לאחר הצלחת התערוכה הקודמת שלה, מציגה האמנית הבולגריה-ישראלית רומי רנן בבית ציוני אמריקה בתל אביב עד סוף  אוגוסט את התערוכה "רוח הארץ", שאותה היא מקדישה לנופי ארץ ישראל אליה עלתה בתחילת המילניום

לאחר נעילת התערוכה הרטרוספקטיבית של רומי רנן ולאור התגובות הרבות, הוחלט לערוך תערוכה נוספת שלה בבית ציוני אמריקה, כשהפעם היא מתמקדת באחת משלוש סדרות העבודות שהוצגו באפריל: עבודות של נופי ארץ ישראל. התערוכה "רוח הארץ (Spirit of Israeli land) מוצגת עד סוף אוגוסט בבית ציוני אמריקה בתל אביב. בסופ"ש האחרון ביקרה בתערוכה שגרירת בולגריה בישראל, סלאבנה גרגובה, שאף כתבה בבולגרית את חוות דעתה על התערוכה – בספר שהוצב בכניסה אליה.

שעות פתיחת הגלריה בבית ציוני אמריקה: ראשון עד חמישי – 22:00-08:00, שישי – 14:00-08:00, שבת – מצאת השבת עד 23:00.

כמו דמותה של סבינה ב"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" מאת מילן קונדרה, משתמשת רנן בשפה ציורית-ריאליסטית-אקספרסיבית אך גם באלמנט יוצא דופן מבחינת מיקום-צבע או גודל כדי לשבור את הריאליזם המוחלט, שנכפה על אמנים בחלק מהמדינות הקומוניסטיות. ביקורה הראשון בצפון של רנן, כעולה חדשה בישראל, עורר בה את ההשראה, אז היא גרה בדרום והייתה כמהה לירוק, למים, להשתקפות של העצים במים ולפוריות, שהזכירו לה את תבנית נוף מולדתה.

רומי רנן נולדה בשנת 1958 בעיר גברובו שבבולגריה וכיום מתגוררת בגבעתיים. משנת 1981 היא חברה באגודת האמנים של עיר מגוריה בבולגריה. שנתיים מאוחר יותר סיימה את הפקולטה לאומנויות באוניברסיטת וליקו טרנובו, ומשנת 1994 היא חברה באיגוד אמני בולגריה לאמנות גרפית. רנן זכתה במקום שני בתערוכה הלאומית לאמנות גרפית של המורים העל-יסודיים, מטעם איחוד אמני בולגריה ובחסות משרד החינוך של הרפובליקה הבולגרית. היא השתתפה בלמעלה מ-100 תערוכות ברחבי העולם.

רומי הציגה בבינאלה להדפס בעיר ורנה שבבולגריה, בתערוכות קבוצתיות של איגוד האמנים בבולגריה, בפולין, הולנד ובארצות הברית. עבודותיה מוצגות דרך קבע במספר גלריות עירוניות בבולגריה, באוספים פרטיים בפולין, בהולנד, בגרמניה, בבולגריה ובארצות הברית.

היא עלתה לישראל בשנת 2001, לאחר שהתגרשה מבעלה הראשון, צייר שלמד איתה באוניברסיטה, ולזוג נולדו שני ילדים. בישראל החלה ליצור יצירות בצבע. "בזמן הקומוניזם האמנות הייתה מסובסדת על ידי המדינה, הושקע בה כסף רב. בכל הערים המרכזיות ארגנו תערוכות, הייתה השקעה גם במוזיקה ובאומנויות אחרות. אבל לאחר נפילת המשטר הכול השתנה", היא אומרת.

בשנת 2006 נישאה בשנית, עברה עם בעלה החדש לדרום הארץ, ושם חזרה לצייר – תחילה לעצמה ובהמשך גם להזמנות של לקוחות. במקביל נתנה שיעורים פרטיים באמנות. משנת 2010 היא חברה באיגוד האומנים הפלסטיים הישראלים. בשנת 2014 הקימה את הסניף המקומי של ארגון האמנים העולמי World Art Game ועד היום היא משמשת כנשיאה שלו. בשנים האחרונות הציגה באיטליה, ספרד, צרפת, דרום-קוריאה, קרואטיה, טורקיה, ישראל, בולגריה ועוד.

שנת 2010 הציעה האוצרת מריאנה שלייפר לרנן לערוך תערוכה עם העבודות שכבר הצטברו אצלה. "באותו זמן חזרתי לצבע וכל מה שהיה אצור בי במשך שנים – פרץ החוצה", אומרת רנן. היא המשיכה לעבוד גם בטכניקות מעורבות – תחריטים, תצריבים, ועבודה עם חומצות – תחום שבו התמחתה בבולגריה. באותה שנה עלתה לראשונה תערוכת יחיד שלה בישראל, ומאז היא הוזמנה להציג בתערוכות נוספות, כולל בקיבוצים ובגלריה אפרת בתל אביב.

ב־2011 היא הכירה צייר יהודי־קרואטי, שיזם הקמת ארגון בינלאומי לאמנים בשם World Art Games. היא נסעה לקרואטיה בשיא החורף, והחוויה עוררה בה זיכרונות מהחורפים האירופיים של ילדותה. "שם התחיל הכול. הקמתי את הסניף הישראלי של הארגון. הקבוצה הראשונה הוקמה והשתתפה בפסטיבלים וירידי אמנות בעול". היא נזכרת.

בהמשך התפרקה הקבוצה, והיא נאלצה להקים אותה מחדש. כיום חברים בסניף הישראלי של הארגון כ־25 אמנים, הסניף השני בגודלו בעולם אחרי מקסיקו. רנן: "השתתפנו בירידים בפריז לפני שנתיים, בשנה שעברה ברומא, ועכשיו מתוכנן הפסטיבל הבא בעיר טאונטון שבאנגליה. זה אירוע שנתי בהשתתפות אמנים מ־80 מדינות".

התערוכה הרטרוספקטיבית"Essence & Expression", שכאמור הוצגה במהלך חודש מאי בבית ציוני אמריקה, הציגה את עולמה האמנותי של רומי רנן – מהשנים בבולגריה הקומוניסטית ועד יצירות סוריאליסטיות עכשוויות וצבעוניות שנולדו "במדבר הישראלי". בתערוכה זו היא הציגה סדרות עבודות בסגנונות שונים ובטכניקות מגוונות: ציור באקריליק ושמן, טכניקה מעורבת על קנבס ונייר, רישומים בטוש, בצבע ובשחור־לבן, תחריטים ותצריבים. כמו כן הוצגו בתערוכה עבודות בטכניקת מצוטינט – שיטה עתיקה ליצירת הדפסים המבוססת על טונאליות של צבעי ההדפסה.

רנן מודה כי גם בתערוכה החדשה שלה, "רוח הארץ"(Spirit of Israeli land), המוצגת בבית ציוני אמריקה בתל אביב, היא איננה יכולה לברוח מהרגלי העבודה שלה הכוללים דיוק ותשומת לב לפרטים הקטנים בכל יצירה, "אבל אני משתדלת להשתחרר ולעבוד עם הצבע. אני משתמשת בשפכטל עם קצות אצבעות הידיים, ובפריטים קטנים שאני אוהבת לשלב. אלה דברים שמזכירים היפר־ריאליזם, אבל יש בהם אלמנט שמרחיק מהצילום – יוצר תחושת סוריאליזם. אני לא רוצה לחקות צילום. בעבודות שלי בצבע אני עובדת בסגנון אקספרסיבי, ותמיד מחפשת אלמנט יוצא דופן במיקום בצבע ובגודל".