סופרים ישראלים הכותבים על הבלקן, סופרים ותיקים, סופרים וסופרות מכל קצות קשת החברה הישראלית במבחר ז'אנרים ושפות, כולל ספרי עיון, ספרי ילדים, שירה ועוד
אחרי "איתי החיים משחק הרבה" של דויד גרוסמן, שעוסק גם במחנה ריכוז ביוגוסלביה לשעבר, יוצאים לאור בימים אלו הספרים "יודקו – הנער ממונסטיר" מאת עמלה עינת העוסק בנער מקדוני בזמן מלחמת הבלקן הראשונה, ו"דולדן" מאת ארז מירנץ – רומן היסטוריה אלטרנטיבית, המשלב גם עלילת ריגול, נרטיב רומנטי והרפתקה פיקרסקית במדינת בלקנית פיקטיבית בשם "פודראבה".
מחזותיו של מירנץ תורגמו לאנגלית, גרמנית, פולנית, רומנית, ספרדית, פורטוגזית ויפנית. המונודרמה "ריאקציה" הוצגה בפסטיבל ישראל 2014. המחזה "צמחים מטפסים" הוצג בתיאטרון "הבימה" ואף עובד לסרט האמריקאי "רופוס" שייצא בקרוב לאקרנים.
"דולדן" הוא ספר הפרוזה השלישי של מירנץ, שכתב בעבר על אנשים במחנות ריכוז, אנשים המחוברים למכונת החייאה וכעת כותב על אנשים שגדלו בבלקן. הוא מודה כי אינו אוהב סופרים שכותבים רק על חייהם האישיים. מירנץ: בכתיבה יותר מעניין להיות מי שאתה לא, אחרת הספרות תורכב רק ממוארים. כמובן שיש הרבה ממני גם בהצגה 'ריאקציה' המתרחשת בגטו ובמחנה ריכוז, גם ב'צמחים מטפסים' העוסק במשותקים בבית החולים וגם ברומן הזה על הבלקן – ספרות, כשהיא מעניינת, לפחות עבורי – יכולה ליצוק רגשות הזדהות מתוך העולם הפנימי של המחבר כמעט לכול מקום אפשרי".
האם המגורים במה שהיה מזרח גרמניה השפיעו עלייך בכתיבת הרומן?
"אני גר במזרח ברלין לשעבר, עשר דקות הליכה מהיכן ששכנה מפקדת השטאזי. הייתי באוקראינה, צ'כיה, הונגריה, אסטוניה, קרואטיה והרבה בפולין. פגשתי אנשים שונים שחיו בתקופה ההיא, מין ניסוי חברתי שלא הצליח בלשון המעטה. המידע שאני מקבל מאנשים עזר לי בתחקיר לרומן וגם לנובלה שאני כותב עכשיו על הימין הקיצוני בגרמניה".
לצורך הרומן, היוצא לאור בכתב הוצאה לאור, הוקמה גם "פייק ויקיפדיה" – להעשרת חווית הקריאה: הפודראבה-פדיה: https://tinyurl.com/y5a6vtcv. ברומן וב"פודראבה-פדיה" בנה מירנץ עולם שלם בספר, סטייל טולקין, מדינה עם היסטוריה, מנהיגים, ערים, אתרים, סופרים ואפילו קבוצות כדורגל. כשהוא נשאל מהיכן קיבל השראה לעשות זאת הוא אומר: "האמן אוהב לשחק. הכתיבה עצמה הייתה סבל נפשי רב, אבל כתיבת הפודראבה-פדיה הייתה כיף טהור.
הרומן מסתיים כשדולדן בן 18. מספר קוראים ציינו שהיו רוצים לראות ספר המשך. בעיקרון דולדן עובר שינוי משמעותי במהלך הרומן, אבל אולי אחזור אליו יום אחד, יש לו עוד דברים ללמוד, ובמיוחד מה שקורה כיום בבלקן ובמזרח אירופה: השינויים הפוליטיים בסלובקיה, רצח העיתונאית הבולגריה ועוד. אנשים לא מאמינים לי, אבל הדברים נכתבו לפני אירועים אלו. אולי צריך באמת שדולדן ימשיך את המסע שלו".
