בגלריית הציפור הכחולה בפתח תקוה מוצגת התערוכה "גאות ושפל – מאפייניה של יצירה" (אוצרת: שרה רז), בה משתתפים 28 אמנים ואמניות המביאות רחשי ליבם והגיגיהם באמצעות אופיה של היצירה האקטואלית בעת טלטלת רגשות ובעת מלחמה ותקווה רבה לזמנים טובים
"הדימויים של גאות ושפל עוררו השראה לאינספור אמנים, סופרים והוגים לאורך ההיסטוריה. טבעם הקבוע אך המשתנה ללא הרף של הגאות והשפל משקף את תהליך היצירה עצמו, שבו רעיונות יורדים וזורמים, ובסופו של דבר מולידים צורות ביטוי חדשות. למעשה גאות ושפל הם לא רק חיוניים לעולם הפיזי, אלא גם מהדהדים עמוקות לחיינו הרגשיים והרוחניים. הם מזכירים לנו את הקשר בין כל הדברים ואת היופי שבתנועה התמידית של החיים. בתערוכה זו רצינו להביא בפני הצופים את אופייה של היצירה האקטואלית במקומותינו – בעת טלטלת רגשות, בעת מלחמה, ביטוי לפחדים לחששות להישרדות וכן תקווה רבה לזמנים טובים. האמנים והאמניות מביאים/ות ביצירה רבגונית את רחשי ליבם והגיגיהם".
כך אומרת שרה רז, אוצרת התערוכה "גאות ושפל – מאפייניה של יצירה", שהושקה לאחרונה בגלריית הציפור הכחולה בפתח תקוה. באירוע הפתיחה נשאו דברים ראש העיר פתח תקוה רמי גרינברג ואוצרת התערוכה ויו"ר עמותת אמני פתח תקוה שרה רז.
בתערוכה משתתפים 28 אמנים ואמניות: איוון כוגן, אלינה מרינובסקי יזרצקי, אליס קומננקו, אנה קיסר, אניה ליפסטר, ברודני הני, ברכה פרי, גילה קנטי, גלינה מינץ, דבורה שווצברג, דוד חדד, ויקטוריה פרלוצקי, חנה למפל, חנה פלוט, יוני זהרני, ליה דגני, ללה מיגירוב, נילי ללום, רחל סולטניק, רבי בדיחי, רבקה טיר, דורון רז, רבקה קרמר, רותי כהן, טליה שר, שרה רז ותיאה שמואלי.
לדברי שרה רז, גאות ושפל, העלייה והצניחה המקצבית של פני הים הנגרמות על ידי כוחות הכבידה של הירח והשמש, ממלאות תפקיד מכריע בשמירה על איזון המערכות האקולוגיות של הפלנטה שלנו. "תופעות טבע אלו תורמות לבריאות החיים הימיים, ליציבות הסביבות החופיות ואפילו לאקלים העולמי. גאות ושפל נתפסים לפעמים כמטאפורה לגאות והשפל של החיים. בדיוק כשהגאות והשפל משתנים, הרגשות האנושיים משתנים ומזכירים לנו שהחיים הם סדרה של מחזוריות. הבנה זו יכולה להביא נחמה בזמנים קשים, זאת בידיעה ששינוי הוא חלק טבעי ובלתי נמנע מהקיום", היא מסבירה.
בין היצירות יוצאות הדופן המוצגות בתערוכה: "שוזרת חוטי זהב" ו"הותר לפרסום" של האמנית תיאה שמואלי, שלדבריה אהבה וכאב משולבים זה בזה, חיים זה לצד זה, כמו שני קווים מקבילים הנפגשים בנקודת החיבור שבין החיים והמוות. ניצבים זה לצד זה, עולמות מקבילים, חיים ומוות. בתוך המורכבות הזאת האהבה מוצאת את כוחה ומעניקה לחיים את העוצמה להמשיך ולהתגבר על הכאב.
שמואלי: "את היצירה 'שוזרת חוטי זהב' התחלתי מעט לפני המלחמה, עמד בצד ללא תנועה והתקדמות, ללא יכולת או מחשבה שאוכל לחזור ולצייר אהבה. ברגע של בהירות, הבנתי שחובתי כיוצרת היא לשוב וליצור, ליצור יופי והרמוניה. מתוך הבנה צלולה וברורה שיש פה גם מלחמה תודעתית וזה הזמן להתמקד וליצור את מה שהחיים מבקשים, היום יותר מתמיד. מתוך השבר והכאב נולד הרצון לחבר, ליצור משמעות חדשה ולהמשיך בדרכה של אהבה".
ביצירה "הותר לפרסום" יש 706 רסיסי לב, "והלב קטן מלהכיל, הדמעות מציפות ונופלות מתערבבות עם דיו הכתיבה. מחברת אותיות לשמות, לאט, בהתאם ליכולת הלב. שם ועוד שם, רסיסי לב, ולא נותרו מילים, הלוואי והיה זה רסיס הלב האחרון מרגישה את החור בבטן, והעצב מתפשט, פותחת את עיניי, הלב אדום ופועם, מצמיח חיים. בדמיוני רואה אותם מתוודעים זה לזה. זוגות עיניים מביטות בי מעברו השני של מסך המחשב, דמעות שהפכו לפרחים. וברקע שירי אהבה. מתוך מסך הדמעות שמציפות את עיניי, מחפשת פנים, עיניים, רצון להכיר ולהיפרד מכל אחד ואחת. לומר תודה על אומץ ליבכם ומסירות נפשותיכם להגנת העם והמדינה. ובמותכם הענקתם לנו חיים. מתוך הקשר ההדוק והכואב בין המוות לבין החיים, ערך החיים ואהבת הארץ מתמלא ומקבל משמעות חדשה. במותם ציוו לנו התבוננות מחודשת על מהות החיים, חיים של אחדות של מילים טובות ויפות, חיים של אהבה. כי במותם ציוו לנו את החיים".
