מאיר קרסו, לשעבר שותף ומנהל קריאטיבי במשרדי פרסום ופזמונאי שכתב שירים לבועז שרעבי וללהקת פנצ'ר, מגלה כיצד ספרו החדש "מה-ה-ה קורה כשניתאי סופר כבשים" (איורים: חן אופיר) מסייע לילדים החווים קשיי שינה או נדודי שינה

"הספר לא נכתב כדי לסייע רק לילדים שחוו וחווים את המתח והצער דרך סביבתם הקרובה, אלא נכתב כספר אוניברסלי המסייע לילדים החווים קשיי שינה או נדודי שינה מכל סיבה שהיא. זה רק התחדד יותר מאז השבעה באוקטובר. בעיית נדודי השינה מוצגת מיד בתחילת הספר, בלי לציין מהי הסיבה לכך ומה גרם לכך, כי אצל ילדים בגיל כזה זה יכול להיות כל דבר. הרעיון היה שכמו שהצעתי לניתאי בני לעצום עיניים, לספור כבשים ולפגוש חברים מעולם הדמיון והחלום, כך יעשו כל ההורים מיד בסיום הקראת הסיפור וישאלו: האם בנם או בתם גם היו רוצים לנסות לספור כבשים ולפגוש חברים, כמו ניתאי שבסיפור".

כך אומר מאיר קרסו, תושב באר שבע, שבימים אלו יצא לאור ספר הילדים החדש שלו "מה-ה-ה קורה כשניתאי סופר כבשים" (איורים: חן אופיר), המשלב בדרך משעשעת את 'טקס השינה', המוכר כל כך להורים ולילדים בגילי שנתיים עד חמש והופך אותו בדרך מקורית לחוויית לימוד מעניינת ומהנה על הטבע והסביבה. מדובר בסיפור מלבב בחרוזים המאפשר לילד לפרוק את שיירי האנרגיה, שצבר במשך היום, ומביאו נינוח ורגוע אל שנת הלילה.

לדבריו, הסיפור נולד בלילה לבן אחד, לאחר שבנו ניתאי ביקש שוב לשתות ואחר כך שוב ללכת לשירותים. "הייתה לי תחושה של דה ז'ה וו לתקופה, שבה ילדיי הגדולים לא הצליחו להירדם בטענות כמו: 'חם לי', 'מגרד לי' או 'המוצץ נפל לי' וכמובן צמד המילים שכל הורה מכיר – 'אני צמא'. כך, תוך כדי היזכרות נוסטלגית בילדיי האחרים, צץ בי הרעיון לכתוב סיפור על ספירת כבשים, שיהיה בנוי כסוג של פעילות דמיון מודרך ושספירת הכבשים תהיה הטריגר למפגשים עם חברים דמיוניים, שיסייעו לילד לשקוע אל תוך חלומות נעימים ולהירדם".

למחרת החל לכתוב את הספר ועד שלא סיים אותו, כחודש לאחר מכן, לא הפסיק. לפני תחילת הכתיבה קיבל קרסו מספר החלטות ובהן: הסיפור יסופר בגובה העיניים של הילד, הספר ייכתב בחרוזים, תהיה כמעט בכל דף הפתעה עלילתית מעניינת, תהיה הקפדה על השפה, המחשבות של ניתאי יישמעו והן שיובילו להפתעה בסוף הסיפור ולהבנה שהכול היה רק חלום וההחלטה האחרונה, שהתבצעה ראשונה, הייתה לאייר את הספר בשילוב של איורים ידניים ושל  AI. "לדעתי התוצאה מצדיקה את הבחירה והעבודה הקשה שנדרשה לשלם כך", הוא אומר.

הסופרת זוהר אביב, מרצה ומלווה בכתיבה ותרפיה, שכתבה למעלה מ-80 ספרים, ובהם ארבע סדרות פופולריות, כולל "יד הפלא 15 – יחד ננצח": "ספר גאוני בפשטותו, מזכיר לילדים מנהג ידוע, רך וצמרירי, לשינה מתוקה. האם וכיצד יצליח גיבור הספר להגיע אל השינה המיוחלת והשקטה? הספר מחורז ומלווה באיורים הנפלאים ומוסיפי המתיקות של חן אופיר. מומלץ לקרוא עם הילדים שוב ושוב".

