דנה אדרי פינבלט, משוררת, סופרת, אמנית, אשת תוכן ואסטרטגית שיווק, בעלת ניסיון של יותר משני עשורים בעולמות השיווק, הפרסום והתוכן, הופכת חיים, זיכרונות וסדקים לסיפור שנשאר

יש אנשים שמגיעים אל הכתיבה מתוך חלום להיות סופרים. אצל דנה אדרי פינבלט, נדמה שהכתיבה הגיעה הרבה לפני ההגדרה. היא הייתה שם כדרך להבין את העולם, כצורך לפרק עומס פנימי למילים, כמרחב שבו אפשר לעצור, לנשום, להתבונן, ולפעמים גם להיוולד מחדש.

בספר השירים האישי שלה, מילים תלויות על חבל דק, כותבת דנה: “במילים מצאתי עוגן. שפה. דרך להבין את עצמי – כלפי פנים, וכלפי חוץ.” המשפט הזה, שמופיע בפתח הספר, מצליח לתאר לא רק את עולמה הפואטי, אלא גם את הדרך שבה היא ניגשת היום לאנשים אחרים ולסיפורי החיים שלהם.

דנה אדרי פינבלט היא משוררת, סופרת, אמנית, אשת תוכן ואסטרטגית שיווק, בעלת ניסיון של יותר משני עשורים בעולמות השיווק, הפרסום והתוכן. לאורך השנים מילאה תפקידים בכירים בחברות מובילות במשק הישראלי, בהן שטראוס גרופ, אלקטרה מוצרי צריכה ומקדונלד’ס ישראל. במקביל לעשייה העסקית והמקצועית, הלכה ונבנתה אצלה שפה נוספת — שפה רגשית, ספרותית, אישית מאוד, שמבקשת להגיע אל המקומות שלא תמיד מופיעים בקורות החיים.

ואולי דווקא משום כך, אחד השירים המסקרנים בספרה נקרא “קורות החיים”. שם היא כותבת: “קראתי את קורות החיים שלי / והם ריקים ללא רוח חיים”. זהו רגע קטן, כמעט יומיומי, אבל הוא פותח שאלה גדולה: מה באמת מספר על אדם? האם התפקידים שמילא? התארים שרכש? המקומות שבהם עבד? או אולי דווקא הבחירות שעשה, האהבות שאיבד, המשברים שצלח, האנשים שפגש, השולחנות שסביבם ישב, והחלומות שלא ויתר עליהם? אצל דנה, נדמה שהתשובה נמצאת תמיד בין השורות.

היא בעלת BA בתקשורת המונים מהמכללה האקדמית עמק יזרעאל, MBA במנהל עסקים מאוניברסיטת מנצ’סטר והקריה האקדמית קריית אונו, וכן התמחות בייעוץ ארגוני מאוניברסיטת תל אביב, רקאנטי. לצד ההשכלה והניסיון המקצועי, היא מביאה עמה מבט רב־תחומי: שיווק, תוכן, אסטרטגיה, אמנות, כתיבה רגשית, הנחיית תהליכים ויכולת נדירה להקשיב לסיפור שמתחת לסיפור.

מאז 2016 היא עומדת בראש “מקשקשות”, משרד עצמאי המתמחה בפרסום מבוסס משפיעני רשת, יצירת תוכן אותנטי ובניית קהילות דיגיטליות. במקביל, היא מובילה סדנאות וריטריטים של כתיבה רגשית־תהליכית תחת המותג “כתיבת נפש”, שם המילים הופכות לכלי של חיבור, עיבוד, בהירות והתפתחות אישית.

אבל מעבר לכל ההגדרות המקצועיות, דנה היא קודם כול אישה של מילים. משוררת שמבקשת לתת צורה לדברים החמקמקים: געגוע, פרידה, אהבה, שחיקה, אימהות, נשיות, בחירה, אשמה, חמלה, תקווה. בספרה היא כותבת: “אני כותבת את עצמי / כותבת את חלומי / אני כותבת מהבטן / כותבת מהלב”. השורות האלה הן כמעט הצהרת דרך. לא כתיבה שמבקשת להרשים, אלא כתיבה שמבקשת לגעת באמת.

היצירה שלה אינה מתרחקת מהחיים. להפך. היא נכנסת אליהם פנימה. אל הרגעים הקטנים, אל המבוכה, אל הסדקים, אל השאלות שאנשים רבים נושאים בתוכם אך לא תמיד יודעים לנסח. בשיר “נפש” היא כותבת: “הנפש איבר כמוס ונסתר”, ובמקום אחר היא שואלת בפשטות כמעט ילדית: “איזה צבע את היום?” — שאלה שנראית קטנה, אבל מזמינה אדם לעצור ולשאול את עצמו מה באמת קורה בתוכו.

