הסופרת החרדית איילה פרי (ששם העט שלה הוא א.פרי) מגלה כיצד מתוך משבר משפחתי ואישי שעבר עליה התחילה לכתוב ארבעה ספרי מתח, שהאחרון שבהם הוא "סדר הפוך" (פרי הוצאה לאור), המשלב רעיונות עמוקים ואמירות מהפכניות
הסופרת החרדית איילה פרי (שם העט: א.פרי), בת 40, נשואה ואם לחמישה ילדים מטבריה, חושפת בגילוי לב התמודדות רבת שנים עם מצוקות נפשיות, כמו גם את ראייתה החיובית לגבי מסע החיים המורכב. "אנשים כמוני לא צריכים שיתייגו אותם, אלא צריכים שיתנו להם כלים לפרוח ולהתקדם. לכל אדם, למרות הקושי או העיכוב המנטלי, יש אזור של גאונות או ידע שאותו הוא יכול לתרום לחברה ולחוש בעל ערך עצמי", היא אומרת ומגלה כי היא מתמודדת עם סכיזופרניה פראנואידית, חרדות וכפייתיות, כולל חרדה חברתית ופחד קהל".
איילה: "אנשים כמוני מתקשים לצאת לאור ולהגשים את עצמם, ואני יוצאת לאור רק בעקבות ההבנה שכל אחד ואחת מחויבים לעשות תהליך עם עצמם כדי לשנות את העולם ולקדם את עצמם ותוך כדי כך את הסביבה. למדתי לעקוב אחרי מחשבותיי כדי להיות מודעת לעצמי, וזה כלי נהדר להתמודדות נפשית כי ברגע שיש לי מחשבה פראנואידית ואני מודעת לכך, הקושי נשאר אבל למודעות יש כוח עצום. דווקא הרקע המאתגר שלתוכו נולדתי גרם לי להיות שקטה ומופנמת. יש לי קווי אישיות ברורים של הפרעה נפשית, רק שלמרבה הצער לא איבחנו אותי. אני זוכרת שליוו אותי תחושות כמו: נחיתות, אשמה וביקורת עצמית, ובושה ורחמים היו מרכיבים משמעותיים באישיותי. היו לי קשיים חברתיים ואילמות סלקטיבית, אבל לא לקחו אותי לשיחה או לנסות לסייע לי. נראה לי שבאותם ימים אנשים היו עסוקים בעיקר בלשרוד".
בימים אלו יצא לאור ספרה החדש "סדר הפוך" (פרי הוצאה לאור) – מתח קליל ומשעשע המשלב רעיונות עמוקים ואמירות מהפכניות ומציג עלילת מתח מתוחכמת וייחודית, המשלבת אמירות אקטואליות ופתרונות אפשריים למצב במדינה. ארגון אנרכיסטי עומד מאחורי הקונפליקט בין הרשות השופטת למחוקקת כדי לבטל את השלטון ההיררכי וליצור מרחב אזרחי של חופש מוחלט. אנשי ביטחון שנאמנותם מוטלת בספק, דרקון מסתורי, קונספירציות, חברי כנסת, סופר קנדי וצעיר חרדי שרוצה בסך הכל למצוא שידוך מתאים, כל אלו ועוד דמויות המביאות משב רוח חדש תוך כדי מסעות ותהליכים מרתקים.
זהו ספרה הרביעי של פנירי, שמודה כי מתוך משבר משפחתי ואישי שעבר עליה התחילה לכתוב, לאחר שעלה בה הרצון להיאבק על כך שקולה יישמע ושספרה ייצא לאור וישפיע. "הגעתי למקום נמוך מבחינה מנטלית, וזה הצטרף למקום הנמוך חברתית. הייתי חייבת שינוי כי הרגשתי שתיכף אני מתאשפזת בבית חולים פסיכיאטרי", אומרת הסופרת הפורייה שהוציאה לאור שלושה ספרים נוספים: "במה ללא קהל", "קוד נפוליאון" ו"הצעה לסדר".
ב"במה ללא קהל" מתואר סיפורו של איציק, צעיר קשה הבנה המתחתן עם אשה שבאה מתוך משפחה בעלת השפעה. גיבור הסיפור שנכשל בכל תחום מתמודד מול גיס שמתנשא מעליו ומוריד אותו, הוא צריך להביא פרנסה ולא מצליח. מתוך נקודת שפל הוא מגיע להצלחה מסחררת, ואז נדרש לעמוד מול העובדה שהוא עדיין לא שמח. מה שמוביל אותו למסקנות שונות – מה זו הצלחה אמיתית? הספר "קוד נפוליאון" נכתב בעקבות רצונה של פנירי להמשיך בעשייה הספרותית. "חשבתי שאני מי יודע מה ותוך כדי כך גיליתי והבנתי שיש לי שיגעון גדלות. חיפשתי מידע לגבי שיגעון גדלות ותוך כדי קריאת הערך של נפוליאון בונפרטה בוויקיפדיה עלה לי רעיון לספר: איל הון ישראלי, מגלומן, שנאלץ להתעמת מול דמותו של נפוליאון, היא מספרת.
