון צילמנו לשיר קליפ, וגם אז זה התעכב. בתחילת אוקטובר החלטנו לצאת עם השיר באמצע אוקטובר, כמובן אחרי ה-7 באוקטובר".

עם האסון הנורא שתקף את המדינה השיר רלוונטי מתמיד ומילותיו לוכדות את מהות האובדן, הגעגוע, הזכרונות והמאבק להתקדם אל מול האבל. השיר מסמל תזכורת כי גם לצד הטרגדיה החיים ממשיכים. אנו לכודים בתוך מבוך של שאלות, חוסר וודאות וקושי למצוא תשובות בזמן כאב עצום, להיאחז בזיכרונות שנותרו ולשמר אותם בחיינו. הזדמנויות שהוחמצו, משאלות שלא התגשמו והזמן שחמק כי החיים יכולים להשתנות ברגע.

כרמל: "לצערי לא הכרתי את ליאור מימון ז״ל. היא בתה הבכורה של חברת ילדות טובה של אימי. אימי שאלה אותי אם ארצה להקדיש לזכרה של ליאור את השיר 'ואולי'. הבנתי שהשיר המתין עבורה. הוא מהווה עדות לכוח הריפוי של המוזיקה ומציע ניחומים ותקווה לאנשים שעוברים דרכם בהתמודדות עם הנורא מכל. החיוך של ליאור לא יישכח לעולם ויישאר חרוט במוחנו, עדות לחיות ולשמחה שהשאירה מאחור. יהי זיכרה ברוך ולזכרם של כל הנרצחים והנופלים בטבח הנורא".

לסיכום אומר כרמל: "מוזיקה היא החיים שלי. היא הצילה אותי והחזיקה אותי בחיים הרבה זמן. בלעדיה לא הייתי אותו האדם שאני כיום. ההשראה תלויה במצבי הרוח שלי. אם אני עצוב, אני מתחיל לנגן אקורדים שקטים ואז המילים מתחילות לרוץ בראש. אם אני שמח, אני אוהב ללכת לנגן בגיטרה או להפיק ביט במחשב. קודם כל מגיע הווייב ואז המילים".