היכולת הזו — להקשיב לעומק, לזהות תנועה פנימית, ולתרגם אותה לשפה — היא גם הבסיס לעבודתה כביוגרפית.

עבור דנה, ביוגרפיה אינה רק איסוף של תאריכים, עובדות ותמונות ישנות. היא לא “סיכום חיים” במובן היבש של המילה. היא מסע. מסע אל הזיכרון, אל המשפחה, אל המקומות שבהם אדם נבנה, נשבר, בחר, ויתר, אהב, התעקש, התחיל מחדש. זהו ניסיון להפוך חיים שלמים לסיפור שיש בו נשימה, קצב, רגש ומשמעות.

“לכל אדם יש סיפור,” היא אומרת, “אבל לא כל אדם יודע איך לגשת אליו. לפעמים הסיפור מפוזר בתוך אלבומים, משפטים שנאמרו בדרך אגב, זיכרונות משפחתיים, שתיקות, הצלחות, הפסדים ורגעים שאף אחד לא חשב שיום אחד יהיו חשובים. התפקיד שלי הוא להקשיב, לאסוף, לדייק, וליצור מכל זה ספר חי.”

העבודה איתה מתאימה לאנשים שמבקשים להשאיר אחריהם חותם משפחתי ואישי; להורים ולסבים שרוצים להעניק לילדים ולנכדים את סיפור חייהם; לאנשי עסקים, יזמים ואנשי חזון שרוצים לספר לא רק מה בנו, אלא גם מי היו בדרך; לאמנים ויוצרים שרוצים לתעד את המסע האמנותי שלהם; ולכל אדם שמרגיש שהחיים שלו ראויים להיכתב — לא בגלל שהיו “מושלמים”, אלא דווקא מפני שהיו אנושיים.

הייחוד של דנה נמצא במפגש שבין שני עולמות: מצד אחד ניסיון עסקי, אסטרטגי ושיווקי עשיר, שמאפשר לה להבין מבנה, מסר, קהל וסיפור מותג אישי; מצד שני רגישות ספרותית ופואטית שמאפשרת לה לזהות את הרגעים שבהם הסיפור מפסיק להיות מידע והופך ללב.

היא אינה מחפשת להפוך כל אדם לגיבור גדול מהחיים. להפך. היא מחפשת את האדם כפי שהוא. את הקול שלו. את המילים שלו. את המקומות שבהם מתגלה יופי דווקא בפשטות. “כולנו שונים / ובעצם די דומים”, היא כותבת באחד משיריה, ואולי זו גם אחת הסיבות לכך שהכתיבה הביוגרפית שלה יכולה להיות קרובה כל כך: היא מבינה שסיפור אישי טוב הוא לעולם לא רק אישי. כשהוא נכתב נכון, הוא נוגע גם באחרים.

לצד ספרה מילים תלויות על חבל דק, דנה השתתפה גם באנתולוגיית הצבעים מה רבו גווניך בעריכת שוקי גוטמן ובספר היוצרות יומן החלמה בעריכת איילת רון. היא זכתה בתחרות “הסיפור הקצר” של עיתון הארץ עם הסיפור “סלט קצוץ”, עסקה בראיונות ובכתיבה עיתונאית, ובמקביל פיתחה גם שפה אמנותית חזותית דרך פיסול פיגורטיבי בחימר — כלי נוסף לביטוי רגשי, נשי וחושי.

אולי לכן, כשדנה מדברת על כתיבת ביוגרפיות, היא לא מדברת על מוצר. היא מדברת על אחריות. אחריות לסיפור של אדם. לזיכרון משפחתי. לקול שאולי לא קיבל מספיק מקום. למילים שיישארו גם אחרי שהרגע יחלוף.

בסיום התהליך, נולד ספר ביוגרפי אישי, כתוב, ערוך ומעוצב — כזה שאפשר להחזיק ביד, להניח על מדף, להעניק למשפחה, או לשמור כעדות אישית למסע חיים. ספר שהוא לא רק “מה קרה”, אלא גם “מה זה אומר”. כי בסופו של דבר, קורות חיים מספרים איפה היינו. ביוגרפיה טובה מספרת מי היינו. והמילים — כשהן נכתבות ברגישות, בכנות ובדיוק — מעניקות לסיפור חיים מקום להישאר.

אתר כתיבת נפש:
https://ktivat-nefesh.co.il/

כתיבת ביוגרפיות וסיפורי מסע:
https://ktivat-nefesh.co.il/story-to-biography/