סופרת הילדים והנוער זוהר אביב, כותבת הסדרות "יד הפלא" וחבורת כח המוח", מספרת כי במפגשים רבים בבתי ספר היא נתקלה בילדים שחשו בסימני אלימות מסוכנים אך לא ידעו מה לעשות

"מאלימות אפשר למות, אם לא מבחוץ – אז מבפנים. פעמים רבות הילדים חשים בסימני אלימות במשפחה, מכיוון שיש להם חושים רגישים ואינטואיציה טובה. הבעיה היא שמאוד קשה להם לדווח או ולא כל שכן לדווח על סימנים כאלה, מכיוון שהמתח מתרגש בין שני אנשים – הוריהם ואהובי ליבם שאמורים להגן עליהם". כך אומרת זוהר אביב, שהוציאה לאור יותר מ-70 ספרים פופולריים בקרב הילדים ובני הנוער בישראל ובהם הסדרות "יד הפלא", "כוח הלב", "חבורת כוח המוח" ו"מסע מצמרר".

זוהר אביב, בוגרת אוניברסיטת תל אביב בתחום החינוך, מאמנת אישית ומנחת קבוצות הורים, פעילה חברתית ומתנדבת בקו בריאות הנפש, סבורה כי כל יציאה מהשגרה חורצת סימן בנפש ו"אני בטוחה שגם תקופת הקורונה תשאיר סימנים אצל הילדים ובני הנוער בארץ".

במפגשיה הרבים כסופרת בבתי ספר ברחבי הארץ, היא נתקלה פעמים רבות בילדים שחשו בסימני אלימות מסוכנים – אך לא ידעו מה לעשות איתם. זוהר: "בבית ספר, בו העברתי מפגש בנושא מניעת אלימות, ניגש אליי ילד שהודה שיש לו התפרצויות זעם. פעם אחת הוא אפילו השליך את השלט של הטלוויזיה על המסך ושבר את המסך בגלל הפסד במשחק פיפ"א. הוא הודה בשיחה איתי שהמתח ששורר בבית משפיע עליו".

בבית ספר אחר בו התארחה זוהר, סיפרו לה ילדים על מקרי ונדליזם בשירותים. הם השיבו בשלילה לשאלתה האם ידוע להם מי שבר את האסלה וקשקש על הקירות. אחרי המפגש ניגש אליה ילד שאמר: "אולי תכתבי עליי ספר. אני ממש במתח מהמצב ומהניתוח בעין שאני עומד לעבור". זוהר: "אמרתי לו שכבר כתבתי על מקרי עיניים בספר אחר והוא ענה לי: 'לא הבנת. רציתי שתדעי שהילד שקשקש והרס את השירותים זה לאו דווקא ילד שרצה להרוס את השירותים, אלא ילד שקשה לו בבית והוא בעצם עשה את זה מרוב לחץ'. הוא תקע בי מבט שאומר 'אני מקווה שאת מבינה'".

מקרה זה מופיע בספרה החדש לנוער, "חבורת כוח המוח 26 – תעלומה בזמן קורונה", בו כתבה גם על ילדה אלופת הארץ בשחייה, ואף שילבה סיפור של אדם מבוגר שסיפר לה על ילדותו בצל אב אלים. "שילבתי בין כל הסיפורים והדמויות כי מאוד היה חשוב לי המסר. כתבתי שהבעיה במשפחה היא אצל הילדה. היא קראה ואחרי מספר ימים סיפר אביה לזוהר שהילדה בוכה ולא יכולה להוציא לאור את הספר. "הייתי בשלבי סיום וממש נבהלתי. כבר שילמתי לאנשי מקצוע והילדה שיתפה פעולה לאורך הדרך. ביקשתי מהאב שיקרא בעצמו והוא הגיב: 'ספר מצוין עם מסר חשוב לכל ילד'. הוא הציע פתרון: 'אל תכניסי את שמה לספר. הבת שלי חוששת שיחשבו שהדברים שכתבת בספר באמת קורים בביתה'. ממקרה זה למדתי עד כמה ילדים רוצים לשמור על חזות יפה של המשפחה וכמה הם חוששים מכל נגיעה או צל של נגיעה בקן ששומר ועוטף אותם".

בספרה החדש עבור בני הנוער היא מנגישה, כבוגרת מכון אדלר, את ארגז הכלים: שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה: "כשיש בעיה, לשתף איש סוד, את היועצת או מבוגרים אחרים במשפחה, כדי שיעזרו להם מיד כשהכל מתחיל. יש ילדים שבוחרים להתעלם, יש כאלה שנלחצים כי יש להם בעיות התנהגות, ויש ילדים שיכולים להציל את המשפחה שלהם מסוף נורא".

