המוזיקאית והזמרת ברכה שטרן תופיע לרגל יום הולדתה ביום חמישי 2.5.24 באולם מתנ"ס קרית גת עם שיריה המקוריים, כולל הסינגל "את אישה" שמילותיו מוקדשות לאחותה האהובה פרידה ז"ל
המוזיקאית והזמרת ברכה שטרן תופיע עם שיריה המקוריים בהופעה עם הרצאה מרגשת לרגל יום הולדתה ביום חמישי 2.5.24 בשעה 19:00 באולם מתנ"ס קרית גת, רחוב הארז 52, קרית גת. באירוע יוגש כיבוד כיד המלך.
בימים אלו הוציאה ברכה שטרן סינגל חדש בשם "את אישה", שכאמור מילותיו מוקדשות לאחותה המנוחה פרידה. במשך שנים היא חוותה אלימות מבעלה לשעבר וגם כילדה וכנערה חוותה אלימות מאביה המנוח. בשנתיים האחרונות היא צילמה סרטוני וידיאו לשלושה שירים שכתבה והלחינה: "שער הזהב", שאותו כתבה על אחותה פרידה ז"ל, שנולדה עם תסמונת דאון ונפטרה לפני מספר שנים, "אתה בשמיים" ו"את החיים אנו בונים".
ברכה: "את השיר 'את אישה' כתבתי כשאחותי פרידה ז"ל, שנולדה עם תסמונת דאון ונפטרה לפני כמה שנים, הייתה בת 42 ואני הייתי בת 37. מדי שבוע הייתי מגיעה לבקר אותה במוסד טללים שבו שהתה. כשהיא הייתה ילדה היא הייתה שרה, קופצת ורוקדת במרפסת ואוהבת לראות את עצמה במראה. יום אחד עשיתי עליה תצפית במוסד טללים וראיתי שגם שם היא יושבת, מוחאת כפיים, שרה, רוקדת ושמחה וגם אהבה לצייר. פעם אחת חברות שלה אמרו לי שפרידה בוכה. כאב לי מאוד הלב, וכשהיא חיבקה אותי הבנתי שהיא מחפשת לא רק חום ואהבה אלא את הבית שלה. היא שהתה שם מגיל 13 וחצי ועד שנפטרה בגיל 51. כל הצוות שם אהב אותה מאוד, וגם כשאושפזה בטיפול נמרץ ונתנו לי להיכנס לבקר אותה היא הייתה שקטה".
ברכה עובדת כיום על צילומי סרטוני וידיאו נוספים לשירים נוספים שכתבה והלחינה ובקרוב גם יועלו ליוטיוב. "נתת לי בן" נכתב על בנה מתן, כיום סטודנט לתואר שני בפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב. היא עברה מספר מקרי מוות קליניים עד שהביאה אותו לעולם. בשיר היא מודה לאלוהים על בנה מתן שאותו קיבלה כברכה והוא הצליח למלא בשמחה ובאושר את עולמה. "במנדולינה מנגן ושר שירים" הוא שיר נוסף שכתבה על בנה על מתן, שהיה מנגן בילדותו ומצטיין בנגינה.
ברכה שטרן הופיעה עד כה עם שיריה המקוריים ועם סיפור חייה המרגש במספר אירועים רבי משתתפים ובהם: מסיבת יום הולדתה שנערכה בבית הכנסת עקדת יצחק ברחוב שמואל הנביא בקרית גת ובאירוע השקה לתערוכה "עוצמה ועדינות – כוחה של נשיות" (עיצוב ואוצרות: שוקי כהן, הבעלים של SHUKIART ) שהתקיים לפני כשנה בחודש האשה הבינלאומי במועדון הטייסת בבית חיל האוויר בהרצליה. התערוכה עסקה בנשיות על שלל גווניה, יופיה ועוצמתה, ובאירוע ההשקה הועלו על נס סיפורים מרגשים של נשים מופלאות שכול אחת מהן יוצרת בדרכה הייחודית, כולל תצוגת אופנה של שתי מעצבות מיוחדות עם סיפור חיים מרתק ומיוחד במינו, שבה השתתפו דוגמניות לא מקצועיות שחלקן אומניות המשתתפות בתערוכה וגם השחקנית והזמרת שרונה אלימלך.