מירנץ, הכותב פרוזה, דרמה, תסריטים וגם שתי נובלות גרפיות, כותב, מלבד 'עיר אטרקטיבית' – נובלה על הימין הקיצוני בגרמניה, גם תסריט של קומדיה צרפתית – "בתקווה שיום אחד יתנו לי להיכנס לצרפת".
הספר "דולדן" מאת ארז מירנץ מוצע למכירה מוקדמת באתר של כתב הוצאה לאור: https://www.ktav.co.il/.
ספר נוסף על הבלקן, שיצא לאור לאחרונה בהוצאת גלילית, הוא של הסופרת עטורת הפרסים בת ה-86, עמלה עינת – "יודקו – הנער ממונסטיר" העוסק במלחמת הבלקן הראשונה ובמסע מסוכן של נער במשך מאות קילומטרים. יודקו, נער צעיר בעיירה מונסטיר, נאלץ לברוח מביתו כשמלחמה פורצת והופכת את עולמו לשדה קרב מסוכן. יודקו ניצב לבדו מול סכנות של חיילים אכזריים, חיות טרף, רעב וקור מקפיא. הוא יוצא ממקדוניה למסע של מאות קילומטרים ומלא תקווה לעבר סלוניקי, עיר חלומותיו.
מסעו של יודקו שונה ממסעו של דולדן, ברמת הסכנה והאכזריות ובגיל הגיבור, אך ניתן למצוא קווים מקבילים רבים ביניהם. ככה שבנוסף לספרו של דויד גרוסמן, הבלקן יכול להוות מפלט לסופרים ישראלים, שמאסו בלכתוב על הסכסוך באזורינו ומחפשים את הרחוק שהוא קרוב ואת הקרוב שהוא רחוק.
סופרים ותיקים נוספים, שמוציאים לאור ספרים בימים אלו, הם אידה צורית, בת 99, ודב בהט, שספריהם יצאו לאחרונה בהוצאת טוטם של הסופרת והעורכת לילי פרי.
"חצויה" (הוצאת טוטם) הוא רומן חדש של אידה צורית, אלמנתו של אהרון מגד ז"ל, אימו של אייל מגד, חמותה של צרויה שלו וזוכת פרס ראש הממשלה לספרות. מדובר בסאגה משפחתית מרשימה שבמרכזה אודליה סלונים, פסיכולוגית צעירה ואשה "חצויה", שחייה נחצים בשל אירוע טראגי שהותיר בה חותם טראומטי: כישלונה לשמור על בנה של בת-דודתה וחברתה הקרובה רונה. היא רדופת רגשי אשם קשים שאינם מרפים ממנה.
לפי פרופ' עמוס אדלהייט: "החתירה המתמדת אחר משמעות בתוך חיים שנדמה כי הם מרוקנים ממשמעות היא אולי הציר הפנימי ברומן הזה. החיים בתוך תודעה של אסון ואשמה אינם זרים כמובן לישראלים; מבחינה זאת נובע הרומן הזה מלב ליבה של החברה הישראלית היום".
בספר "על לביאות אלמנות – ועוד" (הוצאת טוטם) החוקר, המשורר והסופר דב בהט שוזר אלגוריות מעולם החיות שמתארות את מאבקי ההישרדות בטבע והחיים עצמם. הסיפור המרכזי בקובץ מתמקד בחייהן של לביאות אלמנות ומשקף את עולמן מתוך פרספקטיבה נשית עוצמתית. לצד זה, בהט אינו נותר רק בעולם האלגוריות הגדולות של הטורפים – מהאריה ועד הכריש והדב – אלא מתמקד גם ברגעים אינטימיים, שבהם החיבור בין חיות לבני אדם מעלה שאלות קיומיות על זמן, טבע וחלוף החיים.
"סיפור על בית" (גם הוא בהוצאת טוטם), ספר הילדים החדש של ד"ר ירדן קדר, עוסק בקשר העמוק בין משפחה לבין הבית. דרך האנשה מרגשת של בית פיזי מזמין הסיפור את הקוראים הצעירים ואת הוריהם למסע קסום של זיכרונות, פרידות והתחלות חדשות.
