הסופרת והמשוררת דפנה דרוקר מקריית שמונה תשיק את ספרה הרביעי, "דברים שאין להם שם" (אלף הוצאה לאור), באירוע חגיגי ביום שישי 25.4.25 בשעה 12:30 בחנות רידינג בתל אביב
הסופרת והמשוררת דפנה דרוקר מקריית שמונה, מעצבת גרפית בהכשרתה העוסקת לפרנסתה בתחום השיקום בבריאות הנפש, הוציאה לאור בימים אלו את ספרה הרביעי, ספר שירים בשם "דברים שאין להם שם" (אלף הוצאה לאור). הכולל שירים חדשים, שאיתם היא מגביהה מעל השורות ומיטלטלת בין חרדה לתקווה, רואה ורושמת, הכול עובר דרכה ונברא מחדש כשירה. שירתה נכתבת כאילו על נייר הסופג את הרגש מהעולם ומבדיל אותו מהרעש הגדול, ובמילים רכות ובגילוי לב היא מדברת את הכאב הפרטי והכמיהה לאהבה, ובאותה חמלה וענווה מספרת על האדמה הבוערת סביבה.
ספרה החדש של דרוקר, "דברים שאין להם שם", יושק באירוע חגיגי שיתקיים ב-25.4.25 ביום שישי בשעה 12:30 בחנות רידינג בתל אביב. הספר כולל שירים שנכתבו ברובם בשלוש השנים האחרונות, מאז יצא ספר שיריה השני ״להתייאש אסור״. הוא מכיל שירים על כמיהה לאהבה ועל פריחתה של זוגיות חדשה, שירים שנכתבו מאז טבח השבעה באוקטובר ובמהלך המלחמה שסופה עדיין לא נראה באופק ועוסקים בתחושות החרדה והכאב ברמה האישית והלאומית, הגעגועים לתחושת בית, ובכלל על המושג בית, לצורך בתחושת ביטחון ושייכות לאחר שהאדמה רעדה לנו מתחת לרגליים. חלק משירי הספר עוסקים בשאלות על החיים ועל המוות, המחשבות על מה אשאיר אחריי בעולם. חלק מהשירים פורסמו בפייסבוק וביומן המלחמה שלי בבלוג שאני מנהלת באתר הבית שלי", היא אומרת.
לאחר פרוץ המלחמה הנוכחית היא הוציאה לאור את ספר הסיפורים האוטוביוגרפי "זר עלי דפנה" בהוצאת עמדה, הנמכר בחנויות הספרים ברחבי הארץ. הסיפורים בספר לקוחים מהמציאות ומחייה האמיתיים ועוסקים בילדות לא פשוטה, התבגרות, אהבה, פרידות והתמודדות נפשית של בני משפחתה ושלה. חלקם פרקי יומן, מכתבים, חלקם סיפורים קצרים המשובצים בשירים שכתבה וחלקם פורסמו בספרי השירה "יום אחד" ו"להתייאש אסור". "המסר העיקרי מכל הסיפורים בספר זה הוא שהצלחתי להתמודד עם כל האתגרים והמשברים בחיי בעזרת האומנות, המוזיקה, הכתיבה, החשיבה החיובית ובעזרת האמונה בעצמי ובכוחות שהצלחתי לגייס" היא מגלה.
דפנה דרוקר, שעם פרוץ המלחמה הנוכחית פונתה מביתה עם משפחתה, אומרת כי אחרי כל ההתראות, האזעקות, הבומים, היירוטים והריצות למקלטים היא שמחה על כך שחזרה לצפון, לגליל העליון, שם היא מרגישה שייכת. "חזרתי לעבוד באופן פרונטלי (וכשאי אפשר, אז מרחוק) עם האנשים, שאני מלווה בעבודתי כמדריכת שיקום למתמודדי נפש וקיבלתי אנשים נוספים ללוות מהאזור. בסך הכל שבעה מתמודדים מטבריה, קצרין ועד קיבוצי עמק החולה. נסעתי הרבה בגליל העליון ובגולן והייתי חשופה לסכנה ומודעת לכך, ובכל זאת בחרתי לעבוד ולעזור למפונים האחרים המתמודדים עם כל כך הרבה, ובכך שאני תומכת בהם אני מתחזקת בעצמי. גם בן זוגי עובד. אנחנו לא חיים יחד, אבל מבלים הרבה זמן יחד ומאפשרים לכל אחד את המרחב שלו גם לבד, מה שלדעתנו חשוב לזוגיותנו. לאחרונה בחר בני בחר לאחרונה לחזור למרכז. שנה של נדודים חלפה עליי מאז השבעה באוקטובר. היה קשה לי מאוד להיות חסרת בית ולחיות על מזוודות. קיימת בי הכמיהה התמידית לבית ולביתיות".