סיפור חייה המורכב של ברכה שטרן החל בשנת 1973 לאחר אמה נפטרה מסרטן בגיל 48 והותירה אותה בעולם בת שבע עם אחות גדולה יותר בת 13, פרידה, שנולדה עם תסמונת דאון ועם שני אחים ושתי אחיות נוספות. ברכה: "אבא שלי לא החזיק מעמד לבד, ולאחר שהאחיות והאחים שלו לא עזרו לו בגידול בנותיו הוא העביר את פרידה למוסד ולא ביקר במשך שנים רבות. במשך שנים חיפשתי אותה אך לא הצלחתי למצוא אותה, עד שאבא שלי גילה היכן היא נמצאת. נפגשנו שוב כשהייתי בת 37 והיא הייתה בת 42. כשהיא חיבקה אותי לראשונה אחרי 20 שנה שבהן לא נפגשנו במקום לבכות כמותה שרתי לה את השיר 'שער הזהב' שכתבתי עליה. לפני שהלכה לעולמה קיבלתי ממנה נשיקה גדולה שמעולם לא קיבלתי לפני כן והיא מלווה אותי כל החיים".
במשך שנים סבלה ברכה מאלימות פיזית של אביה. לדבריה המטרה של השירים שאני כותבת, מלחינה ומקליטה היא לתאר את כל מה שעברה בחייה הקשים. "אבא שלי היה ניצול שואה, ובגלל שלא קראתי לאמי החורגת 'אמא', הוא היה מחטיף לי. כל הזמן הייתי גרה אצל משפחות אומנות ולא בבית שלי, כי לא היה לי בית", היא נזכרת. בגיל 48 סבלה מסרטן וביקשה לסלוח לאביה על כל המעשים הנוראים, שנפטר בשנת 2008 לאחר שנפל במקלחת ושבר את האגן.
למרות הסבל הרב שעברה ברכה במשך השנים היא אישה חזקה מאוד, והשירים שהיא כותבת, מלחינה ושרה מתארים את כל מה שעברה בחיים, כולל היותה ילדה ונערה מוכה ואישה מוכה. "למרבה המזל תמיד הייתי בסביבה של אנשים שנתנו לי יד וכתף, אבל כל החיים שרדתי בלי משפחה, עסקתי ביצירה, למדתי לתפור בגדים ועבדתי קשה", היא אומרת.
ברכה נזכרת כי בעבר למדה פרידה אחותה למדה בבית ספר לילדים עם תסמונת דאון. "במסיבת פורים אמא שלי חיפשה את פרידה למלכה והיא הייתה יפה מאוד. כל השכנים והשכנות בשכונה אהבו אותה ולא צחקו עליה. לאחר שנפטרה אמי, שתמיד דאגה לפרידה והייתה מטפלת בה, אבא שלי הביא הביתה אישה זרה והודיע שהוא לוקח את פרידה למוסד. פרידה הייתה ועודנה היהלום שלי, וגם כשאינה איתי אני חשה אותה בכל מקום. היא הייתה הכוח וההשראה שלי, וכשבאתי לבקר את קברה בבית העלמין אמרתי לה שאם אצליח כזמרת אתרום למוסדות שבהם מאושפזים אנשים עם תסמונת דאון. גם מתן הבן שלי אהב אותה מאוד והיא אהבה אותה מאוד. חגגתי לה כמה ימי הולדת במוסד טללים ומדי שבוע הייתי מבקרת אותה, מטיילת איתה בחוץ, עולה איתה לבמה ושרה איתה ביחד. היא אהבה דברים הקשורים לחופש וכשיצאנו לטייל בחוץ היא לא רצתה לעזוב אותי ורצתה להמשיך לטייל, לראות חתולים ולהיות בטבע".
עבור ברכה בנה מתן מהווה השראה גדולה, "והמוזיקה והשירים שלי מרפאים ומשמחים אותי", היא אומרת. לעולם היא לא תשכח את אחותה פרידה, שכאמור היא מקדישה לה חלק מהשירים שהיא כותבת, מלחינה, מקליטה ומצלמת. למען הנצחת זכרה של פרידה היא הולכת לבתי חולים ומחלקת למאושפזים ממתקים שהיא קונה מכספה, שרה בהתנדבות שירים שלה ומקבלת דברי תודה והערכה מהצוות הרפואי.