הפסיכולוגית הקלינית נטע ענבר-סבן, מחברת הספר "נשבר לי הלב, תעזרו לי – טיפול פסיכולוגי בילדים ונוער": "הספר כתוב בצורה קלילה ומחורזת, ומציג את הבעיה הנפוצה כל כך בקרב ילדים וילדות – הקושי להירדם בלילה. קושי שהתעצם אף יותר מאז אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שבעקבותיהם. בסיפור מוצגים בצורה חומלת הקושי להירדם של הילד ניתאי ובצורה אמינה, הרצון של ההורים לעזור והפתרון שהם מציעים".

קרסו: "למרות שהרעיון ההתחלתי היה לכתוב סיפור קטן, שישמש מעין תרגיל תרפי של  דמיון מודרך, כדי לצלול לשינה בהמשך, החלטתי לשלב גם חיות בית וחיות מהסביבה. ואז, זה פשוט התבקש להוסיף לסיפור גם את הקולות שהחיות משמיעות ואת מקום מגוריהן".

לא פעם, חייו המקצועיים וחייו הפרטיים של מאיר נשזרו זה בזה. כך לימודי הקולנוע במגמת בימוי ותסריטאות בקמרה אובסקורה סייעו לו בבנייה נכונה של הסיפור, והעבודה על תסריטי פרסומת רבים, כקופירייטר וכמנהל קריאטיבי, חידדו אצלו את היכולת להעביר מסר וסיפור בקצרה ובמהירות. למעשה, השילוב בין לימודי הקולנוע, העבודה כמנהל קריאטיבי וכקופירייטר ויכולתו לכתוב בהומור ובחרוזים סייעו לו בכתיבת הספר החדש. ספרו הבא, כך הוא מגלה, כבר כתוב וממתין לתורו.

בשנת 2006 למד קרסו ניהול תיקי השקעות וניתוח טכני במכללת מגמות, וכהרגלו הפך תוך מספר שנים למומחה ומרצה מבוקש אצל ברוקרים ובתי השקעות במרכז העסקים ברוטשילד בתל אביב, ואף פיתח אסטרטגיית מסחר ייחודית המסייעת להצליח בשוק ההון – בדגש על מטבע חוץ.

בשנת 2010 סבל מבעיות קשות בגב, שגרמו לו לכאבים עזים, אך למרות זאת הצליח לסיים את כתיבת "מה – ה – ה קורה כשניתאי סופר כבשים". בת זוגו רלי, שקראה אותו ושמעה אותו מקריא אותו לבנם ניתאי, התלהבה, וגם ניתאי נהנה להאזין לו.

קרסו נולד וגדל ביפו לאודט ולאלי, אז שוטר צעיר לאחר שירות בצנחנים, שסיים את שירותו במשטרה בדרגת סגן ניצב. לדבריו, ההשראה לדמותו של רב סמל קרסו, שמוזכר בסרטו הידוע של יהודה ברקן "צ'רלי וחצי" היא אביו, שהיה מוכר בכל האזור בשל היותו נועז, קשוח אבל גם הוגן, וזכה לכבוד מעבריינים וגם מאזרחים.

לילה אחד בגיל חמש עלה חום גופו של מאיר במהירות ל-41 מעלות. כשהגיע לבית החולים כבר היה מחוסר הכרה ועל גופו התפשטו שטפי דם גדולים. במשך כשבוע נלחמו הרופאים על חייו ואף הודיעו להוריו שהמצב קשה ושיתפללו עבורו. כמוצא אחרון החליטו הרופאים לנסות קוקטייל של מספר סוגי אנטיביוטיקה. למרבה המזל זה עזר. החום החל לרדת וקרסו חזר להכרה. מסתבר שהייתה לו התפרצות של חיידק טורף.

מאיר הקטן ניצח את החיידק הטורף, אך נפגע קשות בירך שמאל. על מנת לשמור על הירך, הוחלט לגבס למספר חודשים את רגלו השמאלית ואת חצי הגוף העליון עד החזה. "לפתע מצאתי את עצמי מרותק למיטה, בלי יכולת אפילו ללכת לשירותים בעצמי. כך החל ה'רומן' שלי עם הספרים. בלעתי בשקיקה כל חומר כתוב שהובא לי. שיפרתי את כישורי הקריאה שלי ומהר מאוד עברתי מחוברות קומיקס של אותה תקופה לספרים קצרים ומאוירים ובהמשך לספרים ארוכים ולא מאוירים, וגם התחלתי לצייר ולכתוב שירים קצרים", הוא נזכר.