במשך כל חייה היא כתבה פרקי יומן, סיפורים, מכתבים ושירים. בשנות ה-2000 פירסמה את חלקם באתר "במה חדשה" וגם ניהלה בלוג באתר "תפוז". כתבתי סיפורים קצרים לתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" (שלא התקבלו). "כל חיי היה ברור לי שאוציא פעם ספר שיכיל את כל מה שכתבתי על חיי, התמודדותי הנפשית ובכל התחומים האחרים, סיפוריי אהבותיי, הפרידות והחלומות, חוויות ההורות המאתגרת לילד מיוחד ומתוך כל אלה, היצירה המתמדת. זה משום שאני חושבת שיש בכל זאת ערך מוסף בעבור קהל הקוראים", היא אומרת.
דרוקר, שנולדה וגדלה בראשון לציון, מעבירה ברחבי הארץ את הרצאתה "ניצחון הרוח", שבה היא מספרת על ההתמודדות, תהליך השיקום וההחלמה שעברה מתוך מטרה לעזור למתמודדים אחרים, בני משפחותיהם ואנשי הטיפול והשיקום, ובכלל למגר את הסטיגמה הרווחת בציבור אודות מתמודדי נפש, שלדעתה מסוגלים לחיות לצד המחלה, חיים נורמטיביים ומספקים בזכות האמונה העצמית, החשיבה החיובית וכוחות הנפש והיצירה הטמונים בכל אדם.
השנה היא הוציאה אלבום בכורה בשם "לא מאוחר", שלפני יותר מארבע שנים החלה בהגשמת חלומה להקליט שירים שלה לאלבום, בעידודו של חברה הטוב ושותפה ליצירה, הזמר והיוצר ניר פוראי מראשון לציון, שהלחין את רוב שירי האלבום. רוב השירים הוקלטו ועובדו על ידי המפיק המוזיקלי ראובן חיון מאולפני Oov Studio בגבעתיים, ולאחר שעברה לחיות בצפון עבדה עם המפיק המוזיקלי והמעבד עדי דרוקר מאולפני Music Project באמירים. שניים מהשירים, "בזמן הבום" ו"בחושך שרוי ביתי", נכתבו והוקלטו בזמן המלחמה ומביעים מצד אחד את החרדה, חוסר הוודאות והגעגועים לבית ולשגרה ומצד שני תעצומות נפש, אופטימיות וחשיבה חיובית. בהמשך הוציאה שני סינגלים חדשים עם ניר פוראי כצמד ניר & דפנה, "לכן אני כאן" ו"מכתב לחטופים", נכתב למען שחרור החטופים והחטופות בעזה. היא מתכננת להוציא סינגלים נוספים לקראת אלבומים חדשים שלה – במסגרת הצמד וגם כמוזיקאית עצמאית.
כיצד את מצליחה להתמודד בימים אלו עם היותך מאובחנת במאניה-דיפרסיה – בימים לא פשוטים אלו?