"סיפור על בית" מתאר את עולמו של בית פיזי – חלונותיו, קורותיו וברגיו – דרך האנשה שמכניסה את הקוראים הצעירים לעולם מלא רגש וקסם. כך למשל חרדת נטישה – כאשר משפחה עוזבת את הבית שלה ועוברת לבית חדש, הבית הוותיק תוהה לעצמו: "אולי הם רק נסעו לחופשה?".
ספר ילדים מעניין נוסף שיצא לאור לאחרונה הוא "ים של מצב רוח" מאת ד"ר אלכס גיזונטרמן ויאיר אנגלברג (הוצאת כתב) העוסק בילדה הנמצאת בתהליך למידה של רגשותיה. הבנה והמשגה של מניעים העומדים מאחורי התנהגותנו היא אתגר שמלווה גם אנשים בוגרים, אך במיוחד ילדים הנמצאים בשלבים שונים של התפתחות המודעות.
סיבוב ההופעות הגרמני של גד קינר-קיסינגר, העתיד להתרחש במהלך חודש מרץ, טעון בזיכרונות עבר – זיכרונות מילדותו בבית יקי בתל אביב של שנות ה-50, כאשר התרבות הגרמנית הייתה מוקצה מחמת מיאוס. בשירו "שפת אִמִּי" מספר קינר-קיסינגר כיצד בתור ילד, כשאימו קראה לו בגרמנית ברחוב, לא יכול היה לשאת זאת, היכה אותה ונשך בזרועה רגע שהותיר בו חותם עמוק.
סדרת האירועים המיוחדת תתקיים בערים שונות ברחבי גרמניה ובהן שטוטגרט (שם ירואיין על ידי החוקרת הישראלית פרופ' ענת פיינברג), וטצלר (פרבר של העיר האוניברסיטאית הנודעת גיסן), באד-קיסינגן (עיר הולדתו של אביו), גרייספלד וברלין. אירוע מיוחד יתקיים ב-15 במרץ בברלין, שם תתקיים הקראה משותפת לצד המשורר האיראני הגולה עלי ספאיאן במפגש תרבותי חוצה גבולות.
ספרו התשיעי של קינר-קיסינגר, "היונה משתוקקת למבול", יצא לאור במהלך 2024 בהוצאת כתב.
ספר נוסף, שיצא לאור בקרוב בהוצאת כתב, הוא ספר העיון "ערכים ודמוקרטיה" מאת משה מנשהוף. בספר מובאת ביקורת על הרעיון של מוסר אוניברסלי ומקורות סמכות – בין אם מבוססים על סמכות אלוהית או רציונלית – שמובילים למחלוקות ולמלחמות, והודגש כי בהיעדר תלם מוסרי אוניברסלי כל קבוצה מחזיקה בערכיה ובמקור סמכות מוסרי משלה, מה שמחייב ניהול במסגרת של דמוקרטיה המבוססת על חופש, שוויון וערבות הדדית. לצד זאת, מתואר משה מנשהוף, כותב הגותי פילוסופי עם חשיבה מקורית ויסודית, שכתב מאמרים וספרים במגוון סוגות – מהגות פילוסופית ומדע בדיוני ועד לרומן פילוסופי-פסיכולוגי ותרגום שירי רוּמי – המעשירים את הדיון בנושאי ערכים ומוסר בחברה.
כותרת הגיליון ה-45 של כתב העת "הכיוון המזרח": "שבעה – היום שבו הזמן עצר מלכת" הגיליון בעריכת שולה קשת קשי, לורן מילק, אדמית פרא ומתי שמואלוף. הגיליון מרכין ראש לזכר הקורבנות, זועק את כאבן של המשפחות ומשמיע את הקולות המושתקים בחברה הישראלית על רקע הטבח והמלחמה שהגיעה בעקבותיו.
הגיליון עוסק בשאלות כמו: איך מסבירות את המלחמה לילדים ולילדות? איך ניתן לספר על הטבח? על פשעי המין הנוראים כלפי נשים? איך חיים עם אבל קולקטיבי? איך אפשר לערוך כתב עת תחת משא של צער, סבל ושכול בלתי-פוסקים? נדמה שהתשובה תוכל לבוא מתוך היצירות עצמן, שמשקפות את תהומות הנהי, הקינה והדווי, מאירות כזרקור את הסולידריות ואת הערבות ההדדית, לצד התקווה והציווי לזכור.