לאחר מספר חודשים כשהגבס הוסר, התברר שירך שמאל נשארה חלשה מדי. לכן הותקן לו מכשיר הליכה, שנועד למנוע דריכה של כף הרגל. במשך חמש שנים נאלץ ללכת עם מכשיר זה, אך לא ויתר על אהבתו למשחק הכדורגל וגילה שהוא מצטיין כשוער גם עם המכשיר על רגלו השמאלית ולמרות השברים במכשיר והקרעים שנוצרו על פס הגומי, כתוצאה מהזינוקים. "כדי לחסוך כסף על תיקון הגומי במכון, בכל פעם שהגומי נשחק כתוצאה מהשתתפותי במשחקי הכדורגל השכונתיים, אבי היה גוזר מצמיגי מכונית רצועות באורך המתאים ומתקין אותן בתחתית המכשיר", הוא מספר.

לאחר זמן מה התגלה שהירך התאחתה, אך אינה ממוקמת נכון. הרופאים החליטו לנתח את הרגל ולקבע את הירך בלוחית מתכת וברגים. קרסו שוב נאלץ להיות מגובס מכף רגל ועד בית החזה במשך כחצי שנה. "הפעם קראתי כל מה שמצאתי וכל מה שהשכנים הביאו לי, רק כדי לברוח לעולם הדמיון והפנטזיה. מתחת למיטתי היו דרך קבע ארגזי קרטון מלאים בספרים, כולל כל ספרי המדע הבדיוני".

כשהגיע הרגע המיוחל של הסרת הגבס, הסתבר שהוא נשאר צולע על רגל שמאל.  למרות זאת, הגיע יום אחד על דעת עצמו לאימון של קבוצת הילדים של מכבי יפו לבוש בתלבושת שוער שאלתר ובנעלי ספורט והפתיע את המאמן בזינוקים נועזים ובעצירות כדור. הוא עשה חיל בקבוצת הילדים ובהמשך בקבוצות הנערים והנוער של מכבי יפו, ואף השתתף בנבחרת מכבי ישראל וזכה לחשיפה באחד מעיתוני הספורט עם הכותרת "מאיר בעל הנס".

במהלך לימודיו בתיכון הצטרף לגרעין נח"ל של הנוער העובד והלומד. אז החל לכתוב שירים וביחד עם חבר, שניגן על גיטרה, הלחינו את השירים וביצעו אותם כצמד. לאחר השירות הצבאי 'נדלק' קרסו על תחום הפרסום והחליט להיות קופירייטר. הוא הצליח לשכנע את המזכירה במשרד הפרסום אריאלי שתאפשר לו להיפגש עם עמוס טל שיר, שהיה מעין סלב של התקופה, שחקן וגם המנהל הקריאטיבי של המשרד. טל שיר, שראה את הלהט בעיניים של קרסו, הסכים לתת לו קופיטסט, שהתברר שהיה בדיעבד כמעולה. אך הוא לא הסכים להמתין מספר חודשים כדי שיתפנה עבורו מקום באריאלי, ביקש את הקופיטסט בחזרה ובעזרתו התקבל לעבודה מידית במשרד פרסום קטן. בהמשך התקדם ועבד במספר משרדי פרסום כקופירייטר וכמנהל קריאטיבי, ויצר קמפיינים רבים ומוצלחים שזכו בפרסים רבים. בין היתר: לבזק, לבנק דיסקונט לצעירים ולמנעולי מולטי לוק. הוא אף זכה כמנהל קריאטיבי וכקופירייטר עם משרד הפרסום דחף במקום הראשון בתחרות הארצית של ערוץ 2 והמועצה לבטיחות בדרכים, לאחר שהגה את הקמפיין והסיסמה "אני נוהג לשתות, אבל לא שוטה לנהוג".

בשנת 1989 הכיר את דידי הררי, שגם עבד אז כקופירייטר בקשר בראל, ושניהם הפכו לידידים טובים. הררי, שהיה גם חבר בלהקת פנצ'ר, ביקש מממספר חברים וכותבים לכתוב שירים לאלבום החדש וההיתולי של הלהקה, וכך כתב קרסו את "אהבת ספסל". בשנת 1991 כתב את השיר "אנשי הזית" שביצע בועז שרעבי.

כיום, למרות נכותו, לקרסו יש קבוצת סיוע ציבורית בפייסבוק לסוחרים במט"ח ובשוק ההון והוא כמובן ממשיך לכתוב.

ניתן לרכוש את הספר "מה-ה-ה קורה כשניתאי סופר כבשים" בקישור הבא:
https://lp.vp4.me/t573