הספר "הצעה לסדר" הוא ראשון בטרילוגיה, שנולדה מתוך רצונה לשנות את העולם ולהביא הבנה נוספת לגבי ההיררכיה, השלטון והמקום שלנו כפרטים בתמונה הכללית. בספר מתואר סיפורו של נתנאל הלל, צעיר חרדי מתמודד הנאלץ לעמוד מול האפשרות שיוכתר למלך על מדינת ישראל, כשאנשי שב"כ מנסים למנוע את ההמלכה החוקית.
הספר החדש "סדר הפוך" הוא בעצם ספרה השני של פנירי שאותו כתבה במשך מספר שנים, עם הפסקות באמצע. "היה לי מרתק לכתוב אותו והרגשתי כאילו משהו גבוה מכוון אותי בכתיבה. העלילה העכשווית גורמת למאורעות הפוליטיים והחברתיים לקבל צביון סיפורי. כתבתי אותו ושכתבתי מספר פעמים, שיניתי את העלילה בגלל מאורעות שקרו במדינה על מנת שיתאים למציאות", היא מגלה. בספר השלישי בטרילוגיה, "מסדר מלחמה", שאותו היא כותבת, היא מביאה את המאורעות העכשווים שאנו חווים מזווית סיפורית עם חזון אחרית הימים של כל הדתות.
היא חרדתית שחשוב לה מאוד שיהיה טוב בעולם ומאמינה שהעולם טוב ולא צריך להיות רע. "המטרה של בורא עולם היא שיהיה טוב, ועלינו, בני האדם, מוטלת המשימה להפוך את העולם לטוב יותר. הכתיבה שלי מגיעה מתוך רקע של רצון להביא חשיבה חדשה. בשנים האחרונות למדתי 'לשבור' אמונות רבות שהגבילו אותי לחינם וליצור לי מרחב פנימי בו נעים לי בתוכו. אני מתחברת להרצאות ביוטיוב, שבהן יש עידוד להעצמה והתפתחות, ומאמינה שאם כל אדם ילמד להתפתח ולהגשים את עצמו מתוך חיבור לעצמו, החברה כולה תעלה על מסלול של צמיחה ושגשוג בעזרת ה'. בתוכי יש הרבה ציניות, ביקורת עצמית ושיפוטיות, ועם הזמן למדתי לסנן, להפנות את הציניות והכאב למקום של צמיחה ולא למקום של הסתגרות וכעס. הספרים שלי מגישים משב של תקווה: דווקא אני, שבאתי מתוך עולם מאתגר, יכולה להכיר היטב את העולם הזה ולהצהיר שיש תקווה לכל אחד ואחת לצאת מאיפה שהם לחיים מסופקים ונורמטיביים של עשיה והתקדמות".
לפני כ-18 שנה נפטרה אמה, ילידת בוכרה, ואביה, בן למשפחה יוצאת איראן וחוזר בתשובה, נפטר לפני שלוש שנים. "ההורים שלי היו אכפתיים ברמה של אווירת דיכאון כשהיה קורה משהו רע שדווח בחדשות. אבא שלי היה אדם משעשע, מצחיק ודרמטי, שאהב לספר לנו סיפורים והצטיין בכושר אומנותי יוצא דופן לרתק אליו את השומעים. אמא שלי הייתה אישה פשוטה ואמא אמיתית, שהרגישה הכנעה מול ילדיה ומה שאמרנו לה היה 'קדוש'. היו לה בעיות דיבור קלות, ואני התמודדתי עם גמגום מגיל ילדות. סבתא שלי, שגידלה לבדה את אימי ואת אחיה, הייתה דומיננטית בחיי. היא הייתה אישה גרושה, טובת לב ומצחיקה ובה בעת דעתנית. השפות לתוכן גדלתי היו בוכרית, רוסית, פרסית ועברית".
עולם הכתיבה בעברית דיבר אליה כשהתחילה לקרוא ספרים בגיל תשע. "לכבוד אחד החגים אבא שלי קנה לי ולאחותי ספרים במתנה. שמחתי במתנה וניסיתי לקרוא את הספר 'העילוי שנחטף', שהיה מרתק. במהרה עברתי לקרוא את הספר שקנה לאחותי, 'האי המופלא'. מאז חיפשתי כל חומר קריאה זמין כדי לקרוא. עם הזמן השתפרה הקריאה שלי ולמדתי לקרוא יותר מהר. בגיל עשר התחלתי לכתוב בעצמי ספרים והבאתי לחברה שלי לקרוא, ובהמשך כתבתי שירים", היא נזכרת.
שיעורי ספרות והבעה היו היחידים שבהם הצטיינה בבית הספר. פנירי: "את המקצועות שהבנתי קלטתי ברבע השעה הראשונה, ואת המקצועות שלא – לא עזרו שעות של לימודים, החומר לא נקלט אצלי. כיום אני לומדת באופן עצמאי ובקיאה בתחומים רבים. אנשים כמוני צריכים לקבל אפשרות ללמידה עצמאית, כי בלתי אפשרי לחייב את כולם להיכנע לשיטת לימוד אחידה".