"ההפרעה הדו-קוטבית שלי היא ברמיסיה (החלמה, נסיגה) כבר שנים רבות, ולמרות המלחמה על כל השלכותיה אני מצליחה, למרבה המזל והשמחה לשמור על בריאותי הנפשית ועל האיזון במצבי הרוח שלי. לא נפלתי לדיכאון או חלילה למאניה. אמנם בתקופת הפינוי לתל אביב הרגשתי בסטרס, סבלתי מהרעש והצפיפות והתקשיתי לישון, אך בו בזמן הצלחתי לעבוד, לקדם את הוצאת ספר הפרוזה שלי 'זר עלי דפנה' ואלבום הבכורה המוזיקלי 'לא מאוחר', ואף ארגנתי והפקתי את אירוע הופעת ההשקה שהיה מרגש, נהדר ומרשים לשני תאומיי אלו באפריל בבית היוצר של אקו״ם בנמל תל אביב, ואחריו גם באה העבודה על ספרי החדש 'דברים שאין להם שם', ובמקביל לכל אלה השתתפות בסדנאות כתיבה מרחוק באמצעות הזום בהנחיית יחזקאל רחמים וד״ר דורי מנור, וכן סדנה פרונטלית בתל אביב אצל נמרוד שיין, שהוא גם העורך של ספרי החדש ועשה עבודה מדהימה. התחלתי גם להשתתף סדנת כתיבה באיילת השחר מטעם עמותת הליקון שירה ובתמיכת קק״ל למען תושבי קו העימות. כמו כן הוצאתי שני סינגלים חדשים יחד עם שותפי לצמד 'ניר ודפנה', המלחין הזמר והיוצר ניר פוראי מראשון לציון. כל העשייה הזאת נותנת לי את הכוחות להתמודד ביום יום ולהמשיך ליצור. במקביל אני מקבלת ליווי אישי תמידי מצד עמותת אנוש ומצד הפסיכולוג שלי. השיחות והליווי המקצועי התמידי והיציב עוזרים לי מאוד. והזוגיות הנפלאה עם אלי, כפי שכתבתי בעמוד התודות בספר, מעניקה לכל יום בחיינו טעם מתוק ומשמעות".
בספרה החדש מצליחה דרוקר – מתחושת העקירות הגדולה ועד הבדידות האנושית הפשוטה בחדרים – להציב מראה לירית ולכתוב על בני האדם כפרטים, כמו גם על יופיה של החברה האנושית, במיוחד בימים לא פשוטים אלו שבהם היא ומשפחתה עקורים מביתם. "נמרוד שיין, העורך של הספר, היטיב לבטא זאת במילותיו. מנקודת הראות שלי הכתיבה משמשת לי מראה לרגשותיי ולתהליכים שאותם אני עוברת. בצעירותי למדתי צילום וגם בכתיבה אני מביאה תמונות שהן תוצאה של התבוננות באנשים, בחברה שמסביבי, במציאות על כל רבדיה וכן תמונות מהדמיון, מחלומות, מחשבות ותהיות על החיים והמוות ועל משמעותם. ספרי החדש בשל יותר מהספרים הקודמים, השירים נכתבים מנקודת ראות מפוכחת ובוגרת יותר על החיים. עדיין ישנה התמודדות בתחומים השונים, אבל יש מבט גם החוצה ולא רק פנימה. אני כבר לא כותבת רק על עצמי, למרות ש'רק על עצמי לספר ידעתי' כפי שכתבה רחל המשוררת. אני כותבת גם על אנשים אותם אני מלווה בעבודתי וגם דמויות זרות בהן אני מתבוננת", היא אומרת.
לדבריה נושא המשותף לכמה משיריה הוא המחשבות על המוות והפרידה מהחיים. דרוקר: "אני אמנם 'רק' בת 55, אך חוויתי מצב של 'כמעט מוות' לפני 20 שנה ואשפוז בטיפול נמרץ (בשיר 'אצות'), ואני מודעת מאוד בכתיבתי לסוף שעלול להגיע בכל רגע ולשים לי 'באמצע משפט פסיק, או אפילו נקודה' (בשירי 'איך זה'). אני כותבת מתוך כנות, פתיחות, חשיפה ומודעות לעצמי כמתמודדת (נפשית ובכל תחומי החיים) ולמורשת, שאותה אני רוצה להשאיר מאחוריי בלכתי ומנסה לעשות זאת כל חיי, המגולמים בארבעת ספריי ומגיעים לזיקוק בספרי החדש. להערכתי זהו כנראה ספרי הטוב והבשל ביותר עד כה, וזאת תודות ליצירה ולמידה מתמדת והתפתחות בכתיבתי לאורך כל שנות חיי. הספר משקף ראייה מפוכחת על החיים, בנקודת מבט של אמצע החיים, עיבוד של כאב מהעבר אבל גם הרבה תקווה לעתיד, כמיהה לאהבה, לשקט ולמימוש חלומותיי ותוכניותיי, בתחומי היצירה השונים ובכל תחומי החיים".
