עמלה עינת הוציאה לאור את ספרה "הדלת עדיין נעולה – הבטחה ושברה – הטיפול בהפרעות למידה" (הוצאת רסלינג), הכולל 23 ראיונות המקיפים דגימת תלמידים מכל מערכות החינוך המרכזיות בישראל וכן ניתוח הממצאים
"יש צורך קריטי בצמצום הפער האדיר בין התוכניות המובטחות לבין פירעונן במעשה היומיומי. נדרש בעניין זה שינוי בסיסי ועמוק בגישת כל הגורמים הרלוונטיים לנושא, בעיקר במערכת החינוך היסודית והתיכונית. כך למשל המגמות והתוכניות העיקריות בתחום עוסקות בהתאמות ('הקלות') בבחינות הבגרות ובאופן מינימלי וחסר יעילות (בשל תנאי מציאות קשים כמו מספר הילדים בכיתה, חוסר הכשרה של מורים, ועוד, ויותר מכך בשל אדישות אידיאית עד התנגדות ערכית של חלק גדול מהנוגעים בדבר), בתהליך הלמידה השוטף עצמו, מגן הילדים ועד סוף התיכון. מצב זה שונה לרעה מזה שאפיין את המערכת בשנות ה-80, עם פריצתו ההתחלתית של הנושא לתודעה".
כך אומרת עמלה עינת, שהוציאה לאור בימים אלו את ספרה "הדלת עדיין נעולה – הבטחה ושברה – הטיפול בהפרעות למידה" (הוצאת רסלינג). הספר כולל 23 ראיונות המקיפים דגימת תלמידים מכל מערכות החינוך המרכזיות בישראל וכן ניתוח הממצאים ומסקנות קונספטואליות וקונקרטיות.
ספרים קודמים שלה בנושא הם: "נשים רוצחות" (עם מישל חדד), סיפורה של חווה יערי (הוצאת ידיעות אחרונות), "הבוקר בו אסרו את אבא" ו"משני עברי החומה" – סיפורים לבני הנעורים (הוצאת הקיבוץ המאוחד), "כתב אישום" (עם פרופ' תומר עינת), ספר עיון מחקרי בנושא אסירים עם הפרעות למידה וקשב בישראל (הוצאת הקיבוץ המאוחד) ו"קולות מהכלא" (עם פרופ' תומר עינת) – אסופת יצירות בציור, פיסול, פרוזה ושירה של אסירים בישראל.
ילידת ישראל, דור שלישי בארץ, אם לשלושה בנים וסבתא לשישה נכדים, כתבה והוציאה למעלה מ-50 ספרים בתחומי העיון, המחקר, והפרוזה לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. רבים מהם תורגמו לשפות זרות, וחלקם הומחזו ועלו על במות שונות בישראל. היא זכתה בפרסים ספרותיים שונים.
היא בעלת תואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב (ספרות עברית ופסיכולוגיה חינוכית) ותואר שלישי באוניברסיטת ליברפול – התמחות בהפרעות למידה וקשב. במשך עשרות שנים שימשה מרצה באקדמיה, מאבחנת ומטפלת מומחית בהפרעות למידה וקשב בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים. כמו כן הייתה בין מקימי ומעצבי מרכז התמיכה לסטודנטים עם הפרעות אלו במכללת תל-חי.
היית מחלוצות תחום מחקר לקויות הלמידה בישראל. מה השתנה מאז שנות ה-70?
"למרות תוכניות האבחון והתמיכה הפורמליות, ההשתלמויות והמחקרים הרבים שעוצבו הן באקדמיות והן במשרד החינוך מאז שנות ה-80 לא חל, על-פי דברי הנחקרים, כל שוני מהותי בתחושות התסכול והכישלון שלהם לגבי יחס המערכת החינוכית והציבורית אליהם. נהפוך הוא. האכזבה מחוסר המימוש המהותי והענייני של ההבטחות והציפיות שעלו מהן, הוסיפה עומק טראגי לתגובות הייאוש הכאוב של הדוברים".
איך היה להתייחס לנושא בספרות ובדרמה?
"ספרי 'שיטת חנהלה', שתיאר אז לראשונה את מאבקה של נערה על מיצוי יכולותיה האינטלקטואליות למרות ליקוייה, וההצגה שעלתה בעקבותיו עוררו תגובות ציבוריות וממסדיות-מקצועיות רבות, שבעקבותיהם ובעקבות ספרים ועבודות עיון נוספים, שלי ושל אחרים, עוצבו מסגרות ואסטרטגיות תמיכה שפעלו בעיקר במערכת האקדמית, והופנו בתוכה בתשומת לב מודגשת גם לתמיכה רגשית, פן מרכזי שהוזנח ומוזנח עד עכשיו בחינוך היסודי והתיכוני".
אילו הקלות ניתנות כיום ללקויי למידה?
"ההתאמות הרווחות כיום במערכת הן תוספת זמן, התעלמות משגיאות כתיב, הקלדה במקום כתיבה ידנית, שימוש בדף נוסחאות במתמטיקה, במילונית באנגלית ובהיבחנות בחדר נפרד במקרים של בעיית קשב חריפה. חשוב לציין שוב שהחסרים הקריטיים נוגעים להדרכת למידה עוקפת קשיים לאורך כל שנות הלימודים, להתייחסות מתאימה לצרכים מיוחדים בבחינות כמו אישורי הקראה או מבחנים בעל פה לתלמידים הסובלים מליקויים משמעותיים בקריאה ובכתיבה ולתמיכה רגשית מלווה בשל התגובות הרגשיות הקשות הנובעות מחוויית הכישלון המתמשך".
האם יש ילדים עם פוטנציאל אדיר שלא מימשו אותו בגלל חוסר המודעות שהייתה פעם לנושא?
"אכן ילדים ובוגרים רבים בעלי פוטנציאל עיוני גבוה אינם ממשים את יכולותיהם בשל כשלים כרוניים בטיפול הפדגוגי והפסיכולוגי בקשייהם. חלק מהם מגיע בשל כך להתנהגויות אנטי-סוציאליות, ורבים מאוד מהם נדונים לחיים מקצועיים ואישיים בלתי מספקים הגורמים גם להפסדים חברתיים וכלכליים לקהילה כולה".
האם יש ילדים שיצירותייך ומחקרייך בנושא הובילו אותם להצלחה לה היו זוכים אחרת?
"מניסיוני הכולל בעבודה, הן בהשפעתם של ספרי, והן בפן המעשי-טיפולי שלי באוכלוסיית תלמידים זו, מקרי ההצלחה נמצאים ביחס ישיר להרחבת הידע, המודעות והמגע האמפתי, ובאחוז ניכר הם בבחינת הצלת חיים מעשית ונפשית ממש, לסובלים עצמם ולמשפחותיהם כילדים, כבני זוג וכהורים".