בשנות התבגרותה התמודדה עם דיכאון, היפוכונדריה ואנורקסיה, והייתה בלי חברה, מסוגרת בתוך עצמה, עם חרדות ומחשבות טורדניות. אביה היה בטוח שאם היא תתחתן ייפתרו כל הבעיות. "בכל הזדמנות הוא דיבר על רצונו לחתן אותי. כשהייתי בת 18 הציעו לי את בעלי, נפגשנו, לא רציתי להתחתן, אבל לא הצלחתי לומר 'לא'. נפגשנו שלוש פגישות ואז פגישה עם ההורים שהוכרזה כ'וורט' (שתיית לחיים וסיכום כספים לפני אירוסין). כיום אני חכמה ומבינה הרבה דברים, אבל אז הייתי תמימה ולא ידעתי כלום. לקח לי שנים ללמוד את העולם. אני בוגרת של בית הספר הטוב בעולם – החיים עצמם".
עם השנים נולדו לה ילדים, ולמרות שהקימה משפחה היא זוכרת את הבדידות כמרכיב מרכזי בחיי. "הייתי מגמגמת, אולי יש לי הפרעות שלא אובחנו. היום אני מבינה כמה זה נורא לחיות בעולם הזה – ולא לחיות אותו באמת. היו לי קשיי פרנסה, חיפשתי עבודה והיה לי רצון עז להצליח, אבל הנתונים שלי לא אפשרו לי להצליח באף עיסוק או עבודה, מלבד כתיבת ספרים. הספרים שכתבתי לא הצליחו לצאת לאור כנראה בגלל אמונותיי המגבילות. בגיל 36 הוצאתי לאור את ספרי הראשון בעקבות משברים אישיים ומשפחתיים, שחייבו אותי לצאת לאור מתוך מטרה מאוד פשוטה: לשנות את העולם".
באותה שנה, לאחר הלידה בבית החולים, היא אובחנה כמתמודדת עם "סכיזופרניה פרנואידית". באותה לידה התמודדה עם זיהום, שהרופאים לא ידעו לתת לו מענה והייתה בסכנת חיים. "המסע שעברתי בבית החולים לא גרם לבריאותי הנפשית להשתפר, והפסיכיאטרית בבית החולים אמרה לי שמצבי יכול להיות גרוע יותר. חזרתי לבית עם תחושה שאני לא בסדר ולא נורמלית. תוך כדי מעקב אחרי המחשבות שלי למדתי להכיר את עצמי. בכל פעם שעברתי סערת נפש הייתי 'שופכת' הכל במחברת. הייתי בדיכאון כבד, וככל שכתבתי יותר הכתיבה שלי השתפרה".
ממצב קשה זה כתבה את "במה ללא קהל" – ספר שבו עובר הגיבור תהליך העצמה. היא התחילה לכתוב אותו בעקבות קריאת הספר "מהללאל" של הסופרת מיה קינן. "אחותי שכנעה אותי לקרוא את הספר, ולאחר הקריאה הרגשתי שמשהו נפתח בי, שמתעוררת בי השראה ושגם אני רוצה לכתוב. אני רואה את המהפך שעברתי בשנים האחרונות – כתחייה פרטית, כנס פרטי, מרגישה שככל שאני כותבת במטרה לצאת לאור אני כביכול קמתי ממצב של מוות למצב של חיים. אני רואה את הערך העצום שיש בהתבוננות פנימה, ואחד הכלים שעזרו לי פשוט מאוד: אמירת משפטים והיגדים חיוביים על עצמי – לעצמי. חשוב שכל אחד ואחת מאיתנו ימצאו את התחום שמתאים לו, ויפיקו את הרצון הפנימי לקדם את עצמם ואת העולם, כל אחד מתוך יכולתו, כשלא חייב להיות לנו קהל. במשך הזמן העליתי פודקסטים ביוטיוב, ולא היו לי צפיות, אבל הרגשתי שהעשיה חשובה ופחות חשובות התוצאות".
בימים אלו היא מפיקה מיזם חדש בשם "ציבור למען הציבור", שמטרתו לקדם עסקים, יוצרים ומיזמים של אנשים מהציבור באמצעות מערכת תפוצה המונית. המיזם מאפשר לכל אדם להצטרף לקבוצת תפוצה ולקבל הודעות על עסקים, מיזמים, אתרים או כל דבר אחר של אנשים מהציבור. חברי הקבוצה מעבירים את המידע הלאה לאנשי הקשר שלהם או בסטטוס שלהם, וכך מסייעים לחשוף את העסקים והמיזמים לקהל רחב יותר. "אני צריכה תרומות עבור העשייה שלי, כי אני מממנת את העשיה הציבורית הזאת מכספי. בורא עולם חילק את המשאבים בין כולנו. יש שקיבלו כישרון, יש שקיבלו רעיונות, כסף, מעמד, יכולת השפעה, או יכולת להיות קהל טוב. אם נתאחד כולנו ונסייע זה לזה להתקדם, העולם יכול להגיע רחוק ולממש את הפוטנציאל הקולקטיבי באופן מופלא", מסכמת פנירי באופטימיות.