בדרך כלל היא לא נוהגת לדווח על הילדים שפונים אליה. "הם סומכים עליי כאשת סוד שלהם. כשהבעיה חמורה אני מייעצת להם כיצד לפעול, ואם היא ממש חמורה אני  פונה למורה או למנהלת – אבל במקרים חריגים בהם הילד מהווה סכנה לאחרים או לעצמו, כמו במקרה בו ילד אמר לי שהוא רוצה לשים קץ לחייו".

במהלך הסגרים הראשון והשני, כאשר בעלה של זוהר חלה בקורונה, היא השתמשה בכלי המרפא שלה – הכתיבה, וכתבה חמישה ספרים חדשים בהם היא מעבירה תובנות חשובות לימים המתוחים של הקורונה. "טיפלתי בבעלי במשך שלושה שבועות, כולל טיפולי רייקי מקרוב, אך לא נדבקתי. אני מאמינה שהכתיבה והרצאות הזום שהעברתי – בהן דיברתי על שמירת הילד הפנימי והאושר – הזכירו לי כל הזמן להיות בתדר הגבוה. התדר הזה הגן עליי והוא גם מה שמגן על הילדים, ולכן חשוב להדהד אותו".

זוהר, בת 58 מנתניה, מעבירה בימים אלו בזום הרצאות, אותן העבירה פרונטלית מדי שנה באלפי בתי ספר ברחבי הארץ. היא תספר על אלימות שגזלה ממנה את ילדותה וכעת היא מחזירה אותה לעצמה דרך הכתיבה. היא מספרת בהרצאותיה כיצד השפיע עליה המצב, כיצד לצאת גיבור מכל בור, על ילדים שהפכה לגיבורים בספריה, על האור שמצאה בהם וכיצד הם מאירים כעת לכולם דרך היותם גיבורי ספרים.

היא תמיד הזדהתה עם הילדים שאינם מתחברים לאחרים. "בבית הספר היסודי הרגשתי אאוטסיידרית ולא מקובלת. הייתי ממציאה סיפורים ומספרת לחברתי על עולם טוב יותר, בו הילדים שנמצאים בצד מצליחים להיות במרכז החברה. "הרצון לברוח לעולם הדמיון היה טבוע בי כבר בילדות, גם מכיוון שגדלתי תחת איומים ואלימות מצד בן כיתתי. האיומים והמכות שחטפתי ממנו הובילו אותו לבור שחור של עצב. פחדתי מאוד לספר על כך כדי שלא יקראו לי מלשנית. מה שהציל אותי היה כתיבת יומנים בחשאי וקריאה מרובה של ספרים, שפיתחו לי את הדמיון והולידו בי חלום להיות פיה עם מקל קסמים, שנוגעת בילדי העולם ומעלה חיוך על פניהם וכך מרפאה את האלימות על פני כדור הארץ".

המסר החשוב בספריה של זוהר הוא מניעת אלימות, כשהכתיבה נחשבת עבורה לריפוי הנרטיב הפנימי ולריפוי הילדה הפגועה שבתוכה. "גם אם אתה גדל במצב של אלימות, מה שחשוב זה לדאוג לעצמך ולרפא את עצמך כדי לברוח מהר ממעגל זה, שעלול לסחוף אותך שוב ושוב. כשאני קוראת על ילדים שהיו עדים לרצח אחד מהוריהם, הלב שלי נקרע ואני תוהה מה יהיה איתם בבגרותם. הם חייבים לעבור תהליך מעצים ומרפא, שיוציאם ממעגל האלימות העלול לחזור לחייהם ולנשמתם אחרי שנים. כתיבה, למשל של יומן, היא בהחלט אחת מצורות הטיפול ואני הדוגמה לכך. הרבה ילדים כתבו לי שבזכות הספרים שלי הם למדו לרסן את התפרצויות הזעם, לשלוט בעצמם והבינו שכל אדם יכול לפעמים להשתנות בגלל המצב. לאחרונה ערכתי מפגש זום עם 100 ילדים בסנט לואיס מיזורי. גם הם בסטרס מהמצב והספרים הם מרפא עבורם. אני שמחה שזמן הקורונה הביא לפתחי הזדמנות להגדיל השפעתי אל ילדים ברחבי העולם".

ויש לה טיפים מקצועיים להורים: "העצימו את הילד בהתאם לגילו, אם הוא בוגר מספיק – התייעצו איתו, בקשו ממנו עזרה בתהליך, עודדו אותו ואמרו לו כל הזמן כמה הוא חשוב לכם, כמה אתם אוהבים אותו וכמה כל מה שקורה לא קשור אליו וממש לא בגללו". לילדים היא מציעה לקרוא ספרים הקשורים לנושא, לכתוב יומן, לשמור על הערכים שלכם ולהשתדל לא להיסחף למלחמות בין ההורים ולא לקחת צד. "כשאתם חשים שהמצב מאיים, שתפו את היועצת או אדם מבוגר שקרוב אליכם. אין בכך כל בושה, ואתם לא מלשינים, אתם מצילי נפשות".

לרשימה מפורטת של ספריה של הסופרת זוהר אביב: http://www.zoharaviv.com/